יש תשובה • לקראת שבת לפרשת נצבים / מאת הרב יצחק גינזבורג

יש תשובה • לקראת שבת לפרשת נצבים / מאת הרב יצחק גינזבורג

פרשת נצבים נקראת תמיד בשבת שלפני ראש השנה. כיאה לימי התשובה, חלק עיקרי בפרשתנו עוסק בנושא התשובה – "פרשת התשובה" העיקרית בתורה. הרקע לפרשה זו הוא הברכות והקללות (הרבה קללות) בפרשת כי-תבוא, וכריתת הברית בתחילת פרשתנו, שבה מופיעות שוב קללות, "גפרית ומלח שרפה כל ארצה"… או אז, לאחר כל הקללות, מבטיחה התורה:

וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ… וְשַׁבְתָּ עַד הוי’ אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ… וְשָׁב הוי’ אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים… וְאַתָּה תָשׁוּבוְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל הוי’… וְהוֹתִירְךָ הוי’ אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ בִּפְרִי בִטְנְךָ… לְטֹבָה כִּי יָשׁוּב הוי’ לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ עַל אֲבֹתֶיךָ. כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל הוי’ אֱלֹהֶיךָ… כִּי תָשׁוּב אֶל הוי’ אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ.

בולט כאן שהשרש שוב, בהטיותיו השונות, הוא ממש ‘לב העניין’, כאשר יש תהליך כפול, דו צדדי – אנו מצידנו שבים אל ה’, וה’ משיב אותנו אל הארץ ומשפיע עלינו רוב טובה וברכה. והתהליך ממשיך; פעם נוספת (שוב) אנו שבים אל ה’, וה’ מצידו מוסיף לשוש עלינו… יש כאן הבטחה גדולה על הגאולה מבלי להזכיר בכלל את הפעל גאל, אלא הכל תשובה – אנו עושים תשובה וה’ משיב-גואל אותנו. מכל מקום, מפסוקים אלו עולה בבירור שהגאולה היא תוצאה של תשובה, וכמו שניסח הרמב"ם בפסקנות "אין ישראל נגאלים אלא בתשובה" (הלכות תשובה ז, ה).

הויכוח על הגאולה והתשובה

אמנם, בחז"ל אנו מוצאים ויכוח נוקב על הזיקה בין גאולה לתשובה, כפי שמובא בגמרא סנהדרין (צז, ב):

רבי אליעזר אומר, אם ישראל עושין תשובה נגאלין ואם לאו אין נגאלין. אמר ליה רבי יהושע, אם אין עושין תשובה אין נגאלין? אלא הקדוש ברוך הוא מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב.

בפשטות, שני החכמים מסכימים שהגאולה תלויה בתשובה, אך יש מחלוקת באיזו תשובה מדובר. לדעת רבי אליעזר, התשובה צריכה לבוא מתוך התעוררות שלנו, "אם ישראל [מצד עצמם] עושים תשובה נגאלים" – "תשובה רצונית" (בלשון המפרשים). אך רבי יהושע טוען כנגדו: הרי הגאולה היא הבטחה ברורה, כך ודאי יהיה, ואיך ניתן לתלות אותה ברצון הטוב שלנו? היתכן שלעולם לא יגיע היום?! לכן סובר רבי יהושע שהתשובה אינה חייבת לבוא רק מצידנו. אם צריך, ה’ יעורר אותנו לעשות תשובה, גם אם בדרך קשה, ואז תבוא הגאולה המובטחת – על ידי "תשובה הכרחית".

כאן מסתיימת הברייתא הראשונה. אך מייד מביאה הגמרא ברייתא נוספת:

תניא אידך: רבי אליעזר אומר, אם ישראל עושין תשובה נגאלין, שנאמר "שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם". אמר לו רבי יהושע, והלא כבר נאמר "חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו", חנם נמכרתם בעבודת כוכבים, ולא בכסף תגאלו לא בתשובה ומעשים טובים…

הויכוח בברייתא ממשיך, כל אחד מביא פסוק להוכיח כדעתו, עד שלבסוף רבי יהושע ‘זורק פצצה’, פסוק מספר דניאל בו מדובר על המלאך הנראה לדניאל בחזון: "וישבע בחי העולם כי למועד מועדים וחצי וככלות נַפֵּץ יד עם קדש תכלינה כל אלה" – מכאן שיש זמן קצוב וסופי, "מועד מועדים וחצי", שבו תכלה גבורת ישראל ("ככלות נפץ יד עם קדש") ואז תכלינה כל הצרות ("כל אלה") ויבוא המשיח. לאחר שרבי יהושע הביא את הפסוק הזה, נאמר בברייתא, "ושתק רבי אליעזר", ומשמע שהוא ‘הרים ידים’ והודה לרבי יהושע (כמו שכתבו כמה ראשונים ואחרונים).

הברייתא השניה משלימה את הראשונה: רבי יהושע מוכיח את שיטתו שהגאולה הינה ודאית, היא תבוא בכל מקרה ויש קץ קצוב לדבר, וממילא צריך לומר שאם ישראל לא יעשו תשובה ‘רצונית’ אזי הקב"ה ידאג שתהיה לפחות תשובה ‘הכרחית’ (כמו שכותב המהרש"א, המפרש הגדול של אגדות הש"ס).

הבטחה על התשובה

ועדיין יש לשאול, האם רבי אליעזר הודה לדברי רבי יהושע ובטל לגמרי את דעתו, או שמא יש אפשרות נוספת ביניהם? נחזור לדברי הרמב"ם שהובאו קודם בקיצור, ונקרא את כל ההלכה:

כל הנביאים כולן צוו על התשובה, ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה, וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין, שנאמר "והיה כי יבאו עליך כל הדברים וגו’ ושבת עד ה’ אלהיך ושב ה’ אלהיך" וגו’.

כמי מכריע הרמב"ם במחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע? תחילת דבריו נוטה לדעת רבי אליעזר; "אין ישראל נגאלין אלא בתשובה" משמע כשיעשו תשובה מתוך רצון (כמו שהמשפט הקודם "כל הנביאים כולם ציוו על התשובה" פירושו שנעשה תשובה מתוך רצון). אבל ההמשך "וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין" מתאים יותר לדעת רבי יהושע, שמדגיש את ההבטחה ההחלטית, שודאי תבוא התשובה וודאי תבוא הגאולה.

מסתבר שהרמב"ם מתווך בין הדעות. הרי רבי יהושע הוכיח בצדק שהגאולה מובטחת, ודאית ולא מסופקת, ורבי אליעזר שתק והודה לדבריו. יותר מזה, אפשר לומר שרבי אליעזר אומר: מעולם לא התכוונתי לפקפק בוודאות של הגאולה! אבל אני סובר שהגאולה יכולה להיות הכרחית ומובטחת, ובכל זאת היא תבוא על ידי תשובה שלמה שלנו, מתוך רצון חופשי! אם כן, אפשר לומר שהרמב"ם פוסק לגמרי כרבי אליעזר, אלא שדברי רבי אליעזר עצמם מתפרשים נכון רק לאחר דברי רבי יהושע.

דעה זו אכן ‘קשה לעיכול’, איך יתכן להבטיח על קץ הגאולה וגם לתלות אותה בהתעוררות שלנו בתשובה? והרי הבחירה בידינו, ומה יהיה אם לא נרצה? לכן "שתק רבי אליעזר", כמו שמצאנו במקומות אחרים בגמרא שמישהו שתק לאחרים שהקשו עליו ובכל זאת לא חזר בו, והלכה כמותו! הדבר מתאים במיוחד לרבי אליעזר שעליו מסופר במקום אחר שהתעקש בדעתו ולא קיבל את דעת חכמי ישראל הרבים, עד שהיה מוכן להיות בנידוי!

גאולת תשרי וגאולת ניסן

כדי להבין יותר את דעת רבי אליעזר, נזכר במחלוקת נוספת בין אותם שני חכמים (שיש ביניהם עוד מחלוקות רבות):

רבי אליעזר אומר, בתשרי נברא העולם… בניסן נגאלו, בתשרי עתידין ליגאל. רבי יהושע אומר, בניסן נברא העולם… בניסן נגאלו, בניסן עתידין ליגאל.

לפי רבי אליעזר חודש תשרי עומד בראש, בו הכל התחיל, בבריאת העולם, ובו יסתיימו כל הצרות בכי-טוב, בתשרי עתידים להגאל. ואילו רבי יהושע מעניק את מעמד הבכורה לחודש ניסן, וכשם שבו היתה הגאולה הראשונה ממצרים כך תהיה בו הגאולה האחרונה.

קל לראות שהמחלוקת הזו מזכירה את המחלוקת אצלנו: רבי אליעזר רוצה לתלות את הגאולה בתשובה – והרי חודש תשרי הוא חודש התשובה! מראש השנה, שבו קול השופר מעורר אותנו לעשות תשובה, ועד יום הכיפורים שבו אנו מתודים וה’ סולח לכל עוונותינו ("ונקה – לשבים"). בחודש תשרי אנו נדרשים לעבודה שלנו, "שפרו מעשיכם [כמו שאומר השופר]", "אתערותא דלתתא" של תשובה ומעשים טובים, חשבון נפש, חרטה על העבר וקבלה לעתיד, "שובה ישראל עד ה’ אלהיך" (הפטרת שבת שובה, בין ראש השנה ליום כיפור). וסימן לדבר: תשרי נוטריקון תשובה רצונית.

רבי יהושע, לעומת זאת, מדגיש את הגאולה כמעשה אלוקי, ש’סוחב’ אותנו גם אם מצד עצמנו אנו קצת רחוקים ומגמגמים. לכן הגאולה מתאימה לחודש ניסן, כמו הגאולה ממצרים שבה הקב"ה מושך ומוציא אותנו בכח ובחפזון מהגלות, ואנו בקושי מספיקים לעכל מה קורה… בגאולת ניסן יש ניסי-ניסים, "אתערותא דלעילא" מן השמים, לעומת תשרי שבו הכל בדרך הטבע, עם הרבה התייחסות למעשים שלנו.

המלך בשדה

כעת נוכל להעמיק יותר בדעת רבי אליעזר. רבי יהושע טוען, ה’ רוצה לגאול אותנו ולכן אי-אפשר להמתין, עד אין סוף, שנואיל בטובנו לעשות תשובה. צריך ‘להניע’ את המהלך, גם אם יהיה כואב, לתת ‘שוק חשמלי’ שיזיז אותנו, צביטה הגונה שתעיר אותנו מתרדמת החטא. חייבים אתערותא דלעילא, כמו בגאולת ניסן.

אבל רבי אליעזר אומר: הקב"ה יכול לעורר אותנו בתשובה בדרכים נוספות. יש אמנם דרך קשה, על-ידי מלך רשע כהמן, אבל אם כך התשובה קצת מאולצת ואנחנו לא שותפים מלאים בתהליך! יש דרך עדינה וסמויה יותר לעורר אותנו, דרך שבה התשובה תבוא לגמרי כמעשה שלנו. כך מבואר בחסידות שגם כאשר יש "אתערותא דלתתא" המתחילה מאיתנו, ברצוננו ובבחירתנו, הרי לפניה יש "אתערותא דלעילא" נסתרת במעמקי הנפש שלנו, "קול דודי דופק" בתוך הנשמה היהודית, שאחריו הנשמה מתעוררת בתשובה, כאילו מעצמה.

רבי אליעזר סובר שהגאולה תהיה בתשרי, מתוך תשובה ‘רצונית’ של עם ישראל. אבל לפני חודש תשרי יש את חודש אלול, שבו – כפי שמלמדים המקובלים – יש הארה של שלש עשרה מדות הרחמים. הארה זו פירושה השראה מקיפה של הארת פני ה’ המעוררת את הנשמה שלנו להתקרב אליו ולעשות תשובה. על כך אמר אדמו"ר הזקן את המשל הנפלא של המלך היוצא לשדה, שם הוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות, כשאין סביבו משמרות מפחידים וכללי התנהגות רשמיים. כך יתכן שאנחנו עושים תשובה מכח עצמנו, אבל מתחת לפני השטח הקב"ה דואג שזה יקרה, בכך שהוא נוגע בשרש הפנימי ביותר של הנשמה וחושף את הקשר העצמי שיש לכל יהודי עם ה’.

יסורי הגלות שהתגברו בדורות האחרונים היו התגשמות דברי רבי יהושע – הקב"ה העמיד עלינו מלך שגזרותיו קשות כהמן, הצורר הגרמני הארור. זו אפשרות אחת להחזיר אותנו בתשובה – ואכן ‘הגורל היהודי’ העניק זהות יהודית חזקה להמוני יהודים, בתהליך שמביא לבסוף לחזרה אל ה’. מאידך, נוראות השואה גרמו (והאיצו) תהליכים קשים של נפילה באמונה בה’ ובהשגחתו, והתרחקות מחיי תורה ומצוות. אפשר לומר שבשמיים נפסקה כעת ההלכה שלא כרבי יהושע; השיטה להחזיר את ישראל בתשובה לא תהיה עוד על-ידי ‘הָמָנים’, אלא בהתעוררות פנימית. כעת אנחנו מגיעים לדברי רבי אליעזר, ומתחילים לראות בעינינו איך יהודים חוזרים בתשובה מתוך רצונם ובחירתם, כאילו מעצמם, אבל עמוק בפנים ה’ הוא שמעורר את עצם הנשמה היהודית, כפי שהבטיח לנו מראש, ואז ודאי שהיא תעשה תשובה – תשובה שתביא גאולה. "לאלתר לתשובה, לאלתר לגאולה"!

ע"פ רוחו של משיח עמ’ עה. בעתה אחישנה עמ’ רצה.

המאמר באדיבות האתר "הקול היהודי". 

שבת שלום – באדיבות "ישראל היום"

[1] דברים לב, א-י. ופסוקים אלו לא נאמרו רק כתנאי, אם תעשה כך, אלא כהבטחה ברורה, כמו שעולה מדברי הרמב"ם שיובאו בהמשך, וכן כתב הרמב"ן (במקום וכן בפירושו לויקרא טו, כז).

[2] הלכות תשובה ז, ה.

[3] סנהדרין צז, ב.

[4] מהרש"א בחדושי אגדות שם.

[5] דניאל יב, ז.

[6] למשל: ביד רמ"ה על הגמרא, המהר"ל בחדושי אגדות ובנצח ישראל פל"א.

[7] כמו שכתבו בפשטות המהרש"א, המהר"ל, ועוד. ויש להעיר שיש הטוענים כאילו המסקנה היא שהגאולה באה ללא תשובה כלל – אך מדברי גדולי המפרשים ברור שהדעה המקובלת אינה כך, אלא כדברי הרמב"ם המפורשים לקמן (וכדברי המהר"ל והמהרש"א הנ"ל, הרמב"ן בספר הגאולה "כי הענין מותנה בתשובה ותלוי ביראה ועבודה, אך יש לו זמן קצוב שלא יארך יותר", וכיו"ב בפירושו לויקרא טו, כז, ועוד).

[8] כמו שדייק הרבי מליובאוויטש, לקוטי שיחות כ"ז עמ’ 215.

[9] תורה אור פרשת לך לך ד"ה בעצם היום הזה, יג, ב.

[10] ראה למשל ביצה ו, א "שתיק רב" וכו’. ובנוגע לשתיקת רבי אליעזר אצלנו – בתורת שמואל תרל"ו פרק קלו.

[11] בבא מציעא נט, ב.

[12] ואפשר גם לנסח: לפי רבי יהושע הגאולה היא הסיבה לתשובה, ולפי רבי אליעזר התשובה היא הסיבה לגאולה, ודוק.

[13] ראש השנה י, ב.

[14] שבועות לט, א.

[15] ויקרא רבה כט, ו.

[16] הושע יד, ב.

[17] שיר השירים ו, ג.

[18] שם ב, טז.

[19] שם ה, ב.

[20] לקוטי תורה פרשת ראה לב, א.

[21] יומא סו, ב. רבי אליעזר הוא "בור סוּד שאינו מאבד טיפה" (אבות ב, ח) – סוּד ששומר על הסוֹד.

[22] ראה משנה חגיגה ב, א.

[23] משלי כ, ה, לפי פירוש רש"י שם.

[24] סנהדרין צט, ב ופירוש רש"י שם.

[25] שבת קל, ב ורש"י שם בשם הירושלמי.

[26] אמנם, לפי הירושלמי (תענית פ"א ה"א) רבי אליעזר הוא שאומר "מעמיד עליהם מלך קשה כהמן".

[27] כמבואר בתניא, אגרת הקדש יג.

[28] לקוטי תורה פרשת קרח נד, ג (וראה במראה מקומות שם).

 
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים (3 הצבעות, ציון ממוצע: 5.00 מ- 5)

אין תגובות

פרסם תגובה

Funzing-I

מדור חוק ומשפט

מדור חוק ומשפט

מדור חוק ומשפט

תגובות אחרונות