הודעת מזכיר הממשלה בתום ישיבת הממשלה מיום 24 בנובמבר 2013

הודעת מזכיר הממשלה בתום ישיבת הממשלה מיום 24 בנובמבר 2013

א. בפתח הישיבה אמר ראש הממשלה:

צילום: לע"מ (פייסבוק ראש הממשלה)

"מה שהושג אמש בז’נבה איננו הסכם היסטורי, זו טעות היסטורית. היום העולם הפך למקום הרבה יותר מסוכן, משום שהמשטר המסוכן ביותר בעולם עשה צעד משמעותי להשגת הנשק המסוכן ביותר בעולם. בפעם הראשונה, המעצמות המובילות בעולם הסכימו להעשרת אורניום באיראן תוך כדי התעלמות מהחלטות מועצת הביטחון שהן עצמן הובילו. סנקציות שדרשו שנים ארוכות להפעילן ושמקפלות בתוכן את הסיכוי הטוב ביותר לפתרון בדרכי שלום, הסנקציות הללו מוסרות תמורת ויתורים איראניים קוסמטיים שניתן לבטלם תוך שבועות.

ההסכם הזה, המשמעויות שלו מאיימות על מדינות רבות, וכמובן, ישראל בתוכן. ישראל איננה מחויבת עפ"י הסכם זה. המשטר באיראן מחויב להשמדת ישראל ולישראל הזכות והחובה להגן על עצמה בכוחות עצמה מול כל איום. אני מבקש להבהיר, כראש ממשלת ישראל, ישראל לא תיתן לאיראן לפתח יכולת גרעינית צבאית. תודה. "

ב. הממשלה דנה היום במינוי פרקליט המדינה והחליטה כדלקמן:

בהתאם לסעיף 23 לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1959, לאשר את מינויו של שי ניצן לתפקיד פרקליט המדינה.
תוקף המינוי הוא לתקופה של 6 שנים מיום י"ד בטבת התשע"ד (17 בדצמבר 2013).

ג. הממשלה דנה בהקמת צוות לגיבוש תכנית לפיתוח ולהעצמה של העיר טייבה והחליטה כדלקמן:

בהמשך להחלטת ממשלה מס’ 1539 מיום 21.3.2010 בנושא תוכנית חומש לפיתוח כלכלי של יישובים במגזר המיעוטים, ולאור מצבה המיוחד של העיר טייבה, כמפורט בגוף החלטה זו, להכריז על טייבה כיישוב בעל עדיפות לאומית, ולגבש תוכנית לפיתוח ולהעצמה שלה, כדלקמן:

1. להקים צוות בראשות מנכ"ל משרד הפנים וראש הרשות לפיתוח כלכלי של מגזר המיעוטים במשרד ראש הממשלה, ובשיתוף משרד האוצר (להלן: "הצוות") אשר יגבש, בתוך ששה שבועות, תוכנית לפיתוח ולהעצמה של העיר טייבה ("תוכנית הפיתוח"). שר הפנים וראש הממשלה יביאו את תוכנית הפיתוח, עם השלמתה, לאישור הממשלה.

במסגרת פעילות זו, מינהל השלטון המקומי במשרד הפנים, בשיתוף אגף התקציבים במשרד האוצר, ייגבשו תוכנית ייחודית לבקרה תקציבית ארוכת טווח על פעילות הרשות ועל יישום תוכנית הפיתוח, וזאת נוכח נסיון העבר ובמטרה למנוע הידרדרות כלכלית-תפקודית חוזרת של הרשות.

2. להנחות את מנכ"לי משרדי הממשלה הבאים: הכלכלה; הבינוי והשיכון; התחבורה והבטיחות בדרכים; התשתיות הלאומיות; האנרגיה והמים; הגנת הסביבה; החינוך; הרווחה והשירותים החברתיים; הבריאות; המשרד לביטחון הפנים; המשרד לאזרחים ותיקים ומשרד התרבות והספורט, להעביר לצוות, בתוך 21 יום, תוכניות עבודה ותקצוב, וכן נתונים מתאימים, לצורך גיבוש תוכנית הפיתוח, וכן לסייע לצוות בכל עניין הנדרש לצורך גיבוש תוכנית הפיתוח. בנוסף, יהיה הצוות רשאי לפנות לגורמים אחרים, ממשלתיים, ציבוריים ופרטיים, כפי שימצא לנכון, ובכפוף לכל דין.

3. משרד הפנים יעמיד סך של 500 אלש"ח, מתקציבו, לצורך התקשרות עם יועצים, ככל שתידרש התקשרות מעין זו לצורך גיבוש תוכנית הפיתוח.

עדיפות לאומית

החלטה זו מוגשת מכוח פרק כ"ו: אזורי עדיפות לאומית, לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט-2009 (להלן: "החוק") וזאת מהטעמים הקבוע בסעיף 151(ב)(5) לחוק, בדבר הצורך בצמצום פערים בין האזור או היישוב לבין אזורים או יישובים אחרים או בין קבוצות אוכלוסיה תושבות האזור או היישוב לבין קבוצות אוכלוסיה אחרות, כמפורט להלן.

בהחלטת ממשלה מס’ 1539 מיום 21.3.2010 (להלן – החלטה מס’ 1539) אושרה תכנית רב שנתית לשנים 2010-2014 לפיתוח כלכלי ביישובי מיעוטים, אשר התבססה על הצורך בצמצום פערים בין יישובי מגזר המיעוטים לבין כלל היישובים במדינת ישראל, פערים המתבטאים במכלול היבטים ובכללם העדר תשתיות מפותחות של אזורי תעשיה ותעסוקה, מיעוט תשתיות תיירותיות, תשתיות תחבורה ירודות, העדר תחבורה ציבורית בתוך היישובים ואליהם, שיעורי אבטלה גבוהים ושיעורים נמוכים של השתתפות בכוח עבודה, ובפרט בקרב נשים, העדר תכנון ראוי או אי מימושו, והיצע מוגבל של קרקעות לבניה, הכל כמפורט בהחלטה האמורה.

בחירת היישובים שנכללו בתוכנית לפי החלטה 1539, נעשתה על פי הוראות החוק ולאור שילוב של תבחינים, אשר המרכזיים בהם היו, ברמת הרשות: גודל היישוב ומצבה הכלכלי-תפקודי והנהגתי של הרשות המקומית ("הנהגה נבחרת והעדר הסדר נושים" כהגדרת ההחלטה); וברמת כלל התוכנית: תמהיל יישובים מאוזן ("ייצוג הולם לקבוצות דתיות ועדות במגזר המיעוטים") והיקף יישובים מוגבל.

החלטה מס’ 1539 מיושמת ב-12 היישובים הגדולים ביותר במגזר המיעוטים נכון למועד ההחלטה (בפועל ב- 13 רשויות מקומיות, כאשר דאליית אל כרמל ועספיא הובאו בחשבון כמקבץ אחד לעניין ההחלטה), מתוך הבנה שיש להתמקד בראש ובראשונה ביישובים הגדולים על מנת להשיג את מירב ההשפעה וכדי לחולל שינוי מהותי במצבה של האוכלוסייה. עם זאת, לאור תנאי הסף שנקבעו בהחלטה מס’ 1539, בדבר קיומה של הנהגה נבחרת לרשות המקומית והעדר הסדר נושים, שלוש מתוך 15 הרשויות המקומיות הגדולות במגזר המיעוטים במועד קבלת ההחלטה לא נכללו בתוכנית מטעם זה בלבד – טייבה שנוהלה באותו מועד על ידי ועדה ממונה והיתה בהסדר נושים, וכן באקה ג’ת וכפר כנא שנוהלו על ידי ועדה ממונה.

כעת מוצע, בהמשך להחלטה מס’ 1539 וכשלב הבא ביישום מדיניות הממשלה לפיתוח יישובי המיעוטים, להכריז על העיר טייבה, שהיא הגדולה, בפער ניכר, מבין שלושת היישובים שלא נכללו בהחלטה 1539, אשר סיימה לאחרונה הליך ממושך של הקפאת הליכים, ושמכלול בעיותיה הוא המורכב ביותר מבין הרשויות המקומיות הגדולות במגזר המיעוטים שלא נכללו בתוכנית הפיתוח, כיישוב בעל עדיפות לאומית ולהכין עבורה תכנית פיתוח המותאמת לצרכיה הייחודיים.

מעבר לשיקולים ולנתונים התומכים ששימשו בסיס להחלטה מס’ 1539, ושרלוונטיים במלואם גם ביחס לטייבה, על אף חריגותה בהיבט ההנהגה הנבחרת, ומעבר להיותה הרשות הראשונה, מבחינת גודלה, בנסיבות של הרחבת התוכנית מעבר ליישובים שנקבעו במקור בהחלטה מס’ 1539, העיר טייבה סובלת מזה שנים רבות, משילוב ייחודי וקשה של בעיות במגוון תחומים. בהן, בין השאר, בעיות ייחודיות בתחום התפקוד המוניציפאלי והניהול הכספי של הרשות, בתחום הבטחון האישי, בתחום התשתיות ובתחומים חברתיים-כלכליים וחינוכיים. נסיונות שנעשו על ידי המדינה לפתור את בעיותיה של העיר בכלים מקומיים ורגילים, קרי פיזור הרשות ומינוי ועדה ממונה לעיר, כשלו, והעיר אף היתה לעיר היחידה בישראל שנקלעה פעמיים להליך של חדלות פרעון בפיקוח בית משפט. לאחרונה, הנחה בית המשפט, על סיום הליך ממושך של הקפאת הליכים אשר תכליתו היתה לאפשר את ייצובה הכספי. שילוב הבעיות החריגות בעיר, כפי שיפורט להלן, הביא ליצירת מצב חריג ומיוחד, שאין דומה לו בערים אחרות בארץ, המשליך על יכולתה של העיר להשתקם ולתת לתושביה הזדמנות שווה לקיום ראוי, ומצדיק בהתאם התערבות ממשלתית, ברמה הלאומית, לשם העצמה ופיתוח של העיר.

כאמור לעיל, וכפי שיפורט גם להלן, בנקודת הזמן הנוכחית, עם סיום הקפאת ההליכים, נפתח חלון הזדמנויות לחולל שינוי מערכתי בעיר.

אי-יציבות שלטונית וקשיים כספיים יוצאי דופן

העיר טייבה סובלת מזה שנים רבות, מבעיות יסוד בשלטון המוניציפאלי, אשר הינן, בהיבטים שונים, חריגות בקנה מידה ארצי.
ראשית, העיר טייבה היא הרשות המקומית היחידה בישראל שנקלעה, פעמיים בתוך כעשור, לחדלות פירעון שחייבה ביצוע הליך של הקפאת הליכים, מינוי כונס נכסים וגיבוש הסדרי חוב, בפיקוח בית משפט. בפעם הראשונה נקלעה הרשות למצב זה בשנת 2000; בפעם השניה נקלעה הרשות למצב זה בשנת 2007, אז הגיעו חובות העירייה, על פי הערכת הנאמן מטעם בית המשפט, לסך של כ- 920 מלש"ח.

הליך של הקפאת הליכים ביחס לרשות מקומית הינו הליך נדיר ביותר, הכפוף למבחנים מחמירים של בית המשפט. עד היום ננקט מהלך מעין זה ארבע פעמים בלבד, שתיים מתוכן, כאמור, ביחס לעיר טייבה, אשר בעניינה מצא בית המשפט כי אין מנוס מאישורו של הליך הקפאת הליכים לאחר שהרשות המקומית, שהיא זרוע שלטונית, הגיעה למצב של קריסת מערכות מלאה ו"התפוררות מוחלטת של תפקודה ופעילותה, וזאת לאחר שכל האמצעים ה"רגילים" של פיקוח, מניעה ואכיפה בידי גופי המדינה נכשלו כשלון חרוץ" (פרק 23231-06/11 עו"ד אבנר כהן נ’ מדינת ישראל משרד הפנים, כונס נכסים רשמי תל אביב, השופטת ו’ אלשייך, מיום 8.11.2012).

בנוסף על ייחודיות מצבה הכספי תפעולי של טייבה, מאז 2007 התחלפו בעיר מספר רב של ראשי רשות, מהם ראש רשות אחד שהודח ומספר ראשי ועדות ממונות.
תמונת המצב העולה מפרק זה היא כי העיר טייבה מאופיינת באי-יציבות ניהולית יוצאת דופן, לאורך שנים, וסובלת מקשיים בניהול התקציבי שאין להם אח ורע בשלטון המקומי, קשיים שהובילו את הרשות להליכי כינוס נכסים, פעמיים בתוך עשור.

בנסיבות המתוארות יש חשיבות לתחילתה של התוכנית בנקודת הזמן הנוכחית, לאחר הנחיית בית המשפט בדבר סיום הקפאת ההליכים, ופתיחתו של חלון הזדמנות לתחילתה של התנהלות כספית תקינה.

בטחון אישי

העיר טייבה מזוהה כמוקד פשיעה בולט במדינת ישראל. שילוב של מקרי רצח רבים ורצופים לצד פעילויות פליליות אחרות, כגון: איומי רצח והריגה וניסיון לרצח, אירועי ירי, גניבות רכב ופשיעת עברות רחוב, עבירות נגד אדם ונגד גוף מערערים את הסדר הציבורי בעיר.

על-פי נתוני המשטרה, בכל אחת מחמש השנים האחרונות (2007-2012) היו שיעורי עבירות האלימות החמורה ל-10,000 נפש בטייבה גבוהים משמעותית מהנתונים הארציים, כאשר בשנת השיא (2011) שיעור עבירות האלימות החמורה ל- 10,000 נפש בטייבה עמד על 43.7 לעומת 22.9 בממוצע הארצי. בשנת 2012 עמד שיעור זה בעיר טייבה על 28.4 לעומת 22.7 בכלל הארץ.

אלימות חמורה כוללת רצח, נסיון לרצח, הריגה, חבלה גופנית חמורה, תקיפת שוטר בנסיבות חמורות, תקיפת עובדי ציבור ותקיפה.

כמו כן, מנתוני המשטרה בעניין תחושת הביטחון האישית של תושבי העיר עולה תמונה קשה. בכלל זה, נתונים על הערכות הציבור בעיר ביחס לתחושת הביטחון האישי, לאמון במשטרה ולזמינות המשטרה.

זאת ועוד, על פי נתוני המשטרה היו בעיר בשנים 2011-2012, עשרות מקרים של שימוש באמל"ח, וכן עשרות מקרים של תפיסת אמל"ח, עשרות מקרי ירי, ומקרי רצח רבים. בעיר פועלים ארגוני פשיעה המעורבים בפעילות פלילית עניפה, מגביית דמי חסות ועד מעשי רצח.

נתונים חברתיים-כלכליים, חינוך ותשתיות בהשוואה לערים אחרות

מאז קבלת החלטה 1539 חלו שינויים במאפייני חלק מהרשויות שנבחנו במסגרתה ואשר לא נכללו בה בסופו של יום. הרשות המקומית באקה-ג’ת (שלא נכללה בהחלטה מפאת קיומה של ועדה ממונה) פוצלה לשתי רשויות, באקה וג’ת. בית המשפט הנחה לסיים את הקפאת ההליכים בעיר טייבה. בנוסף, מספר התושבים בכל אחת מהרשויות השתנה אף הוא, כך שנכון לשנת 2012, 15 יישובי המיעוטים הגדולים ביותר בישראל הינם:

יישוב מספר תושבים
[אלפים]
למ"ס 2012
נצרת 73.9
רהט 56.9
אום אל-פחם 49.5
טייבה 38.3
שפרעם 38.1
טמרה 29.5
סכנין 27.9
באקה אל-גרביה 26.8
טירה 23.8
ערערה 22.8
עראבה 21.1
מג’אר 21.1
כפר קאסם 20.7
קלנסווה 20.4
כפר כנא 20.1

השוואת נתוני ארבע הרשויות הגדולות שלא נכללו בהחלטה 1539 (על פי נתוני הלמ"ס העדכניים ביותר הידועים כיום), קרי באקה-אל-גרביה, ערערה, כפר כנא וטייבה, מגלה שלא רק שטייבה היא הגדולה מבניהן, בפער ניכר, אלא קיימים הבדלים משמעותיים נוספים בין ישובים אלו לבין העיר טייבה.

ראשית, כמפורט לעיל, המצב הניהולי והתקציבי בעיר טייבה קשה לעין ערוך מהמצב של באקה, ערערה וכפר כנא. אף אחת מרשויות אלו, למעט כמובן טייבה, לא נקלעה להליכי חדלות פרעון בפיקוח בית משפט, על משמעויותיהם מרחיקות הלכת. באף אחת מהן לא הוחלף מספר כה גבוה של ראשי רשות בפרק זמן כה קצר.

בנוסף, על-פי נתוני מינהל השלטון המקומי במשרד הפנים, בעוד שבטייבה הגרעון המצטבר כאחוז מסך ההכנסות בשנת 2012 – בטרם השלם הסדר הנושים – עמד על מינוס 175%, השיעור המקביל בבאקה עמד על מינוס 20% בכפר כנא על מינוס 3% ובערערה על עודף של 17%; בדומה, הגרעון המצטבר לתושב עמד בטייבה על 4,771 ש"ח, לעומת 772 ש"ח בבאקה, 135 ש"ח בכפר כנא ועודף של 565 ש"ח בערערה. גם הגרעון השוטף כאחוז מסך ההכנסות ביישוב בשנת 2012 עמד בטייבה על 1%, לעומת 2% בכפר כנא ועודף של 1% בבאקה ו- 12% בערערה. כאמור לעיל, נקודת הזמן הנוכחית, עם סיום הקפאת ההליכים וההתייצבות הכספית בטייבה, היא משמעותית ומייצרת הזדמנות לחולל שינוי במטרה למנוע הדרדרות חוזרת.

הבדלים נוספים קיימים במדדים חברתיים כלכליים שונים. כך, למשל, שיעור הזכאים לבגרות בטייבה עמד בשנת 2011 על 38.7% בלבד, לעומת 63% בערערה ו- 50.6% בכפר כנא. הלמ"ס אינו מציג בשנת 2011 נתונים מקבילים ביחס לבאקה, אך הנתונים הזמינים האחרונים, המתייחסים לשנת 2010 לרשות המאוחדת (אז) באקה-ג’ת, עומדים על 57%. שיעור מקבלי גמלת הבטחת הכנסה בטייבה עמד בשנת 2011 על 12%, לעומת 3% בבאקה, 3% בערערה ו- 17% בכפר כנא.

גם בתחום התשתיות ניכר פער משמעותי בין הרשויות הללו. שיעור פחת המים עמד בשנת 2011 בטייבה על 38.5% לעומת 26.7% בכפר כנא ו-19.2% בבאקה-ג’ת (נתוני 2010, האחרונים שקיימים בלמ"ס) ו- 16.8% בערערה. שיעור תאונות הדרכים לאלף איש עמד על 1.1 בטייבה, לעומת 1.3 בכפר כנא, 0.6 בבאקה ו- 0.4 בערערה.

יצויין, כפי שהדברים הוצגו לעיל, כי לא בכל פרמטר פרטני מצבה של טייבה נחות ממצבן של הרשויות האחרות. כך, למשל, מדורגת ערערה באשכול חברתי-כלכלי 2, לעומת טייבה המדורגת באשכול חברתי כלכלי 3. בדומה, כפי שהוצג לעיל, כפר כנא נמצאת במקום נמוך יותר ביחס לטייבה בחלק מהפרמטרים, כך הוא באשר לשיעור תאונות הדרכים לאלף איש, שיעור מקבלי גמלת הבטחת הכנסה, ואף ביחס לחלק מהנתונים הכספיים. עם זאת, המכלול המצטבר של הנתונים, בתחום הניהול העירוני, הביטחון האישי, והנתונים החברתיים-כלכליים, מצביעים על פער משמעותי לרעת העיר טייבה, שהיא גם הגדולה, ולפיכך המשמעותית יותר מנקודת מבט אסטרטגית, המצדיק אבחנה בין טייבה לבין יישובים אלו, ומתן קדימות לעיר טייבה. זאת כמובן מבלי לגרוע מן האפשרות שהממשלה תבחן בעתיד גיבושן של תכניות המשך נוספות לרשויות אחרות.

ניתוח איכותני

ניתוחם של הנתונים הסטטיסטים והאחרים שהובאו לעיל, נותן תמונה טובה, אם כי חלקית בלבד באשר למצבם של יישובים שונים. כך, למשל, קיימות סטיות מדידה הנובעות מתושבים המתגוררים ביישוב אך אינם רשומים בו; יש מידע חסר על בניה בלתי חוקית (מעצם טיבה ככזו) וכיו"ב. בהתאם לכך, נהוג לבחון את מצבה של הרשות גם בבחינה איכותנית, כאשר לעתים העין רואה יותר מאשר המספרים. בהתאם לכך, יצויין, כי לאור מכלול הנתונים הנוגעים למצבה המוניציפאלי החריג של העיר טייבה, סבורים גורמי המקצוע במינהל השלטון המקומי במשרד הפנים, שהינו הגוף המקצועי המתמחה בעניין, שלא ניתן לשקם את העיר בלא התערבות ממשלתית מערכתית. הרשות לפיתוח כלכלי של מגזר המיעוטים במשרד ראש הממשלה, תומכת אף היא בעמדה זו, וסבורה שיש לקדם תוכנית מערכתית לפיתוח ולהעצמת העיר טייבה, ולתעדפה על פני יישובי מיעוטים אחרים שאינם נכללים בהחלטה 1539.

לאור כל האמור לעיל, מחליטה הממשלה להכריז על טייבה כיישוב בעדיפות לאומית, וזאת לתקופה של 3.5 שנים ממועד קבלת החלטה זו. ההכרזה על טייבה כיישוב בעל עדיפות לאומית תהיה תקפה אך ורק ביחס להטבות ופעולות כפי שייקבעו בתוכנית הפיתוח שתגובש מכח החלטה זו.

ד. הממשלה אישרה עקרונית והסמיכה את ועדת השרים לענייני חקיקה לאשר, על דעתה, את טיוטות-החוק הבאות:

1. טיוטת- חוק לתיקון פקודת העיריות (מועד החלטה בדבר הטלת ארנונה כללית בשנת בחירות) (תיקון מס’…) התשע"ד-2013. להלן דברי רקע כלליים המבהירים את תוכנה של טיוטת החוק:

על פי הוראות הדין החלטת מועצה בדבר הטלת ארנונה כללית תתקבל לא יאוחר מיום 1 בדצמבר שלפני שנת הכספים בגינה מוטלת הארנונה. כמו כן בעיריות ומועצות מקומיות יש לפרסם את שיעורי הארנונה ומועדי תשלומה עד ליום 15 בדצמבר שלפני שנת הכספים בגינה מוטלת הארנונה.

הבחירות הכלליות בעיריות ובמועצות מקומיות מתקיימות מדי חמש שנים בשלושת החודשים האחרונים של שנת הכספים. הבחירות הכלליות במועצות אזוריות מתקיימות בשני סבבים ועשויות להתקיים בשלושת החודשים האחרונים של השנה. לאחר סבב הבחירות הקרוב למועצות אזוריות יאוחדו הבחירות ויתקיימו במועד אחד, אשר גם הוא עשוי להתקיים בשלושת החודשים האחרונים של שנת הכספים.

בהתאם להוראות הדין חברי המועצה בעיריות ובמועצות מקומיות יתחילו לכהן לאחר 21 יום ממועד הבחירות, ובמועצות אזוריות, ביום השביעי שלאחר יום פרסום ההודעה בדבר תוצאות הבחירות.

לאור האמור, נכנסים חברי המועצה לכהונתם, זמן קצר לפני המועד האחרון שנקבע בחוק לקבלת החלטה בדבר הטלת ארנונה כללית. בנוסף, מבחינה מעשית, קיים קושי למועצה לקבל מיד עם כניסתה לכהונה את ההחלטות הנדרשות לצורך הטלת הארנונה. זאת בין היתר על רקע הצורך של המועצה להקדים ולקבל החלטה בדבר הרכבי הועדות, לרבות ועדת הכספים, הדנה בצו הארנונה בטרם העברתו לקבלת החלטה במועצה.

במצב דברים זה בו הבחירות למרבית הרשויות המקומיות מתקיימות בשלהי שנת הכספים, ובהתאם להנחיות בדבר האיפוק הנדרש בהפעלת סמכויות בתקופת הבחירות, אין זה ראוי כי מועצת הרשות המקומית היוצאת תקבל החלטה בדבר הטלת ארנונה לשנת הכספים הבאה. מנגד, ובהתאם למועדים הקבועים בהוראות הדין לגבי הליך הבחירות ומועד כינוס ישיבת המועצה הראשונה כאמור לעיל, יתקשו המועצות הנכנסות לקבל החלטה בדבר הטלת ארנונה במסגרת סד הזמנים הקיים.

מטרת החוק המוצע לאפשר לרשויות המקומיות בשנת כספים בה מתקיימות בחירות לקבל החלטה בדבר הטלת ארנונה ולפרסם את שיעוריה ומועד תשלומה במועד מאוחר יותר מיום 1 בדצמבר שלפני שנת הכספים בגינה מוטלת הארנונה.

לאור המועד בו אנו מצויים ולנוכח דחיפות העניין ובכדי לאפשר את השלמת הליכי החקיקה בהקדם האפשרי, מוצע להסמיך את ועדת השרים לענייני חקיקה ואכיפת החוק לדון בטיוטת החוק האמורה ולאשר אותה על דעת הממשלה, ולהגישה מיד לכנסת. כן מוצע בהתאם לסעיף 81(ג) בתקנון הכנסת, לבקש מועדת הכנסת להקדים את הדיון בהצעת החוק.

2. טיוטת-חוק הרשויות המקומיות (השעיית ראש רשות) (תיקוני חקיקה), התשע"ד-2013. להלן דברי רקע כלליים המבהירים את תוכנה של טיוטת החוק:

מטרת התיקון המוצע בטיוטת החוק, להסדיר בחקיקה את סוגיית כהונתם של ראשי רשויות אשר הוגש נגדם כתב אישום, וזאת בהמשך להלכה המשפטית שניתנה בפסק דינו של בית המשפט העליון בבג"צ 4921/13, בג"צ 5126/13, בג"צ 5597/13 ובג"צ 5598/13 אומ"ץ אזרחים למען מנהל תקין וצדק חברתי נ’ ראש עיריית רמת השרון.

בהתאם להסדר המוצע, במקרה של הגשת כתב אישום חמור, יושעה ראש הרשות המקומית מתפקידו בהתאם לכללים ולהליכים שמוצע לקבוע לעניין זה. זאת להבדיל מהעברתו מכהונתו כפי שהדברים התחייבו על פי המצב המשפטי הקיים בהתאם לפסיקתו של בית המשפט העליון.

השעיה, להבדיל מהעברה מכהונה מהווה פעולת הרחקה זמנית והדירה אם יחול שינוי נסיבות המצדיק זאת. לפיכך, ההסדר המוצע מגלם ומאפשר איזון נכון בין האינטרס של שמירה על טוהר המידות בשירות הציבורי המקוים בכך שראש הרשות חדל מכהונתו, לבין שמירת האפשרות להשיב את ראש הרשות לכהונתו תוך מתן המשקל הראוי לזכות לבחור ולהיבחר, אם יחול שינוי נסיבות המצדיק זאת.

בנוסף לכך, ההסדר המוצע של השעיה עולה בקנה אחד עם הדין החל היום על מי שהורשע בפסק דינו שאינו סופי בעבירה שיש עימה קלון ולפיו הוא מושעה מכהונתו עד תום ההליך הפלילי.
על רקע קיומם של הליכים תלויים ועומדים בכל הנוגע לסוגיית המשך כהונתם של ראשי רשויות שנבחרו בבחירות האחרונות ואשר הוגש כנגדם כתבי אישום ועל מנת לאפשר הסדרת הנושא והשלמת הליכי החקיקה בהקדם האפשרי, מוצע להסמיך את ועדת השרים לענייני חקיקה ואכיפת החוק לדון בטיוטת החוק האמורה ולאשר אותה על דעת הממשלה, ולהגישה מיד לכנסת. כן מוצע בהתאם לסעיף 81(ג) בתקנון הכנסת, לבקש מועדת הכנסת להקדים את הדיון בהצעת החוק.

ה. הממשלה דנה בתכנית משולבת ומתואמת לטיפול בתופעת ההסתננות הבלתי חוקית והחליטה כדלקמן: 

בהמשך להחלטות הממשלה מס’ 1506 מיום 14.3.2010, מס’ 2104 מיום 19.7.2010, מס’ 2507 מיום 28.11.2010 ומספר 3936 מיום 11.12.2011 (להלן – החלטה 1506, החלטה 2104, החלטה 2507 והחלטה 3936, בהתאמה) ובהתאם להחלטת ממשלה מס’ 917 מיום 17.11.2013 והחלטת ועדת שרים לענייני חקיקה מיום 18.11.2013 אשר קיבלה תוקף של החלטת ממשלה באותו יום (922 (חק/634)) בדבר תיקון החוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט)(תיקון מס’4 והוראת שעה), התשע"ד-2013 (להלן – הצעת החוק) ולצורך יישומו של מהלך כולל, משולב ומתואם לטיפול בתופעת ההסתננות:

צוות היגוי

1. להקים צוות היגוי לצורך מעקב ובקרה אחר ביצועה של התכנית המשולבת והמתואמת, הערכת תוצאותיה ועדכונה בהתאם (להלן – צוות ההיגוי). בראש צוות ההיגוי יעמוד מנכ"ל משרד ראש הממשלה, וישתתפו בו מנכ"ל המשרד לביטחון פנים, נציב שירות בתי הסוהר או נציגו, מנהל רשות האוכלוסין וההגירה, נציג משטרת ישראל, נציג היועץ המשפטי לממשלה והממונה על התקציבים במשרד האוצר או נציגו. נציגי משרדי הממשלה הרלבנטיים יוזמנו לפי הצורך.

משמורת

2. להטיל על המשרד לביטחון הפנים להמשיך להפעיל את מתקן המשמורת בסהרונים בהתאם להחלטה 3936 ובהתאם להצעת החוק, בהיקף שיתואם עם משרד האוצר לפי הצורך ותפוסת המתקן.

מרכז שהייה פתוח למסתננים

3. להטיל על משרד הביטחון להשלים הקמתו של מרכז שהייה פתוח למסתננים (להלן – המרכז) בחולות, לרבות האישורים הנדרשים לאכלוסו, עד ליום 12.12.2013, בהמשך להחלטה 3936, על פי המפרט שנקבע בתמ"א 46 ומתואם עם שירות בתי הסוהר, באופן שיאפשר את הפעלתו המיידית. משרד הביטחון ישלים את העבודות הנדרשות להפעלה מלאה של המרכז עד ליום 14.02.2014.

לצורך ביצוע סעיף זה, להטיל על משרד האוצר להעביר למשרד הביטחון סכום של 25 מלש"ח באופן מיידי ו-59 מלש"ח נוספים לשם בניית תשתיות לרבות מט"ש בהתאם לביצוע בפועל.

4. לצורך הפעלת המרכז על ידי שירות בתי הסוהר, להטיל על משרד האוצר להעביר למשרד לביטחון הפנים סכום של 55.66 מלש"ח באופן חד פעמי, סכום של 93.5 מלש"ח בשנת 2014 ו- 196 שיאי כוח אדם.

לשם הקמת נקודת משטרה ותגבור פעילות משטרת ישראל, ולשם הקמת נקודת הזנקה לכיבוי אש באזור מתקני השהייה בקציעות, להטיל על משרד האוצר להעביר למשרד לביטחון פנים סכום של 20.12 מיליוני ש"ח באופן חד פעמי, סכום של 15.7 מיליוני ש"ח לבסיס התקציב ו-47 שיאי כוח אדם.

5. להטיל על שרת הבריאות לקבוע, בהסכמת שר האוצר, את היקף שירותי הבריאות לשוהים במרכז, בתיאום עם השר לביטחון פנים עד ליום 10.12.2013, ולהבטיח כי אספקת שירותי הבריאות לשוהים במרכז מהמועד האמור תיעשה כדלקמן:

א. שירותי בריאות בתחום המרכז יסופקו על ידי שירות בתי הסוהר בהתאם להנחיה מקצועית שוטפת שיספק משרד הבריאות; משרד הבריאות יקצה למשרד לביטחון הפנים את המשאבים הכרוכים בשירותים אלו;

ב. שירותי בריאות מחוץ לתחום המרכז יסופקו על ידי משרד הבריאות, מתקציבו, לרבות שירותי ליווי והסעה מהמרכז וחזרה אליו, במצבי חירום רפואיים, שבהם לא ניתן יהיה לבצע פינוי עצמי.
הממשלה מטילה על משרדי האוצר והבריאות לסכם את המשאבים לשם יישום סעיף זה עד ליום 28.11.13.

6. להטיל על שר הרווחה והשירותים החברתיים לקבוע, בהסכמת שר האוצר , את היקף שירותי הרווחה שיינתנו לשוהים, בתיאום עם השר לביטחון הפנים עד ליום 10.12.2013. שירותי הרווחה לשוהים במרכז יסופקו בתחום המרכז על ידי שירות בתי הסוהר, בהתאם להנחיה מקצועית שוטפת של משרד הרווחה והשירותים החברתיים; משרד הרווחה והשירותים החברתיים יקצה למשרד לביטחון הפנים את התקציבים והתקנים הכרוכים בשירותים אלו.

הממשלה רושמת לפניה את ההסכמה שהושגה בין משרד האוצר ומשרד הרווחה והשירותים החברתיים לעניין זה.

7. להטיל על המשרד לביטחון הפנים, על משרד הכלכלה, על משרד האוצר ועל רשות האוכלוסין וההגירה לגבש המלצה באשר לצורך בתעסוקה לשוהים במרכז או בהכשרתם המקצועית ובאשר להיקפם, עד ליום 1.1.2014. צוות ההיגוי יבחן את המלצת המשרדים ויקדם את יישומה, ככל הנדרש.

8. להטיל על שר התחבורה והבטיחות בדרכים לגבש תכנית לתגבור התחבורה הציבורית מהמרכז ליעדים שונים ואליו, בתיאום עם שירות בתי הסוהר ורשות האוכלוסין וההגירה עד ליום 10.12.2013. לשם יישום סעיף זה, יקצה משרד האוצר למשרד התחבורה והבטיחות בדרכים 6 מלש"ח לשנה.

9. להטיל על השר לביטחון הפנים, על שר הפנים, על שרת הבריאות, על שר הרווחה והשירותים החברתיים ועל שר האוצר, להכין את כל התקנות ו/או ההנחיות ו/או הנהלים הנדרשים לשם יישומה של הצעת החוק עד ליום 05.12.2013, למעט התקנות לעניין שהות משפחות וילדים במרכז השהייה, אשר יותקנו בעתיד, במידת הצורך.

תכנית אכיפה מתואמת לקיום הוראות הדין

10. להטיל על שר הפנים, באמצעות רשות האוכלוסין וההגירה, לרכז ולתאם יישומה של תכנית אכיפה אקטיבית ואפקטיבית על מנת להבטיח קיומן של הוראות כל דין, לרבות דיני עבודה, דיני רישוי עסקים, דיני תכנון ובנייה ודיני המס. רשות האוכלוסין וההגירה, משרד הכלכלה, משרד הבריאות, רשות המסים, המוסד לביטוח לאומי, הרשות הארצית לכבאות והצלה והרשויות המקומיות הנוגעות בדבר, יאכפו את הוראות הדין שבתחום סמכותם, בהתאם להנחיות היועץ המשפטי לממשלה ולתכנית עבודה, שתתואם עם רשות האוכלוסין וההגירה.

לשם ביצוע סעיף זה, משרד האוצר יתקצב תקנים ייעודיים, לגורמים השותפים בתכנית האכיפה, לצורך ביצועה, בהתאם ללוחות הזמנים הנדרשים, ובכפוף לאישור נציב שירות המדינה בהתאם לסמכותו לפי חוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1959, כמפורט להלן:

א. למוסד לביטוח לאומי- 3 תקנים לשנים 2013-2014.
ב. למשרד הבריאות – 3 תקנים לשנים 2013-2014.
ג. לרשות הארצית לכבאות – 7 תקנים לשנים 2013-2014.
ד. לרשות המסים – 10 תקנים לשנים 2013-2014.

הצורך בתקצוב ותקנון תקנים עבור משרד הכלכלה ייבחן חצי שנה לאחר תחילת הפעלתה של תכנית האכיפה המתואמת.
למען הסר ספק, התקנים המוקצים מכוח סעיף זה ישמשו באופן מלא ובלעדי ליישום מטרות החלטה זו.

11. להטיל על צוות ההיגוי לבחון את הצורך בהמשך הפעלת תכנית האכיפה המתואמת בשנת 2015, נוכח הישגי התכנית עד אותו מועד והעלויות הכרוכות ביישומה.

12. להטיל על המשרד לביטחון הפנים, באמצעות משטרת ישראל ועל משרד המשפטים לגבש תכנית להגברת האכיפה של איסור הוצאת כספים מהארץ בהתאם לתיקון לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט)(הוראת שעה), התשע"ג-2013 עד ליום 30.11.2013.

13. להנחות את משרד האוצר לגבי נותני שירותי מטבע, ואת משרד התקשורת לגבי בנק הדואר, לבחון אם יש מקום לקבוע הוראות חדשות או להוסיף להוראות הקיימות על מנת לסייע באכיפת האיסור של הוצאת כספים בעבור מסתנן או עבירת הלבנת הון בקשר אליו, וכן לפנות לבנק ישראל על מנת שיבחן צורך בהוראות כאמור לגבי תאגידים בנקאיים. הבחינה תיערך בהתייעצות עם משרד המשפטים והמשרד לביטחון הפנים, עד ליום 31.12.2013.

תכנית להגברת הביטחון האישי

14. להטיל על המשרד לביטחון הפנים, להמשיך לפעול באמצעות משטרת ישראל, לשיפור הביטחון האישי של האזרחים בריכוזי מסתננים על פי סדר עדיפויות שיקבע, ולצורך כך, לקבוע יעדי פעולה ולתגבר את הכוחות. לשם יישום סעיף זה, יקצה משרד האוצר למשרד לביטחון הפנים סכום של 28.671 מלש"ח באופן חד פעמי בשנת 2014, סכום של 44.615 מלש"ח לבסיס התקציב בשנת 2014, ו-130 שיאי כוח אדם.

הקצאת המשאבים לשם שיפור הביטחון האישי של האזרחים בריכוזי המסתננים כאמור לעיל, תנותב ליחידות השטח המשטרתיות בדרום תל אביב בלבד, וזאת בהתאם לתוכניות שסוכמו בין המשרד לביטחון פנים ומשטרת ישראל לבין משרד האוצר.

משאבי רשות האוכלוסין וההגירה

15. לצורך ביצוע תפקידיה של רשות האוכלוסין וההגירה לפי החלטה זו, יקצה לה משרד האוצר 3 מלש"ח באופן חד פעמי, 31 מלש"ח בשנת 2014 ו-14 מלש"ח בשנת 2015 וכן יתקצב 128 תקני כוח אדם לשנת 2013 עד חודש מאי 2015, בכפוף לאישור נציב שירות המדינה, בהתאם לסמכותו לפי חוק שירות המדינה (מינויים) , התשי"ט-1959.

תקציב וכח אדם

16. לצורך הקצאת שיאי כח האדם בהתאם להחלטה זו ותקצובם, להפחית את שיאי כח האדם ורכיבי השכר הנלווים להם בשיעור של 1.3% החל מיום 1 בינואר 2014 ואילך, ולהפחית את תקציבי השכר הנלווים להם. שיעורי ההפחתה לגבי סעיף זה יהיו כמפורט בטבלה המסומנת כנספח .

17. לצורך מימון יתרת עלות ההחלטה, להקצות את המקורות שנוצרו בגין ההתאמה הרוחבית שבוצעה במסגרת החלטת ממשלה מס’ 5000 מיום 30.07.2012, וכן להקצות את רזרבת ההתאמות לשנת 2014, בהתאם לקבוע בחוק-יסוד: תקציב המדינה, לשנים 2009 עד 2014 (הוראות מיוחדות) בסך 100 מיליון ש"ח.

18. בהתאם להחלטת ממשלה מס’ 214 מיום 13.05.2013, להקפיא את קליטת העובדים החדשים במשרדי הממשלה וביחידות הסמך החל מינואר 2014. ועדת החריגים הפועלת בהתאם להחלטת הממשלה האמורה תהא רשאית להנחות את המנהלים הכלליים של משרדי הממשלה ויחידות הסמך לגבי קליטת עובדים חדשים, וכל זאת בכפוף לעמידה בהוראות חוק התקציב.

19. מינויים לצורך מימוש החלטה זו יתבצעו ככל הניתן לפי סעיף 20 לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1959, בכפוף לאישור נציב שירות המדינה, בהתאם לסמכותו לפי החוק האמור.

נספח

הפחתה 2014
קוד ושם סעיף תקנים אלש"ח
04 – משרד ראש הממשלה 28 6,398
05 – משרד האוצר 87 18,052
06 – משרד הפנים 8 1,757
07 – משרד לביטחון פנים 8 863
08 – משרד המשפטים 55 11,650
09 – משרד החוץ 15 13,292
10 – מטה לביטחון לאומי 1 364
15 – משרד הביטחון 28 11,807
16 – הוצאות חירום אזרחיות 1 482
19 – משרד המדע, התרבות 2 605
20 – משרד החינוך 28 10,370
23 – משרד הרווחה 4 911
24 – משרד הבריאות 32 5,651
26 – המשרד להגנת הסביבה 8 1,879
29 – משרד הבינוי והשיכון 9 1,812
30 – המשרד לקליטת העלייה 6 1,184
33 – משרד החקלאות 19 4,569
34 – משרד התשתיות הלאומיות 6 1,676
36 – משרד הכלכלה 26 5,415
37 – משרד התיירות 2 758
39 – משרד התקשורת 2 523
40 – תחבורה 12 3,190
41 – רשות ממשלתית למים 3 697
43 – המרכז למיפוי ישראל 3 709
54 – רשויות פיקוח 3 697
68 – רשות האוכלוסין, ההגירה 23 3,800
89 – מפעלי משרד ראש הממשלה 2
98 – הוצאות מינהל מקרקעי ישראל 9
סך הכל 430 109,025

תצלום הכנסת בסיוע google street view

 
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים (6 הצבעות, ציון ממוצע: 4.67 מ- 5)

אין תגובות

פרסם תגובה

Funzing-Fl

מדור חוק ומשפט

מדור חוק ומשפט

ידידים - סיוע בדרכים

Funzing-F1

תגובות אחרונות