פרשת 'תזריע מצורע' – בדרך הקבלה והחסידות / עריכה: דוד אגמון

פרשת 'תזריע מצורע' – בדרך הקבלה והחסידות / עריכה: דוד אגמון

על רקע ספירת העומר באות שתי הפרשות ונותנות לנו כלים ודרך לבניה רוחנית מדוקדקת ומעמיקה. הפרשות מראות לנו כיצד הנגעים שלנו הם המפתח להגיע לענג השלם. זה המסע בין נגע לענג.

פתיחה

פרשת ‘תזריע’ פותחת בדיבור על אשה כי תזריע וילדה בן זכר, על ימי נידתה וימי טהרתה, כאשר יולדת בן וכאשר יולדת בת. אולם כל הפרשה עצמה עוסקת בנגע הצרעת וסימניו. בהמשך נראה כיצד מתקשרת הפתיחה לתוכן הפרשה.

פרשת ’מצורע’ עוסקת בכל הדינים הנוגעים לדרכי הרפואה והכפרה של המצורע, הטיפול  של הכהן במצורע, והקורבנות אותם המצורע חייב להקריב.

כיוון שהתורה מדברת בעניין הצרעת, בדרך הטבע, היה צריך לקרוא לפרשה משהו כמו, ‘דיני חולי ומרפא’ והיינו קוראים בה על רופא שנשלח לטפל בחולה וכו’. אלא שהפרשות שלפנינו מספרות על נגעים ועל כהן שמאבחן ומגדיר, מטפל ומטהר את הנגעים הללו. מה זה בא לרמז לנו על האופי הרוחני של מחלת הצרעת?

מי שנסע לארצות המזרח בודאי נתקל באנשים מצורעים, המראה מזעזע ומעורר רחמים. אבל באופן כללי, הצרעת נראית לנו כמשהו מרוחק ולא שייך לתקופת חיינו בכלל. ננסה להתבונן לרגע מה היא אותה צרעת, אותו נגע, שהתורה עוסקת בו, וכיצד הוא בכל זאת שייך ישירות למציאות חיינו היום.

יראה ואהבה

בימים אלו אנו סופרים את ספירת העומר. זהו זמן מיוחד של בניה רוחנית, זמן של עבודה והתבוננות בפרטים ופרטי הפרטים של המציאות שלנו. כל שבוע מייצג ספירה אחרת משבע הספירות התחתונות וכל ספירה מתפרטת לשבע הספירות שבה. בזמן זה מגיעות שתי הפרשות והן מלאות ברמזים וכלים לעבודה שלנו.

תחילת פרשת ‘תזריע’ היא בענין, "אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ". כתוב בגמרא, "אשה מזרעת תחלה יולדת זכר" (זרעים, מסכת ברכות). יש  כאן רמז ראשון על שלמות עבודת השם. השלמות בנויה משתי מדרגות, יראת השם ואהבת השם.  רק כאשר יש אהבה ויראה יחד האדם זוכה להגיע לשלמות.

ה"נועם אלימלך" מסביר שמדת היראה היא הכלי לקבלת מידת האהבה (נעם אלימלך, במדבר). הזוהר הקדוש מדמה את הענין לשתי כנפיים – אהבה ויראה, שאין ציפור שיכולה לעוף עם כנף אחת, שרק על ידי אהבה ויראה יכול היהודי להתעלות ולעלות בסולם המדרגות הרוחניות.

אומר ה"נתיבות שלום", זה הרמז בפסוק "אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ, וְיָלְדָה זָכָר", אשה מרמזת על מידת הגבורה והיראה, מה שנקרא בלשון הקבלה, קו שמאל, וזכר מרמז על מידת האהבה, קו ימין. אם האדם מתחיל את עבודתו הרוחנית בבחינת "אשה", היינו ממידת היראה, אז "יולדת זכר", מגיע למידת האהבה. זה הסדר הנכון להתפתחות רוחנית והוא מבואר היטב ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות" של הרב אשלג זיע"א, "בעל הסולם".

בליל הסדר זכינו לאור מופלא, אלא שהוא הסתלק למחרת. בשבעת השבועות עד לחג מתן תורה, אנו עובדים כדי להרוויח אותו מחדש. הבניה נעשית בתקופה שנחשבת לתקופה של דין, היינו מצד היראה. אנו סופרים 49 מדרגות עד לשער החמישים, עד לאור הגדול, לדבקות, לאהבה המחודשת עם בורא עולם.

מהי צרעת בפנימיות?

כתוב במקורות שמצורע זהו נוטריקון ‘מוציא שם רע’. זאת אומרת, שבגלל עוון זה של הוצאת לשון הרע לוקה האדם בצרעת. אם ככה, ח"ו, היינו צריכים לראות את רב בני האדם מצורעים. כמו שכתוב בגמרא, "אמר רב יהודה, אמר רב, רוב בגזל ומיעוט בעריות והכל בלשון הרע"(מסכת בבא בתרא). אלא שאנו  רואים שאנשים מדברים לשון הרע והם בריאים ושלמים ואין שום פגם בבשר שלהם. מגלים לנו הספרים הקדושים, שהצרעת שהתורה מדברת עליה, היא או בגוף או בנשמה (ראשית חכמה, שער הקדושה י"ג). אם אינה פוגעת בגופו, פוגעת בנפשו. כתוב בזוהר הקדוש שנפש שנטמאת בצרעת, אין תפילתו של אותו אדם מתקבלת, עד שייכנע ויחזור בתשובה. בלילה כשעולה נשמתו למעלה, מתרחקות ממנו נשמות הצדיקים והוא נמצא כמו בהסגר. עד כמה חמור העוון של לשון הרע. לכן אמר דוד המלך בתהילים, "מִי-הָאִישׁ, הֶחָפֵץ חַיִּים; אֹהֵב יָמִים, לִרְאוֹת טוֹב. נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע; וּשְׂפָתֶיךָ, מִדַּבֵּר מִרְמָה" (תהילים ל"ד י"ג). גם אמר שלמה המלך, "שֹׁמֵר פִּיו, וּלְשׁוֹנוֹ–שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ" (משלי כ"א כ"ג). אל תקרא ‘צרות’ אלא ’צרעת’. מי ששומר  פיו, שומר נפשו מהנגע.

מציאות פנימית לא מתוקנת

איוב כבר אמר, "וּמִבְּשָׂרִי, אֶחֱזֶה אֱלוֹהּ" (איוב י"ט כ"ו). מה זאת אומרת? הגוף שלנו הוא מורה דרך, דרכו ניתן לראות את המסר שמעבירים לנו מן השמיים. אם יש משהו לא טהור אצל האדם, הוא יוצא החוצה, כדי שהאדם יטפל בו ובמיוחד עכשיו בתקופת העומר, חודש אייר, זה בדיוק הזמן שהדברים יוצאים החוצה כדי לאפשר לנו לטפל, לתקן ולרפות. אם אדם בודק את עצמו ומגלה שיש לו איזה פגע. הנטייה הראשונית היא לתלות את זה בגורם חיצוני. דבר ראשון, הוא מתחיל לתלות את זה באחרים. לכן התורה דוברת בלשון כפולה, "כִּי-יִהְיֶה בְעוֹר-בְּשָׂרוֹ", "וְהָיָה בְעוֹר-בְּשָׂרוֹ". ז"א, אם יש משהו לא בסדר אצלי, צריך לבדוק את זה אצלי, לא לחפש אצל אחרים. יש איזה חסרון או משהו לא בסדר, דבר ראשון שיחפש האדם אצל עצמו מה לא בסדר, כך גם ימצא את התיקון. אם יחפש אצל אחרים, לא ימצא. הכי קל זה להתחיל להאשים את הסביבה בעין הרע, במפגעים שונים וכו’. אולם התיקון האמיתי מתחיל רק מתי שאדם מחפש בתוך עצמו.

הרב שליט"א אומר, כשעוסקים בתיקון, אדם צריך לראות את השורשים והתוצאות, וצריך לעסוק בסדר הדורות – מאדם הראשון עד גמר התיקון. זאת אומרת, לנסות ולראות את התמונה כולה, את ההשתלשלות של הדברים, הן בפנימיות והן בחיצוניות. זה נשמע ‘גדול’, אבל זה שלב הכרחי. ‘סדר הדורות’ זה לא רק מהלך היסטורי, זה מורה על השתלשלות כל העניינים אשר בנו, בדרך סיבה ומסובב.

חשבון נפש

אם יש ח"ו ייסורים, אסור לומר שזה מקרה. חודש אייר הוא החודש בו היתה מלחמת עמלק. אחד הדברים שקליפת עמלק אומרת לנו זה שהכל מקריות, אין שום רצף ובטח לא השגחה מדוייקת. צריך להבין ולהפנים שזה הכל מסר מהשמיים, שמשהו לא כשורה והוא צריך להתעורר ולחזור אל הדרך הנכונה, שמובילה אל ההיכל פנימה. אנו קוראים בפרשה, שנתנו לאדם הנגוע, שבעה ימים להיסגר בבידוד. בימים האלה, הוא היה צריך לעשות חשבון נפש על כל הדברים, במה פגם ואיך צריך לתקן. כשהוא עוד לא מתוקן, הוא לא יכול להיות בחברה, בתוך המחנה. כדי לחזור אל המחנה הוא צריך היה לתקן את הכל. אחרי שבעה ימים, יש לו שוב סימן, אם עשה את הכל בסדר, נעשה טהור, יש סימני טהרה. אם לא, נסגר לעוד שבעה ימים.

בימינו, הדברים נסתרים. אומר הרב שליט"א, מה שברור, כשאדם הולך ומחבר דבר לדבר, וכל דבר מחובר לשורשים, כל גופו של האדם מחובר למערכת הרוחנית של התורה והמצוות, והדבקות בשם, והכיוון של השם, שהכל פועל כדי להתקרב לרצון השם, אז הוא מרגיש תמיד את השמחה והשלמות שלו. אם לא, הוא מיד מרגיש את הייסורים ואז צריך תכף להתעורר ולא לסטות, כי מיד שהאדם סוטה יש איזה נגע. אדם צריך להיות בבדיקה תמידית. חז"ל אמרו, אם באים אליך ייסורים, תפשפש ותמשמש במעשיך. אם לא מצא, ידע שאלו ייסורים של אהבה.

עורו של אדם

יש כל מיני תוצאות של מעשי האדם – יש מרה שחורה, מרה ירוקה, מרה אדומה – הזוהר הקדוש מדבר על כולן – כל הדברים שבאים מצד המרה, יש להם תוצאות על העור של האדם. העור של האדם זה מה שסוגר את האדם, משלים את הקומה של האדם. מבחינת הספירות, העור זו ספירת המלכות. העור זה המקום הכי רגיש שם החיצוניים נאחזים. לכן כתוב על המלכות: "רגליה יורדות מות". הסטרא אחרא נאחזת בסיום של הקדושה. הסיום של האדם זה העור והשיער. שם צריך לעשות את התיקון. שם יש את הגילוי ולכן כשאדם מטפל בדברים האלה כמו שצריך, אז הוא מטהר את עצמו מדברים שאולי לא היו ידועים לו לפני כן. התורה מודיעה לו וגם מיד מטהרת אותו.

הכיוון והידיעה בחיים

אומר הרב שליט"א, התורה נותנת לאדם כיוון אמיתי כיצד ללכת. הרבה אנשים שואלים, מה הכיוון? רוצים שיכוונו אותם, אחד רוצה לדעת באיזה מקצוע לבחור, האם ללכת לצפון או לדרום, להתחתן עם זה או עם זאת, או כל דבר… התורה אומרת, יש לך רק דבר אחד לעשות והתורה כבר תכוון אותך בכל השאר - "הַשְׁלֵךְ עַל-ה’, יְהָבְךָ–וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ"  (תהילים נ"ה כ"ג) – הידבק בתורה והיא כבר תכוון אותך. ההלכות של התורה הן ההליכות  שמוליכות את האדם ממקום למקום. כתוב בגמרא, "אל תקרי הליכות אלא הלכות" (מסכת מגילה דף כ"ח). מוליכים את האדם למקום הרצוי לו.

אדם לא רואה את נגעי עצמו כי הוא סגור בתוך עצמו. אז בכל זאת, איך אנחנו נדע מה לעשות? שוב, כשאדם משליך את עצמו על ה’, הכל מכוון לרצון ה’, שהרצון של האדם דבוק ברצון העליון, שכל נדבק בשכל, פעולה בפעולה, הכל מחובר, ממילא זה יזרום באותו כיוון של בורא עולם. אנחנו צריכים לעשות את  החיבורים האלה. לכן בפרשה, התורה מראה שאם יש סטייה קטנה מהכיוון, יש מיד תזכורת מלמעלה.

תוצאת החטא של האדם הראשון, היה ערוב של טוב ורע, שלא רואים מהו הטוב ומה הוא הרע. אנו לא מבחינים בדקויות. כתוב בספר יצירה, "אין בטוב למעלה מענג ואין ברע למטה מנגע". ענג ונגע זה אותם אותיות, אלו דברים שמאוד קשה להבדיל ביניהם. ממש כפי שלפעמים מים שהם כל כך רותחים מרגישים קרים. לכן זה לא במקרה שנגע הצרעת הוא בצבע לבן. כתוב על הנגע שנהפך ללבן. לבן זה הסימן של טומאה. אבל הרי לבן זה סימן של טהרה, זה חסד. אלא, שזה לעומת זה עשה אלוקים. צריך לדעת להבחין בדברים דקים בין טוב ורע. זה הכח שניתן לאדם, אם הוא הולך בדרך של תורה ודבק בתורה.

אומר הרב שליט"א, הייסורים תמיד סובבים על אותה הנקודה – החיובי והשלילי. אדם עושה מצוה, הדברים עובדים בצורה חיובית, עושה עבירה, באותו מקום, הדברים פועלים בצורה שלילית. כאשר האדם חוזר בתשובה, מתקן, הוא בסה"כ מתקן את הכיוון של אותו עניין. הכל תלוי באיזה כיוון האדם פועל. למשל אכילה, האכילה היא בכל מקרה אכילה, תזונה שהאדם חייב. אדם שאוכל בכיוון בהמי, יגרום לקלקול ולנגע, יגרום לשפע להפוך לפשע. אדם שאוכל בדרך שהתורה הורתה, יכול לקדש את האכילה ולזכות בענג אמיתי.

המטרה של העבודה היא שרצון האדם לא יהיה רצון עצמי בכלל, אלא חייב להיות ביטול של הישות העצמית שלו. רק אז הישות האלוקית פועלת בו והוא אדם מאושר והוא בטוח שהכל הולך לפי רצון השם. אבל זה צריך תמיד את המסגרת השומרת – התורה והמצוות, ההלכה ולימוד ההלכה. אין לזה קיום בעולם הזה ללא גבולות.

הקשר בין שתי הפרשות

נחזור להתחלה, פרשת ‘תזריע’ לא מתחילה בעניין הזה של הצרעת, אלא ב"אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ, וְיָלְדָה זָכָר", וכל הפרשה נקראת ’תזריע’. הפרשה השנייה מדברת על הקורבן, "זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע, בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ וְהוּבָא, אֶל-הַכֹּהֵן", כל מעשה הכפרה והקורבנות של המצורע. יש בחיינו עניין של ‘הזרעה’. כתוב, "כִּי-מִשֹּׁרֶשׁ נָחָשׁ יֵצֵא צֶפַע" (ישעיהו י"ד  כ"ט). לפעמים יש שורש מקולקל. מהשורש המקולקל יוצא קלקול יותר גדול. אמנם כתוב  שהקלקול הגדול שיוצא, זה התחלה של תיקון, כי אם לא היה נחשף הקלקול, לא ידעו עד היכן הגיע החטא.

אדם הראשון חטא בעץ הדעת. הנחש הטיל זוהמה בחוה. מהזוהמה הזאת יצא קין. השורש של כל הרע בעולם. מהשורש של הנחש יצא צפע, יצא קין. קין נקרא בזוהר ‘קינא דמסאבותא’ – קן של טומאה. רק כשראה אדם הראשון את מעשיו של קין בנו הבכור, הבין עד לאן הגיע הקלקול של מעשיו.

כשאדם לא רואה תוצאות של החטא, איך הוא ידע מה זה חטא? אומר הרב שליט"א, הקב"ה מרחם על היהודי, או שהוא מרחם בדרך של תורה או בדרך של ייסורים. העניין הוא, שכדי שאדם יגיע לשלמות, לתיקון, תחילת הדרך חייבת להיות שיכיר בשכר ועונש. אם הוא בכלל לא מקשר את מה שקורה לו לבורא עולם, אין אפשרות שיעשה תיקון אמיתי. השלב הזה נקרא פקיחת עיניים. כשהקב"ה פוקח את עיניו והוא רואה בפועל את העניין של שכר ועונש.

הקושי בעולם הזה, הניסיונות הקשים, זה בגלל ששכר המצוות לא בעולם הזה. גם שכר העבירות אינו בעולם הזה. אדם לא רואה. אדם יכול לעשות את כל העבירות שבעולם ואף אחד לא מגיב, לא רואים תגובה ישירה מהשמיים. זה נראה כעולם של הפקר ח"ו. כיון שלא מופיעות התגובות, שזה נקרא שכר ועונש, העולם נמצא בחושך.

תזריע מצורע – סיבה ותוצאה

בכל זאת, בפרשות תזריע-מצורע התורה באה ללמד אותנו על הקשר בין סיבה ותוצאה, בין הזרעה לתוצאתה. בפרשת ‘תזריע’, התורה באה ללמד על הראשית, שזאת המחשבה. "אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ, וְיָלְדָה זָכָר", היה צריך לומר ‘אישה כי תהרה וילדה זכר’, אלא שמדובר על ראשית יצירת האדם, במחשבה. אומר הרב שליט"א, עד כמה צריך להיזהר באותו רגע ראשיתי וכמה קשות, ח"ו, יכולות להיות התוצאות. בכל תחום, יש רגע של עיבור במחשבה ואחרי כן יש לידה במעשה, ולכן כל כך חשובה המודעות שלנו בכל רגע, מפני שהיא המולידה את המציאות הבאה שלנו.

יחד עם זאת, כשכבר יש לידה וכבר רואים בשטח תוצאות, במקרה של הפרשה שלנו – נגעים, זהו ראשית התיקון. תינוק זה אותיות תיקון – אז זה מתחיל, והתיקון תמיד חייב להביא אותנו אל השורשים. בפרשה הראשונה זה ההזרעה של הכל.

הפרשה השניה, פרשת ‘מצורע’, זה כבר להוציא את הרע, לבטל אותו. כאשר הוא מופיע על פני השטח אפשר לתקן אותו. התרגום של צרעת זה ‘סגירו’, לשון סגירה. הצרעת עוזרת לפתוח את הדברים הסגורים, שוברת את ההסגר של הרע, ואז יכול האדם להוציא את הרע ולתקן אותו.

ספירת העומר היא כמו קומה שלמה של 49 תאים שצריך לפתוח אותם אחד, אחד. מ"ט ימים שאנחנו סופרים, מ"ט מונים, או בלשון רמז – מטמונים! אדם שיש לו נחישות לעשות את העבודה, יכול בתקופה זאת לצאת עם אוצר גדול בידיו ולזכות להגיע לחג השבועות עם כלי ראוי לקבלת התורה.

מוקדש לרפואת אודליה חיה בת לאה, ים בת לי בתוך חולי עמו ישראל
מוקדש לעילוי נשמת עמרם חיים בן יהודה ז"ל, גילה בת חיים ז"ל ת’נ’צ’ב’ה

מודעות – מרכז רוחני לקבלה וחסידות

רח’ אחווה 24, נווה צדק תל-אביב – 03-5100587

באדיבות "ישראל היום"

 
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים (1 הצבעות, ציון ממוצע: 4.00 מ- 5)

אין תגובות

פרסם תגובה

Funzing-Fl

הלנה אור - עיצוב גרפי

Funzing-W

תגובות אחרונות