מיזם אמנות חדשני בתיאטרון הלאומי "הבימה"

מיזם אמנות חדשני בתיאטרון הלאומי "הבימה"

גלריית אמנים חדשה נפתחת החודש ב"הבימה" –המחודש – באכסדרת מסקין: זרקור – אמנות לפני הקלעים

"זרקור" הינו מיזם חדשני וייחודי מבית היוצר של האוצרת איילת אמוראי – בירן ואשת יחסי הציבור מיכל סדן

מתוך הכרת שוק האמנות העכשווי, צרכיו ותוצאותיו, נבנה מניפסט של אוצרת מפיקה ויחצנית אמנות פלאסטית המכירות הייטב את המטריה, נבנה קונספט בו מאגדים "גילדת אמנים" איכותית ונדירה תחת קורת גג אחת בחלל מרכזי עם יתרונות בולטים בלב ת"א, בתיאטרון הלאומי "הבימה", כאשר מדי שבועיים תתחלף התערוכה , העוסקת בנושאים מגוונים כדוגמת: גבולות והגדרות של רוח וחומר, קודש וחול, נשיות, רב תרבותיות ואקולוגיה.

התערוכה תיחשף בתקופה של כמחצית השנה לאלפים רבים של מבקרים בעת המופעים ותיצור שיח פורה וחשיפה בלתי אמצעית עבור האמנים.

כ – 12 אמנים, ציירים צלמים ופסלים יציגו בצוותא את עבודותיהם היישר מתוך הסטודיו מנובמבר 2013 ועד אפריל 2014 .

האמנים חברי הקבוצה: מיכל שטרית (עבודות על ניר והדפסים), זיוה בן אבי (רישומי גוף), רונית בינדר (ציור אקספרסיבי), בתיה גזית (פיסול קרמי), יולנדה אנטל (פיסול בברונזה), חנה הירשמן כהן (פיסול ברשת ), יפה קליינר ברנדויין (דיוקנאות וציורי נוף ), הצלמים : יאיר אלחנן, יואל הראל, אנה טופלד, דאגלס גתרי ושושנה רימון.

חנה הירשמן- כהן עסקה בציור ביצירת קולאז’ים, במונופרינטים.

לפיסול ברשת נחשפה בעקבות מפגש מקרי במוזיאון תל אביב בספר "פיסול בשיטת הרטל".בעקבותיו הגיעה חנה לסטודיו של שולמית הרטל בו בלתה ונכנסה לעולם הפיסול ברשת מזה כ8 שנים.
חנה מציינת שהקשר עם הרשת היה מסע לא פשוט מסע בו נשרטה, נפצעה ,נדקרה מהרשת, אך מי אומר שדרך היצירה עוברת בגן של ורדים?!

יפה קליינר ברנדויין -כמה משתקף עולמו הפנימי של אדם בפנים שלו? כמה הוא מוסתר?בסדקים שבין שני העולמות הללו – שם יפה משתדלת לצפות ולצייר.יפה משקיעה את מרבית זמנה בציור בביתה, ולומדת פעם בשבוע עם האומן , אלכס צ’רקוב.

המניפסט שלה: כמה משתקף עולמו הפנימי של אדם בפנים שלו? כמה הוא מוסתר?

יפה קליינר ברנדויין

דגלאס גתרי- רוב עבודתו המקצועית היא בתיעוד וביחסי ציבור. לאורך 40 השנים האחרונות עבד עם מוסדות רבים, בתקופות שונות היה צלם הבית ביד ושם, במוזאון ישראל ובמוזאון האיסלם. ועבד בשביל האוניברסיטה העברית, הסוכנות היהודית ויד בן-צבי. ובנוסף צילם עבודות של אומנים רבים. בכל השנים נהנה גם ללמד צילום ולחלוק מהידע שלי.

"אני מזמין אתכם להצצה בהיבט אחר של חיי כצלם; תצלומים שאני עושה להנאתי הפרטית, של מראות שתופסים את עיניי, מעוררים את רוחי, או מסעירים את דימיוני. אני תקווה שתיהנו מהמבחר שהבאתי לפניכם כאן"

שושנה רימון- אוהבת לראות את העולם מבעד לעדשת המצלמה. כשהיא מתמקדת ברגעים שמעניינים אותה, היא יוצרת בשבריר שניה סיפור שבו היא קובעת את הזמן, ואת המסגרת ואת האווירה.

המצלמה מלווה את שושנה שנים רבות בחיי היומיום. בשיטוטה בארץ ובמסעותיה בעולם. בעזרתה היא מקפיאה את הרגעים הקסומים שחוותה ושבה אליהם לאחר שחלפו ואינם.
בצילומיה היא מבקשת לבטא את הקשר העמוק שלה עם הטבע.

שושנה רימון

יואל הראל- עלה בשנת 1951 כניצול שואה ונתקל בארץ שבה הכול היה חדש ושונה. יואל נחשף לעולם הצילום כאשר אחיו ז"ל השאיל לו את המצלמה הראשונה. העלייה השנייה הייתה עבורו היחשפות לתחום טכנולוגי נוסף: המחשב והאינטרנט.

"אמנות עבורי זוהי שירת טרובדור המתורגמת ויזואלית לכל דבר יפה ומעוררת רגש בסביבה הבנאלית והמונומנטאלית כאחד. בתפיסתי ,אדם צריך ראשית לפרנס עצמו ולא ראיתי באמנות כקרדום לחפור בו. עבדתי 36 שנה בנמל אילת כאשר האמנות היא חלק בלתי נפרד מחיי".

החומרים לצילום מלוקטים ממסעותיו בארץ ובעולם. הציג גם בארץ וגם בחו"ל. התזה האמנותית שלו סדורה בשלשה אתריו האינטרנטיים.

יואל הראל

אנה טופלד- "העין השלישית"-עליתה לארץ עם משפחתה מאוקראינה בשנת 1974 והיא ירושלמית מאז ולתמיד.בוגרת האקדמיה למוםיקה ע"ש רובין בירושלים.צלמת אוטודידקטית שעבודותיה הוצגו ב -7 תערוכות משותפות ותערוכות יחיד בארץ ובחו"ל במהלך השנים האחרונות.

הצילום עצמו והדפסתו נעשים ללא עיבוד כלשהו בתוכנת הפוטושופ."התמזל מזלי לגדול בשתי ערים המיוחדות במינן- לבוב שבאוקראינה וירושלים.שמשתיהן אני שואבת את ההשראה לעבודות שלי ,שהן לאו דווקא היופי הבולט לעין,אלא יותר היופי הנסתר-כגון פרטי פרטים של אדריכלות,עזובה וטבע". מקורות נוספים לצילומים-נסיעותיה חובקות העולם תודות לעבודתה רבת השנים בתחום התיירות.

המניפסט שלה: "קסם היופי הוא בפשטות".

אנה טופלד

בתיה גזית-מזה שנים רבות עוסקת בפיסול. בסוף שנות ה- 90 החלה לפסל בנייר ומזה שנתיים עברה לפסל בקרמיקה ולאחרונה מתנסה בחימר.

"ברוב המקרים הפסלים שלי משקפים את החיים כמראה. הם מביעים שמחה, עצב, געגועים, זוגיות ובעיקר מביאים לידי ביטוי את הכבוד אותו אני רוחשת לנשים- כנשים…"
את הרעיונות , שואבת גזית, מרגעים מקריים אותם היא חוותה,תמונות, מתנועות האדם, משפת הגוף של האדם ועוד.חווית היצירה כשלעצמה, מעניקה לי כל כך הרבה הנאה וסיפוק לראות בדמיוני…לעצב רעיון..להביא לידי ממשות…פסל.

בתיה גזית

יולנדה אנטל- רבים מפסליה עוסקים בקשר שבין האדם והסביבה ויחסי הגומלין בניהם. פסלי הברונזה שלה משלבים ציור יד צבעוני על הברונזה והשתקפויות של אור חשוב לה לבטא את התנועה, השמחה בפסלי הריקוד אותם היא יוצרת.

ייחודה של אנטל הוא בשילובי הצבעים, זהב הוד והדר.

פסליה לקוחים מעולם הדימיון והאגדה ועוסקים תדיר באינטראקציה בין האדם והטבע. החיים כחלום והמוות כחזרה למעגל הטבע.
למדה אמנות באקדמיה לאמנויות יפות באיטליה,המשך לימודי אמנות באוניברסיטה העברית ,חברה באגודת האמנים והפסלים וחברה במאגד ישראל ארט-סורס
הציגה בתערוכות בניו יורק, טורונטו, איטליה, תל אביב , יפו ואילת.

יולנדה אנטל

זיוה בן אבי- מנהלת רומן עם האומנות מאז ילדותה ,כדבריה:"מה שבעצם נועד להציל את חיי – כך אני מאמינה- חיבור טבעי שהולך ומתחזק"

היא מציירת בפחם, שמן, אקריליק, פסטל , זכוכית וכל מה שעוד ניתן. מתאימה את החומר לפי תחושת בטן ובסוף רואה את התת מודע מתחבר עם המציאות .
הציור בשבילה הוא התעלות נפשית- מין הרגשה עוצרת נשימה, הכל יוצא מהנשמה.

זיוה מאמינה שכל הרעיון בלצייר זה להוציא את כל מה שאתה לא יכול לקבל או לראות במציאות, פשוט לבנות עולם משלך מבלי שאף אחד התערב או יפריע לך ואז צמא למישהו שיבוא , יראה וירצה לתפוס חלק מעולמך הפרטי.

היא מוסיפה:"תמיד מרגש כשרוצים לגעת בציור שלך- כמו שרוצים לגעת בליבך ולא יכולים !"

רונית בינדר- יצירותיה מתעצבות מתוך סערת רגשות ובאופן ספונטני,עם שימת דגש על קו ,צבע וצורה. אמנים מופשטים-אקספרסייבים כגון קנדינסקי ודה-קונינג מהווים עבורה מקור השראה ואנרגיה."האמנות היא חלק מהותי בחיי, ובכל עבודותיי אני מנסה לאתגר את עצמי ואת הצופה כך" שירגיש" את התמונה ויתאמת עם רגשותיו".

בשנים האחרונות הציגה תערוכות יחיד בארצות הברית ובארץ ותמונותיה נמצאות בין היתר באוספים של " בנק-לאומי," "ישראל היום" ובנק גרמני.

אלחנן יאיר- ממקימי קיבוץ מצפה שלם, אשר לשפת ים המלח. חבר בקיבוץ מעל שלושה עשורים."התחלתי לצלם כבר כנער מתבגר במצלמת פילם של אבא. הייתה זו מצלמה שבסטנדרטים של היום, כל מצלפון איכותי ממנה. לאחרונה "חזרה" מצלמתו של אבא לרשותי ויהיה לה כבוד רב בין המצלמות האחרות"

בהווה מצלם הרבה באזור מגורי – ים המלח ומדבר יהודה בערבה ובנגב ולמעשה בכל מקום.מצלם נופים ואנשים, מנסה "לתפוס" את הסיפור של המצולמים – עניין אשר לפעמים יוצר "בונדינג" ואינטראקציה ביני ובין המצולם .

אלחנן יאיר

מיכל שיטרית- השתלמה בסדנאות של מאסטרים סינים ויפנים בארץ וביפן.

למדה תולדות האמנות וארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב,ולימודי אוצרות בסדנת אמני הקיבוץ בהנחייתה של תמי כץ פרימן.
השתתפה בתערוכות יחיד וקבוצתיות במוזיאון לאמנות המזרח הרחוק רמת-גן, שגרירות יפן בישראל, הגלריה לאמנות באום אל פאחם, הגלריה הלבנה קיבוץ חצור, קמפוס ברושים אוניברסיטת תל אביב, מוזיאון בית חיים שטורמן עין חרוד מאוחד, גלרית תנועת המושבים תל אביב, המשכן לאמנויות הבמה תל אביב ועוד.
אוצרת תערוכות בארץ ובחו״ל.
מלמדת בסטודיו שלה במושב תימורים וברחבי הארץ.
העבודות המוצגות בתערוכה, נעשו לאחר ביקורים ביפן ושהות ארוכה בקיוטו , בירתה העתיקה.

הגלריה פתוחה מידי ערב משעה 18.30 ועד תום המופעים.
לפרטים: איילת אמוראי-בירן טל. 5611112 – 054

לפרטים נוספים ניתן לפנות ל- מיכל סדן הפקת אמנות

 
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים (3 הצבעות, ציון ממוצע: 5.00 מ- 5)

אין תגובות

פרסם תגובה

Funzing-P

מדור חוק ומשפט

מדור חוק ומשפט

Funzing-Fl

Funzing-F

תגובות אחרונות