"התחדשות עירונית חייבת להיות התחדשות קהילתית" – ריאיון פרידה עם חיים גורן

"התחדשות עירונית חייבת להיות התחדשות קהילתית" – ריאיון פרידה עם חיים גורן

לאחר 3 וחצי שנים עמוסות, חיים גורן מסיעת "דרום העיר" פורש ממועצת העיר, ומפנה מקום לפעילה החברתית סוזי כהן. על ההצלחות, האכזבות, התקוות; הג’נטריפיקציה ("אי אפשר להלחם בה – צריך לאזן אותה"), תחנה מרכזית ("תקועה בעיקר בגלל משרד התחבורה"), הביטחון האישי ("יש היום תחושה של שלטון החוק") ועוד – בריאיון פרידה מיוחד.

כתב: דן שוחט.

חיים גורן

"אספר לך סיפור על אחד הדברים הקטנים ברמת העירייה שלא הצלחתי לשנות", אומר לי חיים גורן, תושב שכונת שפירא ומי שעמד בראש רשימת "דרום העיר" בבחירות המקומיות האחרונות, במסגרת ריאיון פרידה מיוחד לרגל פרישתו ממועצת העיר לטובת רוטציה עם הפעילה החברתית הבלתי-נלאית סוזי כהן מקרית שלום. "יש ברחוב הרכבת מועדון לאנשים שנגמלים מסמים, שיש בו גם חלוקת מתדון, שזה תחליף סם למכורים. בתפיסה שלי זה לא נכון לרכז את כל האוכלוסיות הכי מוחלשות והכי קשות באזור אחד – וזה עוד יותר לא נכון להביא אנשים שמנסים להיגמל מסמים דווקא למקום שבו הם יכולים הכי בקלות להשיג את כל סוגי הסמים שבעולם. נאמר לי על-ידי מישהו מאוד בכיר בעירייה – מה, אתה חושב שהתושבים בצפון העיר יסכימו שדבר כזה יהיה לידם? אמרתי לו – ובדרום העיר התושבים הסכימו? פשוט לא שאלו אותם".

חיים מסכם כעת 3 וחצי שנים של עשייה אינטנסיבית, וגם אם לא הצליח למצוא מקום במרכז או בצפון העיר להעביר אליו מרכז לחלוקת מתדון – לא חסרות לו הצלחות אחרות, גדולות וקטנות. את כל הדרך הזו הוא עבר בדרכו המיוחדת – שנמנעת מהתלהמות ולא מבזבזת אנרגיות על קרבות אבודים מראש, שיודעת למצוא תמיד את המשותף ולא את המפריד, שמטפחת שותפים לעשייה במקום לחפש תמיד "אויב" להלחם נגדו.

לפני 3 וחצי שנים, רגע לפני הבחירות המקומיות, ישבתי עם חיים גורן לריאיון אישי ארוך, שהתפרסם כאן באתר הקהילתי של שכונות דרום ת"א. זה לא היה סוד שבאותן בחירות תמכתי באופן פעיל ברשימת "דרום העיר", ואותו ריאיון היה במובן מסויים חלק מקמפיין בחירות של הרשימה הטריה ומעוררת ההתלהבות. חיים, שזכה אז להתקפות מצד מתחרים פוליטיים, שיתף אז בכנות בקשר המשפחתי שלו לשכונת שפירא ולדרום ת"א – ילדיו, הוא סיפר, הם למעשה דור חמישי בשכונה. בסוף השבוע האחרון, רגע לפני שהעביר את השרביט באופן רשמי לשותפתו סוזי כהן, תפסתי אותו לריאיון נוסף – ריאיון פרידה.

מטשטשים את הגבול

"שבועיים אחרי הבחירות פוגש אותי מישהו ברחוב, ואומר לי – ‘תגיד, לא נכנסת למועצה?’. אמרתי לו שכן, והוא ענה לי בשיא הרצינות – ‘אבל עדיין יש פה סודנים’… ככה שהשנים במועצה היו חוויה מאוד מעניינת ומאוד מאתגרת, עם הרבה מאוד סיפוק מצד אחד אבל גם עם הרבה מאוד הבנה של המגבלות מצד שני".

-אז למה בעצם ההחלטה לעזוב?

"עוד לפני הבחירות אני וסוזי סיכמנו ביננו עקרונית שתהיה אופציה של רוטציה. כבר באמצע הקדנציה, לפני שנה, הצעתי לסוזי לעשות את זה, ובזמנו זה לא קרה. סוזי ואני משתפים פעולה בכל דבר. לכל אחד מאתנו יש יכולות שונות ואופן ביטוי שונה, והגענו למסקנה שגם האופי והיכולות שלה צריכים לבוא לידי ביטוי במועצה. יש לה שנה וחצי עד סוף הקדנציה, וזה זמן מספיק כדי להניע דברים ולהשאיר חותם".

-במה אתה הכי גאה?

"קודם כל, ברמה האישית, שהצלחתי ליצור את הקשרים ולדעת לעבוד עם המערכת העירונית. היו לי קשרים טובים כמעט עם כל אחד מחברי המועצה, וגם עם כאלה שאנחנו לא תמיד באג’נדה משותפת יצא להיות שותף בנקודה כזו או אחרת. וברמה הגדולה יותר: אם הסיסמה שלנו בבחירות היתה שאנחנו מחזירים את הדרום לתל-אביב, ומטשטשים את הגבול, אז היום אנחנו באמת עדים להשקעה עירונית מאסיבית, לתשומת לב, לניסיונות להקשיב ויותר הבנה של מה קורה בשטח".

-לדוגמא?

"קח את אזור התחנה הישנה: הרציפים היו אזור מאוד מאוד בעייתי, עם חושות של נרקומנים וכל מיני טיפוסים מפוקפקים, והיום חצי מהרציפים הופך לגינה וחצי לחניון מואר ומסודר. בבניין הישן של הקופות ושל משרדי אגד יהיו בקומה הראשונה גני ילדים, ובקומה העליונה יחידת משטרה, ויחידה של הסיור הרגלי דווקא – ככה שכל הזמן ייצאו וייכנסו שם שוטרים. שאר הקומה תהיה מרחב יזמות דרום העיר, מרחב שבו יזמים חברתיים מכל העיר יוכלו לבוא אליו.

"מבחינתי, אם היה גבול, זה בדיוק שם – הרי תחנה ישנה זה מטר מרוטשילד. ברגע שאתה מכניס את העולם של היזמות, של רוטשילד, דווקא לתחנה ישנה, זו דוגמא טובה לחיבור מחודש של הדרום לת"א".

חיים הוא איש חינוך במקצועו ובאופיו, וכאמור הוא מאמין גדול בשיח ובניסיונות למצוא את המכנה המשותף, אבל אם יש משהו שהוא לא מתפשר עליו זו הדרישה לאכיפה שוויונית של החוק והכללים: "יש היום סוף סוף אכיפה על תופעות בלתי חוקיות בדרום העיר: על בתי עסק לא חוקיים, על רוכלות רחוב, על סחר בסמים, על סחר באופניים גנובות שפעם התקיים לאור יום… זה לא תופעות שנעלמו לחלוטין, כמובן, אבל יש היום לפחות תחושה של אכיפה, של סדר, של שלטון חוק. של ביטחון".

אך האם זה גם אומר שב-3 וחצי השנים הללו התרחש שינוי דרמטי במדיניות כלפי המהגרים מסודן ואריתריאה? לחיים אין אשליות כאלו. "בדברים הגדולים היה לי ברור שזה לא משהו שאני יכול לעשות בתור חבר מועצה. אבל אני כן עוסק בזה הרבה מאוד – מגיע לשר הפנים, שרת המשפטים, השר לביטחון פנים, לדיונים פנימיים כאלה ואחרים". למעשה, כבר מהרגע הראשון הוא הודיע שבכוונתו לנצל את המעמד של חבר מועצה, כדי להגדיל את היכולת שלו להשפיע על מהלכים ברמה הארצית.

מדברים על ג’נטריפיקציה

נושא המהגרים או המסתננים הוא לא הנושא היחיד שבו חיים נתקל במכשולים מכיוון הפוליטיקה הארצית, לדבריו: "יש סיפור מאוד מורכב וארוך, שבו אני לא מרים ידיים ואני אמשיך להיות מעורב בו, אבל לצערי לא הגענו בו להצלחה בזמן הזה – וזה הסיפור של תחנה מרכזית חדשה. אם זה היה רק משהו עירוני אני מאמין שכבר היינו מצליחים לראות תזוזה – אבל בסיפור הזה אי אפשר לזוז בלי החלטה ואישור של משרד התחבורה", הוא מסביר.

"משרד התחבורה פשוט לא מצליח להחליט על חלופה תחבורתית. אני מאוד ניסיתי לדחוף את החלופה של צומת חולון, והעירייה באמת התחילה לתכנן שם למרות ההתנגדות של עיריית חולון עד שמשרד התחבורה החליט לבטל הכל. אחר כך משרד התחבורה אמר תתחילו לתכנן העברה של התחבורה הציבורית למסוף ארלוזורוב, ושוב שינה את דעתו. היום אני יכול לומר בוודאות – הסיפור של תחנה מרכזית תקוע בעיקר בגלל משרד התחבורה, לא באשמת העירייה ולא בגלל היזם הפרטי".

עוד נושא חם ובוער בשכונות הדרום בכלל ובשכונת שפירא בפרט, הוא מה שנקרא "ג’נטריפיקציה" – כניסה של תושבים חדשים, ממעמד סוציו-אקונומי גבוה יותר ומרקע חברתי-תרבותי אליטיסטי יותר, לתוך שכונות כמו שפירא, שאופיינו עד היום בהרכב אוכלוסייה עממי יותר, מסורתי יותר, עם לא מעט תושבים מהשכבות המוחלשות בחברה הישראלית. מדובר בתהליך חברתי שגורר עמו עלייה דרמטית במחירי הנדל"ן, בצורה כזו שמקשה על אנשים רבים להמשיך ולגור בשכונה שבה גרו כל חייהם – וגורר עמו גם פוטנציאל אינסופי להתנגשות בין-תרבותית.

"מדברים היום הרבה מאוד על ג’נטריפיקציה. אני מאמין שבסופו של דבר אי אפשר להילחם בג’נטריפיקציה, אתה לא יכול להילחם בתנועות השוק", אומר חיים. "זו עיר, שכל הזמן משתנה ויש בה תנועה. מה שאני טוען זה שהעירייה לא צריכה להילחם בג’נטריפיקציה – היא צריכה בד בבד לחזק את הקהילה המקומית".

-השאלה היא אם עד היום העירייה לא התאמצה דווקא לעודד ג’נטריפיקציה, זה לא בדיוק "כוחות השוק" שפעלו פה לבדם.

"אני אתן לך דוגמא קטנה למה אני מתכוון – דיברו הרבה על מלגות הדיור, איך זה שמישהו בא מבחוץ ומקבל מלגה של כמעט 10 אלף שקל רק כי הוא שוכר פה. לא הייתי יכול לנצח במלחמה אם הייתי מנסה לבטל את זה, וגם לא רציתי להיכנס למלחמה כזו – אני לא מאמין בלהילחם ולהיות אנטי. אבל מתוך המפגשים שלי עם אנשים בסוכנות היהודית, שכנעתי אותם להביא לדרום ת"א תכנית שנקראת "בוחרים מחר" – תכנית שהיתה קיימת במקומות שונים בפריפריה, ואני בעצם שכנעתי אותם שגם דרום ת"א זו פריפריה. הבאתי אותם לעירייה, ועשינו מאצ’ינג, והיום יש כבר 20 סטודנטים בשתי קבוצות, של שפירא-קרית-שלום ושל התקווה-ארגזים, שכולם גדלו בשכונות, וכולם מקבלים מלגה של 9,000 שקל בתמורה לפעילות משמעותית בשכונות. ויוצאים משם דברים יפים – הקבוצה בתקווה למשל הרימה פרויקט שנקרא "תקוואים", של סיורים בשכונת התקווה עם מדריכים מהשכונה באוריינטציה חברתית".

יש לחיים דוגמא נוספת: "עוד יוזמה זו תכנית "מכתף לכתף" – תכנית של ליווי מאוד אינטנסיבי למשפחות שמנסות לצאת ממעגל העוני. הבאתי את העמותה הזו לעירייה, וגם כאן עשינו מאצ’ינג. זה גם חלק מהסיפור: אני לא מאמין בלהילחם באנשים שמגיעים לדרום העיר, אבל אני מאוד מאמין בלחזק את הקהילה הוותיקה. אולי אם נעשה את זה נצליח לאזן קצת את הג’נטריפיקציה".

התחדשות קהילתית

הצלחה נוספת שחיים גאה בה מאוד היא ההחלטה להקים מרכזי צעירים בקרית-שלום ובשכונת התקווה: "אני שמח מאוד על הקמת מרכז צעירים דרום העיר. כמו שיש את מזא"ה 9 במרכז העיר, אני אמרתי שחייבים גם מרכז פיזי בדרום, שהפוקוס שלו יהיו צעירים שגדלו בשכונות. זו אוכלוסייה מאוד חשובה – מדברים היום המון על "התחדשות עירונית", ובעיניי זו חייבת להיות התחדשות קהילתית, שתהיה קהילה מתחדשת שמורכבת גם מצעירים שגדלו בשכונות ובוחרים להישאר בהן, לא רק באנשים מבחוץ. בקיץ ייפתחו שני מרכזי צעירים – בשכונת התקווה ברחוב ורדיאל, ובקרית-שלום ברחוב הקשת".

בתור מורה בתיכון ראשית (שאותו הגדיר בריאיון מלפני 3 וחצי שנים כ"מהפיכה החינוכית הכי גדולה בדרום ת"א"), חיים לא זנח את תחום החינוך. מבלי לצאת בהצהרות מפוצצות ומבלי לעורר אנטגוניזם, חיים היה שותף למהלך שנגמר בהקצאת שטח ותקציב להקמת תיכון עיוני בדרום ת"א: "יש כבר תכנית מפורטת לבית ספר תיכון עיוני בדרום ת"א – וזה הולך לקרות בשנתיים הקרובות. יש כבר הקצאה של 42 מיליון שקל לטובת הבנייה, ויש שטח ליד מגרש הגדנ"ע בנווה עופר בואכה קרית-שלום, ובית הספר הזה הולך לקלוט גם את התלמידים של שבח-מופת". שבח-מופת, תיכון איכותי שקלט תלמידים ממשפחות יוצאות בריה"מ לשעבר מכל רחבי גוש דן, עתיד היה להיסגר על מנת לפנות מקום לבית-ספר יסודי לילדי מהגרים – צעד שעורר תרעומת, ועודד את העירייה לחפש אחר מגרש חלופי להעביר אליו את בית-הספר. "אפשר לומר שכל הסיפור של שבח-מופת נתן דחיפה גדולה לכיוון הזה, ואפשר לומר שמעז יצא מתוק", אומר חיים.

ומה היתה ההפתעה הגדולה ביותר שלו בתקופה במועצה?

"מפתיע אותי שעד היום, לא רק מכרים מהשכונה אלא גם חברים יחסית קרובים שלי, לא קולטים שלהיות חבר מועצה זו התנדבות ולא עבודה בשכר. אנשים שואלים אותי ‘אז מה אתה הולך לעשות עכשיו?’, כאילו שאין לי עבודה ואין לי משפחה לפרנס. זה מאוד קשה בתנאים האלה להוביל שינוי – ואני יכול לומר בוודאות שאם הייתי יכול להקדיש את כולי לעבודה הזו אז היו לכך תוצאות בשטח. המזל שלי הוא שאני מורה ושבדיוק הגעתי לשנת שבתון שאותה הצלחתי לפצל לשנתיים של חצי משרה, אבל גם ככה זה היה מאוד קשה".

-אז מה תאחל לסוזי, חוץ מאשר לשרוד את זה כלכלית?

"אני מאחל לסוזי שתצליח להשתלב בצורה טובה בעבודה של העירייה, שתצליח לקדם את העניינים שלנו בצורה טובה, ושלא תישבר. שתצליח לעשות דברים טובים".

סיעתו של גורן

 
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים (4 הצבעות, ציון ממוצע: 4.25 מ- 5)
הוסף תגובה

תגובות (1)

  1. שפיראי 06/04/2017 להגיב
    כל הכבוד חיים! תודה על 3 וחצי שנים של עבודה מסורה! ובהצלחה סוזי!!

פרסם תגובה

Funzing-I

Funzing-F1

Funzing-P

תגובות אחרונות