פרשת 'וזאת הברכה' – בדרך הקבלה והחסידות / עריכה: דוד אגמון

פרשת 'וזאת הברכה' – בדרך הקבלה והחסידות / עריכה: דוד אגמון

מעט על פרשת ‘וזאת הברכה’ החותמת את התורה ועוד על קדושת יום הכיפורים

פתיחה

הפרשה מסיימת את חומש דברים ואת כל התורה כולה, זהו החיתום וידוע ש"הכל הולך אחר החתום" (מסכת ברכות). לאחר שסיים משה רבנו את דברי התוכחה שנתן לעם ישראל על כל מה שעשו, הוא חותם בברכות,"וְזֹאת הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹקִים–אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: לִפְנֵי, מוֹתוֹ". ושוב, כמו בכל שנה, אנו נאלצים להיפרד ממשה רבנו, המנהיג הגדול של עם ישראל, "הרועה הנאמן", שעוזב אותנו בגיל מאה ועשרים ושעליו נאמר, "לֹא-כָהֲתָה עֵינוֹ, וְלֹא-נָס לֵחֹה", שעליו נאמר, "וְלֹא-קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל, כְּמֹשֶׁה, אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה’, פָּנִים אֶל-פָּנִים".

משה עולה אל הר נבו, שם מראה לו הקב"ה את ארץ ישראל אשר אליה לא יכנס -"אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֶת-הַגִּלְעָד, עַד-דָּן. וְאֵת, כָּל-נַפְתָּלִי, וְאֶת-אֶרֶץ אֶפְרַיִם, וּמְנַשֶּׁה; וְאֵת כָּל-אֶרֶץ יְהוּדָה, עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן". רש"י אומר על הפסוק הזה, "אל תקרי הים האחרון אלא היום האחרון. הראהו הקב"ה כל המאורעות שעתידין ליארע לישראל עד שיחיו המתים". זוהי אינה ראיה רגילה, זאת הראיה הרוחנית הגבוהה של משה רבנו. כמו שהקב"ה אומר למשה, "הֶרְאִיתִיךָ בְעֵינֶיךָ", בעיניך ולא בעיניים רגילות. משה רואה את כל מה שיקרה לעם ישראל, בארץ ישראל, עד הדור האחרון.

לאחר מכן כתוב, "וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד-ה’, בְּאֶרֶץ מוֹאָב–עַל-פִּי ה’. וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי בְּאֶרֶץ מוֹאָב, מוּל בֵּית פְּעוֹר; וְלֹא-יָדַע אִישׁ אֶת-קְבֻרָתוֹ, עַד הַיּוֹם הַזֶּה".

נתבונן קצת בענייני הפרשה אבל עיקר עיסוקנו הפעם, הוא דברי הרב שליט"א בקשר ליום הכיפורים הבא עלינו לטובה.

ברכות לחיים

בימים אלה, אנו מתפללים על ה"חיים", שייתן לנו חיים לשנה החדשה. לא סתם חיים, אלא חיים רוחניים. חיים שבהם מנצלים כל רגע למען הבורא יתברך ועבודתו, חיים של השפעה ועשיית נחת רוח ליוצרנו. לפני כניסתם לארץ ישראל, משה רבנו מברך את השבטים שיזכו לחיים רוחניים, חיים אמיתיים. אנו צריכים להבין שלא די לנו שהגוף נושם והרגליים מהלכות. אדם צריך להידמות לעליון, להפוך למשפיע וע"י זה להידבק בחי החיים, במקור החיות, במקור כל הברכות.

משה איש האלוקים

בפעם היחידה בתורה, רגע לפני מותו, משה נקרא ‘איש האלוקים’. אומר הרב שליט"א, אפשר לקרוא למישהו בתואר ‘אלוקי’ רק אם הגיע למדרגה נצחית באופן שלם, שלא ישתנה עוד. משה רבנו לפני מותו הגיע לדרגה שאפשר לקרוא לו איש האלוקים. למעשה, אומרים חז"ל, כל חייו משה היה איש האלוקים אבל רק עכשיו אפשר לקרוא לו כך.

האדמו"ר רא"מ מגור זצ"ל אומר שהסיבה שרק כאן נקרא משה ‘איש האלוקים’ היא מפני "הצורך להודיע לדורות הבאים מה היה טיבו של אותו משה רבנו, אשר על ידו ניתנה תורה לישראל. אלא עד כה לא רצה משה, העניו מכל האדם, לכתוב על עצמו ‘איש האלוקים’. אבל עתה לפני מותו כבר מוכרח היה לכתוב, שאם לא עכשיו, אימתי?"

מסביר הרב שליט"א, תפקידו של הצדיק הוא לחבר בין שמיים וארץ. משה רבנו הוא איש האלוקים, הוא הממוצע בין אלוקים ובשר ודם. מי שרוצה להתחבר לאלוקים יכול לעשות זאת דרכו. בזכותו יש שפע בעולם. הברכה זה רק מאת הקב"ה. בשר ודם יכול להגיד רק את מילות הברכה. אבל הברכה עצמה היא מלמעלה. הצדיק עושה שהעולם יהיה ראוי לברכה. כמו רבי חנינא בן דוסא שנאמר עליו, "כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני דיו בקב חרובים" (מסכת תענית). הוא בעצמו לא צריך ליותר מקב חרובים, אבל הוא מהווה צינור של שפע לכל העולם. משה הוריד שפע לעולם לכל הזמנים ולכל הדורות, שפע נצחי.

יום כיפור

יום כיפור בפתח ויש כל כך הרבה מה לומר לגבי היום הגדול הזה. להלן מספר נקודות שנאמרו ע"י הרב שליט"א. יום כיפור זהו יום כפרה בו הקב"ה מכפר על כל עוונות האדם. תשובה של יום כיפור יש לה ערך עליון על כל תשובה אחרת. עיצומו של היום מעורר לתשובה, עצם המפגש עם יום כיפור זה להיפגש עם הדבר הכי גבוה שיש. במילים של התפילה רואים כמה שזה גבוה, כמה שזה מרגש – "כי ביום הזה יכפר עליכם", הקב"ה יכפר על כולם מכל החטאים, "לפני השם תטהרו", תפגשו עם שם הוי-ה פנים אל פנים.

אמירת השם המפורש

בשיאו של יום כיפור, כאשר היה יוצא השם הנכבד המפורש והנורא מפיו של הכהן הגדול זה היה הדבר הכי מקודש שיש. במסגרת עולם, שנה, נפש, זאת הנקודה הכי גבוהה. המקום הכי מקודש – קודש הקודשים, הזמן הכי מקודש – יום הכיפורים, והנפש הכי מקודשת – כהן גדול.

תשובה תמידית

האדם מלא טעויות, מלא חטאים. למשל, באופן טבעי האדם חושד בכשרים. נעלם לו משהו, ישר הוא חושד במישהו ואחרי כן הוא מוצא את זה אצלו. ברגע זה היה צריך לבקש סליחה אבל הוא מתבייש. כתוב, "החושד בכשרים לוקה בגופו" (מסכת שבת), האדם עצמו נהיה פגום מזה. בגלל המעשים האלה התשובה שלנו צריכה להיות תמידית. זה לא משהו שקשור בתאריך. יום אחד אנחנו צמים וחוזרים בתשובה ואח"כ חוזרים לפיצה ולקולה. הרמח"ל הדגיש את זה מאוד והזהיר שבכל יום צריך לפשפש ולמשמש במעשים שלנו, לעשות חשבון נפש תמידי אחרת האדם יהיה בודאי שקוע בחטאים מעל הראש. הרי ברוחני אין דבר כזה חד-פעמי, מה שאנחנו עושים זה נשאר לעולם ועד. כתוב בשער רוח הקודש של האר"י הקדוש, שכאשר אדם מכה על מיטתו, הקול הזה נשאר לעולמים. אי אפשר להמשיך ולהתקיים ככה עם כל הפגמים האלה. כל מה שעשינו הולך ונמשך לעולמים. כתוב, "עוונותיו חקוק על עצמותיו". אפילו שעשינו תשובה זה נשאר חקוק על עצמותינו. אם לא ננקה את הדברים נשאר מלאים זוהמה.

כהות חושים

החושים שלנו לא פועלים. אם הם היו פועלים היינו מתעלפים לפני המשפט בראש השנה. אבל הרבה אבק מצטבר על החושים שלנו, לכן קשה מאוד להתעורר בימים האלה. תקיעת השופר מורידה את האבק הזה. בדומה לנפה של קמח שצריך לנענע אותה כדי שהקמח ירד. בגלל הלב העקום שלנו האורות לא זורמים. השופר מזרים את החיים, את הנשימה, החיות, העירנות, בבחינת תחיית המתים.

נפש אחת

יום כיפור מעורר את כולם, זהו זמן של התעוררות. ידוע שמי שמאבד את אחד החושים שלו ח"ו, כל שאר החושים מתחזקים. מבחינת המסגרת של עולם, שנה, נפש, אין לנו את המקום, אין לנו בית מקדש, אז שנה ונפש מתחזקים. שנה כאמור יום כיפור זה היום הכי גבוה בשנה. נפש, אמנם אין לנו כהן גדול, אבל ביום הזה האבק יורד מהלבבות, האבק שמפריד אותנו זה מזה, האבק שמביא לשנאת חינם יורד מהלבבות, כולם מתאחדים, הכח של נפש גדל ומתחזק, נהיה לנפש אחת, הכל נעשה טהור וזה כאילו יש כהן גדול ממש. לכן, אומר הרב שליט"א, כשקוראים בתפילה על כך שהכהן גדול היה אומר את השם המפורש, אפשר גם היום להרגיש את הקדושה העצומה של השם המפורש. הכהן הגדול זה כל עם ישראל כאשר הם פתוחים ומחוברים, יש איחוד של הנפש הכללית, אז גם לא צריך את המקום כי השם מתגלה במקום שיש אחדות כזאת. זאת המתנה הנפלאה והנוראה שהקב"ה נותן לנו ביום הכיפורים והיום הזה עובר מאוד מהר. צריך להגיע מוכנים כדי לזכות במתנה.

תזונה רוחנית

יום כיפור זה יום של עולם הבא. אנו מקבלים מזון מעולם הבא ולכן לא צריך אכילה ושתיה. זה היום שקיבלנו את הלוחות השניים, זה היה יום של התפייסות. זהו ‘יום טוב’, יום מלא טוב, המרכז של הטוב מתגלה. כל המזון שיש בעולם זה התפשטות מהשפע הרוחני מעולמות עליונים. המזון הגשמי זה סוף ההשתלשלות, זה המזון הכי דל. ביום הכיפורים מתעלים למקור המזון, המוחין שמזין את המח. כשאדם אוכל, לא האוכל מזין אותו, המח מזין אותו. ביום כיפור המח העליון מזין את האדם, נותן לו כח לחיות, זה התזונה לכל השנה כולה. הענין של העינוי זה להפסיק את השגרה ולהגיע לפנימיות של המזון, למקור של המזון. זו שמחה גדולה.

נוהגים כמלאכים

מסיים הרב שליט"א, יום כיפור הוא יום אדיר ונורא. יש חמישה עינויים ביום הזה. כנגד הה’ האחרונה של שם הוי-ה, ספירת המלכות, שעולה ביום הזה לה’ העליונה, ספירת הבינה. ביום הזה הקב"ה ממלא אותנו בקדושה ובטהרה. בזכות ההתנהגות של עם ישראל ביום הזה השטן לא יכול לקטרג. עם ישראל נוהג כמלאכי השרת, לא אוכלים ולא שותים, כל היום עומדים ומתפללים ורגליהם ישרה, לבושים בלבן כמלאכים והעיקר שיש אהבה ביניהם. הקב"ה מכפר על כל החטאים ועם ישראל נשאר טהור לגמרי.

מוקדש לרפואת אודליה בת לאה בתוך כלל חולי עמו ישראל

מוקדש לעילוי נשמת הרב אברהם בן יהודה צבי זצ"ל, גילה בת חיים ז"ל, עמרם חיים בן יהודה ז"ל, אמיצה בת מקס מיכאל ז"ל ת’נ’צ’ב’ה

 
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים (2 הצבעות, ציון ממוצע: 5.00 מ- 5)

אין תגובות

פרסם תגובה

Funzing-P

Funzing-W

Funzing-W

תגובות אחרונות