תושבי דרום תל אביב נגד הארגונים / מאת שפי פז

תושבי דרום תל אביב נגד הארגונים / מאת שפי פז

מדוע תושבי דרום תל-אביב שונאים את ארגוני זכויות להד״ם/ארגוני זכויות המסתננים           8 סיבות טובות לכעס של תושבי דרום תל אביב נגד הארגונים שהכריזו עליהם מלחמה

1. העתירות לבג״צ.

בשלושה בפברואר יתקיים שוב דיון בבג״צ על התיקון האחרון לחוק ההסתננות. בשגרה קבועה וידועה מראש מתנהל מאבק האיתנים הזה בין הממשלה והארגונים והיועצים המשפטיים והבג״צ מעל הראש שלנו ועל הגב שלנו. כבר לא מדובר פה בחוק, וגם לא מדובר במתקן חולות ובאלפיים ומשהו השוהים בו. מדובר בכיפוף ידיים ובמשחקי כוח של אינטרסים פוליטיים, כלכליים ותקשורתיים. מדובר בשאלה הפשוטה: מי ינצח.

מתקן חולות הפך במידה רבה לסמל. עבורנו ועבורם. במאבק סביבו מושקעים המון רגשות, המון קמפיינים, המון כוחות והמון כספים. וכך קורה שהמעגל הזה של חקיקה-עתירה-ביטול וחוזר חלילה בולם כל אפשרות להתמודד עם הבעיה ברצינות וצובע אותה בצבעי תעמולה ויחסי ציבור. המעגל הזה תוקע את כולנו בסחרור אינסופי בלב מערבולת ולא מאפשר לאף אחד להרים את הראש מהמים ולקחת אוויר.

להם יש כסף, להם יש סוללה של עורכי דין בשכר, להם יש זמן הפועל לטובתם. אנחנו לא מגיעים לדיון על פתרונות חלופיים. אנחנו לא מגיעים לדיון על שיקום והשקעות בשכונות. אנחנו לא מגיעים לשום דבר. רק מכבים שריפות ומתעסקים בחוק ובבג״צ. ואז הם באים ואומרים שהם דואגים לתושבי דרום תל אביב.

2. הבלוף של בדיקת בקשות המקלט.

הקלישאה הכי דמגוגית שנשלפת אוטומטית בכל דיון על בעיית המסתננים (ואפילו כיכבה בהפגנות שלהם) אומרת: מדינת ישראל צריכה לבדוק את בקשות המקלט של כולם, ואז אפשר יהיה לגרש את כל מי שלא עומד בקריטריונים של פליט.

ומוסיפים המקטרגים בתרעומת מעושה: אז למה המדינה מסרבת לבדוק את הבקשות שלהם? אהה, כי היא יודעת שרובם הגדול פליטים.

אלא מה?

מתוך עשרות אלפי מסתננים רק כמה אלפים הגישו בקשות מקלט. בעבר המדינה לא איפשרה להגיש בקשות בטענה שהם מקבלים בלאו הכי הגנה קבוצתית אבל היום אפשר, הטפסים זמינים, פעילי הסיוע מסייעים, ובכל זאת הוגשו רק כמה אלפי בקשות.

אלא מה?

הבקשות שהוגשו נבדקות. אולי לא בקצב מסחרר, אבל מספר הבודקים הוכפל והתוצאות לא ממש מעודדות מבחינת הארגונים. אופס, בני חסותם לא עונים על הקריטריונים למרות שהם נורא משתדלים לנסח להם היטב את הבקשות.

אבל הבלוף הגדול הוא שכל הבדיקות האלה די מיותרות. גם אם יתברר שמאה אחוז מהמסתננים אינם פליטים זה לא ישנה כלום. לאריתריאים יש הגנה קבוצתית (כי ממשלת ישראל בחרה לאמץ המלצה של האו״ם) ואי אפשר לגרשם (אריתריאה, שכלכלתה מבוססת על הכספים ששולחים המהגרים שלה הביתה, לא מקבלת מגורשים אלא רק חוזרים מרצון שמשלמים מס ומתנצלים על הנטישה), וצפון סודן היא מדינת אויב (אי אפשר לגרש אליה בכפייה אלא רק להניע את הסודנים לחזור אליה מרצון דרך מדינה שלישית).

אז בשביל מה לשפוך את כל המיליונים האלה על בדיקות?

ואיך בכלל אפשר לבדוק אם פלוני אכן הגיע מאריתריאה ולא מהצד השני של הגבול, והאם הוא באמת איבד את מסמכיו בדרך או ששרף אותם כדי לטשטש את זהותו, והאם הוא ברח כי נרדף על ידי המשטר או כי לא התאים לו להתגייס או שהיה חשוד בפלילים או שקיבל הודעה מחבר שסבבה תל אביב ואפשר לעשות פה מכה?

והאם מישהו הבטיח לנו שאחרי שכולם ייבדקו ורובם יסורבו לא נעבור לשלב הבא של הערעורים והעתירות? הרי עורכי הדין של הארגונים צריכים להצדיק את המשכורות והארגונים צריכים להצדיק את המענקים, ובינתיים המסתננים יושבים בשכונות שלנו, מתבססים ומרחיבים את המשפחות. ועד שיבדקו את מעמדם של ההורים כבר צומח לנו דור חדש של מה שרותם אילן תכנה בקרוב ״ילדים ישראלים״.

אז אני מחזירה עכשיו שאלות משלי:

• האם הארגונים והמסתננים גם יחד מוכנים לוותר על ההגנה הקבוצתית בתמורה לבדיקות פרטניות מואצות של כל אחד ואחד מהם?

• האם הם מוכנים להתחייב מראש לקבל את דין הוועדה, לא לערער ולמשוך את הדיון לאורך שנים, והכי חשוב לקחת את המענק ולצאת מהמדינה מרצונם החופשי?

• ואם לא, האם הם מוכנים לשתוק ולהפסיק לבלבל את המוח עם השטות הזאת?

3. הדמוניזציה.

במה באמת שונה המאבק של גבעת עמל מהמאבק של דרום ת״א? בשני המקרים מדובר בתושבי שכונות מודרים ומוחלשים שנלחמים על הבית נגד כוחות ואינטרסים גדולים מהם. אז למה האחד מצויר כמאבק הירואי והשני כמאבק פאשיסטי המנודה מחמת מיאוס ממאבקי הצדק החברתי?

אין מאבק צודק יותר ומוקצה יותר מהמאבק שלנו, וגם על זה אנחנו שונאים את ארגוני הזכויות. כי במקום לעמוד לצידנו במאבק על הזכויות הכי טבעיות שלנו, הם רותמים את המשאבים שלהם למסע של דה-לגיטימציה והשחרה ומנדים אותנו מכל מסגרת של מאבקי צדק חברתיים.

שפי פז (ארכיון)

4. אשמה ואחריות.

בואו נדבר על הקור השורר במתקן חולות ובאותה הזדמנות גם נדגיש את המצוקה של תושבי דרום תל אביב ונגיד שזה לא הפתרון, אומרים האנשים הטובים בחדר המצב. ומי שיעשה את ההקשר הברור של אשמה ואחריות יעשה בדיוק מה שמצפים ממנו.

ככה כל הזמן. כל הנטל המוסרי של המלחמות באפריקה ומחנות העינויים בסיני וכלא סהרונים ומתקן חולות והדשא הרטוב בגינת לווינסקי וחדרי המדרגות הקפואים בנווה שאנן והמסכנות האינסופית שמשדרים אמצעי התקשורת והקמפיינים האינסופיים של אומללות אחת ויחידה, חד-צדדית וחד-גונית, כל הנטל המוסרי הזה מוטל על כתפיהם המרוסקות של תושבי דרום תל אביב כולם או של מי שעומד בחזית מאבקם. (ואני מצטטת מדבריו של אבי מחדר המצב: ״ועוד איך אחראים, שלא לדבר עלייך אישית. מי שהילכו אימים על פוליטיקאים כדי שיצביעו על המשך הכליאה והמשך ההתעללות, מי שחיבלו בכל ניסיון להגיע לפתרונות בהם שתי האוכלוסיות מידברות זו עם זו ותובעות יחד פתרונות מהממשלה, אל יזילו כאן דמעות תנין.״ תודו שהוא מחמיא לי.)

כי לא די שהתייצבו לצד מי שהפכו את השכונות שלנו למתקני שהייה בלי לבקש רשות ובלי לקבל הסכמה, לא די שעזרו לקחת מאיתנו את הזהות והביטחון ותחושת הערך העצמי, הם גם צרבו במצחנו אות קין של גזענים וחסרי חמלה והטילו עלינו את האחריות המוסרית לגורלם של המסתננים, בעוד הם שומרים על עצמם נקיי כפיים מחוץ לתמונה.

אז כן, גם בגלל זה אנחנו שונאים אותם.

ובלי קשר, שייתנו להם שמיכות שם בחולות. אף אחד לא צריך לקפוא מקור.

5. הספינים.

אחת לכמה ימים, במיוחד עכשיו כשמתקרב מועד הדיון בבג״צ, אנחנו מתעוררים לספין חדש של הארגונים. כמו שכבר אמרתי, יש להם הרבה כסף, הרבה עובדים בשכר, הרבה אידיוטים שימושיים במשרדי הפרסום ובתקשורת, הרבה זמן לשבת ולהגות את הקמפיינים המרושעים שלהם.

בחודשים האחרונים, מאז שהארגונים הבינו שהמסע להשתקת תושבי השכונות נכשל ורוב הציבור עומד לצידנו, נולדה טקטיקה חדשה. בכל מאמר, כתבה, פוסט ואירוע מופיע הצירוף השקרי הבא ״פתרונות אמיתיים לתושבי דרום תל אביב ומבקשי המקלט״, או המשפט הנבזי ״במה זה עוזר לתושבי דרום תל אביב?״

זה התחיל בקמפיין ההזוי של ״הכסף קבור בחולות״, זה נמשך בניסיון הנואל להגדיר את תושבי העוטף והמסתננים כשתי קהילות שוות ערך, שמצוקתן מחייבת פתרון משותף, ובניסיון המקומם לכרוך את המאבק לזכויות האזרח שלנו בפגיעה בזכויות האדם שלהם כאילו מוטלת עלינו האחריות המוסרית לכל מה שקורה לכל מסתנן, וזה נגמר (או שלא נגמר) בניסיון הציני והאכזרי לחטוף את הייצוג של תושבי עוטף תחנה מרכזית.

אם אני נשמעת כועסת עוד יותר מהרגיל, זה נכון. אחרי שהם קראו לנו גזענים, אחרי שהם קראו לנו פאשיסטים וניאו-נאצים, אחרי שהם לעגו ולגלגו וצחקו עלינו בדיוני הבג״צ, אחרי שהם טרחו להגיד לנו בהתנשאות שאנחנו טועים בבחירות שלנו, אחרי שהם התיימרו לקבוע לנו מי מתאים או לא מתאים להנהיג ולדברר אותנו, עכשיו הם באים – כנופייה של שודדי דרכים המתיימרת לייצג את קורבנות הפשע שלה – ומדברים בשמנו ונושאים את שם דרום תל אביב לשווא.

אז כן, גם בגלל זה אנחנו שונאים אותם.

6. למה בכל זאת חולות?

כי חולות הוא כלי אחד, חשוב אך ממש לא בלעדי, במאבק נגד כוחות דורסניים.

חוק ההסתננות ומתקן חולות מניעים תהליך. הם הביאו לעזיבה של כ-7,000 מסתננים. הם תלויים כחרב מעל ראשם. הם מאותתים לארגונים ולבני טיפוחיהם שהממשלה לא מתכוונת לתת להם מעמד. הם מאותתים ליבשת אפריקה ולרשתות המבריחים שלא כדאי לחדש את נתיבי ההברחה לישראל.

וחשוב לא פחות, מתקן חולות הפך לסמל. כל זמן שהוא קיים ופועל לתושבים פה יש תקווה. ברגע שהוא ייסגר למסתננים תהיה תקווה. עד כדי כך זה בסיסי ופשוט. כל השאר (האוכל, השעמום, הקור) זה רעשי רקע.

7. היתרי עבודה ופיזור מרצון.

על הקלף הזה הארגונים בונים את כל הקמפיינים שלהם: יש מחסור בידיים עובדות. המסתננים כבר כאן ממילא. אז ניתן להם היתרי עבודה והם יתפזרו מרצון ברחבי המדינה, ואופס נפתרה הבעיה של דרום תל אביב.

נשמע כל כך הגיוני, נכון? אלא מה -

המסתננים כבר עובדים בכל מקרה, עם או בלי היתרי עבודה, והבעיה כבר מזמן לא רק של דרום תל אביב.

אז מה יקרה אם הארגונים ינצחו ודעתם תתקבל? מי מוכן להסתכל למציאות בעיניים?

א. רוב המסתננים יישארו בדרום תל אביב (אולי יתפזרו ליותר שכונות בדרום העיר) אבל עם היתרי עבודה, כי כאן הם הרוב, כי כאן ממוקמת הקהילה שלהם, כי כאן יושבים ארגוני הסיוע וכאן יש הכי הרבה עבודה.

ב. אלה שבכל זאת יעזבו לא יגורו בקיסריה, אלא בדגמים מוקטנים של דרום תל אביב (אבל שם התושבים לא עושים כל כך הרבה רעש, ומה שחשוב כרגע זה להשתיק את הרעש שאנחנו עושים).

ג. מאישורי עבודה קצרה מאוד הדרך למעמד של תושב ואחר כך אזרח, במיוחד כשמקימים משפחה והילדים גדלים במערכת החינוך הישראלית ושרים שירי חנוכה.

ד. אחר כך עוברים לאיחוד משפחות, כי אנחנו עם רחום ולבנו נכמר ויש מי שעובד על הרגשות שלנו.

ה. והנה הגענו לחידוש נתיבי ההברחה מאפריקה, כי גל הבריחה מהיבשת רק הולך ומתעצם ומחפש לעצמו נתיבים ושום גדר בגבול לא תעצור אותו כאשר תתפשט הבשורה שבישראל אפשר לקבל מעמד ועבודה.

ו. עכשיו נחשו איפה יפרקו האוטובוסים את המסתננים החדשים.

ז. זה מה שעומד מאחורי המדיניות שהארגונים דוחפים.

8. אג׳נדה לפני בני אדם.

לארגונים יש סדר יום משלהם. אני לא מתיימרת לפענח אותו. כל אחד מאיתנו ודעתו בנושא. מה שחשוב זה שיש להם אג׳נדה והיא המולך שעל מזבחו מקריבים את בני האדם. את כולם. ללא הבדלי גזע, צבע, מין ודת.

מתחת למסיכה הצינית של דאגה לזכויות אדם יש אג׳נדה מאורגנת המשומנת בהרבה מאוד כסף. למענה מותר להקים גיטו שחור ושוק עבדים. העובדה שכתוצאה מכך נפגעת פרנסתם של אלפי בני אדם מהשכבות החלשות ביותר בחברה לא רלוונטית. העובדה שהשכר לעבודת כפיים לא מקצועית ירד לשפל והעובדים איבדו את יכולת המיקוח לא רלוונטית. העובדה ששכר הדירה באזורים הזולים בעיר קפץ לשמיים לא רלוונטית. העובדה שכל אלה משרתים את האינטרס הכלכלי והנדל״ני של ההון-שלטון אינה רלוונטית.

מתחת למסיכה הצינית של דאגה לזכויות אדם יש אג׳נדה מאורגנת המשומנת בהרבה מאוד כסף. למענה מותר ואף רצוי שאנשים יישנו בגינות ויקפאו מקור וייזרקו בחדרי מדרגות מאשר שיקבלו מיטה ומזון בחולות. העובדה שמתקן חולות מציע איכות חיים גבוהה בהרבה מכל מחנה פליטים אחר אינה רלוונטית. העובדה שבשל ההתנגדות העזה לחולות נותרו ברחובות אנשים חולים ופגועים בנפשם שיכלו לקבל מחסה וטיפול אינה רלוונטית. העובדה שבשל הכרסום המתמיד בחוק ההסתננות נשארו בשכונות אנשים המסוכנים לעצמם ולסובבים אותם אינה רלוונטית.

מתחת למסיכה הצינית של דאגה לזכויות אדם יש אג׳נדה מאורגנת המשומנת בהרבה מאוד כסף. למענה מותר לרסק את שכונות דרום תל אביב, להכפיש את תושביהן, למצוץ את משאביהן, לשקר, לרמות, להמציא סיפורים. העובדה שמדובר במהגרי עבודה ולא בפליטים אינה רלוונטית. העובדה שהמסתננים ממררים את חיי התושבים ומגרשים אותם מבתיהם אינה רלוונטית.

מתחת למסיכה הצינית של דאגה לזכויות אדם יש אג׳נדה מאורגנת המשומנת בהרבה מאוד כסף. למענה מותר לשקר במצח נחושה, בלי למצמץ ובעיקר בלי ללמוד כלום מן העבר. כי זה מה שאמר אבשלום וילן ממרצ בשנת 2007: ״מדובר פה על 288 איש, ומפחידים אותנו שמחר זה יהיה זרם של אלפים ועשרות אלפים…״

אנחנו עדיין מחכים להתנצלות, אבשלום וילן. או לפחות להכאה על חטא.

מומלץ לקרוא את התחקיר המיוחד של האתר הקהילתי:

"הכסף הגדול של ארגוני הסיוע למסתננים והשפעתו על זכותם של תושבי דרום ת"א לחיים נורמליים".

 

 
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים (17 הצבעות, ציון ממוצע: 4.29 מ- 5)
הוסף תגובה

תגובות (4)

  1. אזרחית 20/01/2015 להגיב
    נורבגיה ושויץ חשפו כבר את בלוף הפליטים מאריתריאה. התברר להן שמי שהתחזו לפליטים מאריתריאה, שטענו שנשקפת להם סכנה בארצם ושבנימוק זה התקבלו כתושבים ואף כאזרחים בנורבגיה ובשויץ, נוהגים לנסוע לאריתריאה לעתים תכופות. שלטונות שתי המדינות הללו חקרו איך זה יתכן ואז התברר שזאת פשוט הונאה בשיתוף פעולה עם ממשלת אריתריאה. ה"פליטים" עובדים במדינות הללו באירופה ומשלמים לשלטון באריתריאה אחוז מסוים. לא נשקפת להם במדינתם באפריקה שום סכנה, זאת פשוט דרך לחיות על חשבון מדינה זרה ולהזרים לאיתריאה כסף טוב. הם נוסעים למולדתם לעתים קרובות לחופשות ולמפגשים משפחתיים.
  2. יוקו 21/01/2015 להגיב
    שפי, אני פשוט מורידה בפניך כובע...
  3. איש 21/01/2015 להגיב
    עם כל הבעייתיות בעבודת ארגוני הסיוע אני לא רואה פה אפילו איזכור קל שבקלים לנושאי האחריות האמיתיים למצב - העירייה ויותר מזה הממשלה. המצב פה בדרום העיר לא נוצר מעצמו הוא נוצר כתוצאה ממדיניות שמישהו הכתיב. והמישהו הזה לא לוקח אחריות לתוצאות ולא מציע פתרונות (כליאה של אלפיים מתוך כמה עשרות אלפים היא לא פתרון לדעתי). אולי שווה לנתב יותר מהאנרגיה הרבה שאת וחברותייך משקיעות לכיוון הרשויות ופחות לכיוון הדמוניזציה של מי שחושב שגם מסתננים/פליטים/מהגרים ראויים לתנאים אנושיים במתקן כליאה ממשלתי.
  4. אילנית 24/01/2015 להגיב
    שפי פז, את פשיסטית דוחה ובושה למין האנושי!

פרסם תגובה

Funzing-Fl

מדור חוק ומשפט

מדור חוק ומשפט

Funzing-I

מדור חוק ומשפט

תגובות אחרונות