פרשת "משפטים" – בדרך הקבלה והחסידות / עריכה: דוד אגמון

פרשת "משפטים" – בדרך הקבלה והחסידות / עריכה: דוד אגמון

לגלות את האור בירידה אל הפרטים הקטנים בהסתרה שבתוך ההסתרה

תמונת מצב

הדור שלנו נקרא הדור האחרון. המילה דור באה מלשון דרדור, שכבר אמרו חכמים שהאנושות נעה על ציר ירידת הדורות. אמנם הדור הזה הוא נפלא, זכינו לשוב אל ארץ ישראל, יש המון לימוד תורה ורואים המונים שחוזרים אל המקורות והפעם לא מפחד אלא מרצון לחיבור אמיתי של אהבה. למרות זאת, הדור ברובו מדורדר אל תוך עובי החומר והגשמיות. הענין הוא שהאדם מורכב מרוח וחומר, נשמה וגוף, וככל שכח החומר מתחזק כך גדלה ההסתרה על הנשמה. עד למצב של הסתרה שבתוך ההסתרה, שאפילו לא זוכרים שיש נשמה בקרבנו. אנשים מתרוצצים ללא דעת ובכל יום נראה שהגענו אל שפל חדש, מדרגה שממנה כבר אין לאן לרדת. באופן טבעי נראה שהכיוון לא טוב, אבל העניין הוא שהדורות מסודרים על פי המחשבה האלוקית בהשגחה מושלמת. ישנה סיבה עמוקה להתחזקות החומר והסתר הרוח. הדור הזה חייב לרדת אל המקומות הנמוכים ביותר דוקא כדי לגלות שם את הקב"ה בתחתית התחתיות, בהסתרה הכי גדולה. דוד המלך כותב, "אִם אֶסַּק שָׁמַיִם, שָׁם אָתָּה, וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ" (תהילים קל"ט ח’). דוקא בתחתיות שאול – הנך! הנה אתה בורא עולם. אנחנו דור עיקבתא דמשיחא, העקב של כל הדורות, הנמוכים מכולם. דוקא ממקום זה נועדנו להקים את קומת כל הדורות על רגליה לקראת גמר התיקון, לגלות את האור במקומות שאף דור לא זכה לדרוך בהם. כתוב על הזמן שלנו, "כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים, וְעָלַיִךְ יִזְרַח השם" (ישעיהו ס’ ב’). הפרשה באה ללמד אותנו איך יכולים להזריח את אור השם בחיינו ובעולם כולו.

ירידה לפרטים

הפרשה הקודמת עסקה במעמד הרוחני הנשגב של מתן תורה ובפרשה זו יש כביכול ירידה עצומה. הפרשה עוסקת בפרטים הקטנים של חיי היומיום שבין אדם לחברו ושבין אדם לבוראו. ממקום כל כך רם של קבלת התורה אנו כביכול יורדים אל רשימה מפורטת של מצוות המלמדות כיצד לפתור בעיות כאן בעולם הגשמי. הפרשה מתחילה בדיני עבד עברי וממשיכה בנושאים רבים – מכה או מקלל אביו ואמו, עונש של מידה כנגד מידה, שן תחת שן, עין תחת עין, שור שנגח, שמירה או פגיעה ברכוש האחר, שוכב עם בהמה, איסור ריבית, השבת אבידה, עזרה אפילו לשונא שלך, התרחקות מדבר שקר, לא להטות משפט והרשימה ארוכה. אולם לאחר כל הדינים הללו הפרשה שבה ומסיימת בענין מעמד הר סיני, בעלייתו של משה רבנו אל ההר. כשנתבונן נגלה עד כמה חשובה "ירידה" זאת לעבודתנו הרוחנית.

הפרשה פותחת, "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם". רש"י מפרש, "כל מקום שנאמר ‘אלה’ פסל את הראשונים, ‘ואלה’ מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני". כמו שעשרת הדברות הם מסיני, כך המשפטים הם מסיני. פרשת משפטים ממוקמת באמצע ענין קבלת התורה כדי שנבין את חשיבותם וקדושתם של דיני המשפטים. יתרה מזאת, כתוב בתהילים, "מַגִּיד דְּבָרָו לְיַעֲקֹב, חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל" (תהילים קמ"ז י"ט) ואומר על זה המדרש, "מגיד דבריו ליעקב אלו עשרת הדברות, חוקיו ומשפטיו לישראל אלו המשפטים" (שמות רבה ל’ ט’). דוד המלך מעיד שהמשפטים הם באותה דרגת קדושה כמו עשרת הדברות, ואפילו יותר מזה. ידוע שמדרגת ישראל גבוהה ממדרגת יעקב ולכן הפסוק רומז שאף המשפטים הם גבוהים יותר בקדושתם. זאת אומרת, דווקא בירידה אל עומק המשפטים יש אפשרות לגלות אור גדול יותר.

להישאר מחוברים

התכלית של האדם היא להידבק בבוראו, "וּלְדָבְקָה בוֹ" (דברים י"א כ"ב). אבל איך יידבק כשכולו שקוע בחומריות של העולם הזה. איך יזכור את בורא עולם בתוך ההסתרה של טרדות המציאות. לשם כך סידרה ההשגחה שגם כשנרד אל ענייני העולם הזה תהיה לנו מערכת חוקים ומשפטים שתקשר אותנו אל בורא עולם בכל עת ובכל מקום שנהיה. בעניין זה כותב ה"נתיבות שלום", "מה הראשונים, לא רק שהם מסיני, אלא מה הראשונים הם עשרת הדיברות, אף אלו המשפטים, כל הלכות הדיינים ודיני ממונות, הם גם כמו חלק מעשרת הדיברות, שכולם הם לאמר, "אָנֹכִי השם אֱלֹקֶיךָ", וכל זה ניתן ליהודי בכדי שיזכור תמיד את השי"ת ולא יסיח דעת ממנו בבחינת "שִׁוִּיתִי השם לְנֶגְדִּי תָמִיד". לכן נכתב זה באמצע קבלת התורה"(משפטים). המשפטים הם כלי עזר לחבר את המציאות היומיומית למציאות השם יתברך. לפני שאדם פועל בעולם הזה הוא צריך לעצור רגע ולברר איך וכיצד רוצה הקב"ה שהוא ינהג. באותו רגע המחשבה שלו מתייחדת עם בורא עולם. נניח שהוא בשוק באמצע ניהול עסקיו, באותו הרגע הקב"ה שם איתו ממש, "אָנֹכִי השם אֱלֹקֶיךָ", בתוך ההלכות, המצוות והמשפטים, הר סיני ממש.

רוחניות זה לא בשמים

למעשה הקב"ה נמצא בתוך מעשה המשפטים. כמו שאומר רבי נחמן, "אותיות התורה הם התלבשות רצונו של השם יתברך, כי רצונו של השם יתברך שהמצוות יהיו כך. למשל מצות תפילין, היה רצונו שיהיה בארבע פרשיות ובתים של עור ולא של כסף, כי כן רצונו. נמצא, שרצונו מלובש בכל התורה" (ליקוטי מוהר"ן ל"ד ה’). יוצא שכאשר אנו מנהלים את חיינו, מקשירת שרוך הנעל ועד לסגירת עסקאות, על פי חוקי התורה, אנו מנהלים אותם על פי רצונו של הקב"ה. למרות שישנה איזו רוח מתעתעת בדור שלנו שהרוחניות היא משהו מופשט שלא בהכרח נוגע לאיך שאני מנהל את חיי בפרטים הקטנים. הפרשה שמגיעה בסוף ימי השובבי"ם מפנה אותנו דוקא אל החוקים והכללים של ניהול המציאות היומיומית ומורה לנו שהשימוש בהם זה הדבר שיכול להביא אותנו אל הרוחניות הכי גדולה, "שִׁוִּיתִי השם לְנֶגְדִּי תָמִיד". כפי שמדייק ה"נתיבות שלום", "כל הדינים שציוותה התורה בענייני ממונות וכדו’, תכלית כולם שיהודי יקיים באמצעותם את רצון השם בתוך העולם הזה, והם נתנו שע"י זה יתדבק בהשי"ת גם בכל ענייניו ועסקיו… הרי ע"י זה מתקיימת התכלית שנתאוה הקב"ה שיהיה לו דירה בתחתונים". הרוחניות לא נועדה להישאר בגדר כללי ומופשט, היא חייבת להתלבש בכל דבר ודבר בחיינו.

דירה בעולם הזה

הפרשה מגיעה תמיד בסמוך לתחילת חודש אדר. חז"ל אמרו השם אדר זה אותיות א’ דר. האות א’ מייצגת את האור האלוקי שתמיד חפץ לדור בעולם הזה. כמו שאמרו במדרש, "בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את העולם נתאווה שיהא לו דירה בתחתונים כמו שיש בעליונים"(תנחומא נשא ט"ז). פרשת משפטים היא מאין הקדמה לארבע הפרשיות הבאות החותמות את חומש שמות ועוסקות בפרטי הפרטים של הקמת המשכן, "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם"(שמות כ"ה ח’). הקב"ה מנחה את משה רבנו כיצד לאסוף את כל החומרים של העולם הזה על כל פרטיהם ולהקים משכן לאור האלוקי בתוך העולם הגשמי. ממש כך אנו מגלים שהמשפטים וכל פרטיהם, "מִשְׁפְּטֵי השם אֱמֶת" (תהילים י"ט י’) עוזרים לגלות את האור האלוקי בתוך מציאות השקר של העולם הזה, עלמא דשיקרא. נס פורים שהתרחש בחודש אדר היה גילוי ההשגחה בתוך עולם הטבע. עם ישראל גילו שגם כאשר נופלים אל תוך ההסתרה שבהסתרה, המקום הכי נמוך, גם שם אפשר לגלות את הקב"ה.

הנהגת השם אמת

יש פעמים שהאדם עצמו נופל אל מקומות נמוכים וקשים. מתוך התבוננות ביחס של "מִשְׁפְּטֵי השם אֱמֶת" אל העבד העברי, אל העני, הגר היתום והאלמנה, נוכל ללמוד על היחס של הקב"ה אל כל אחד מאתנו. פרשת המשפטים פותחת דוקא במצות עבד עברי, "כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי, שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד, וּבַשְּׁבִעִת, יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם". התורה היתה יכולה לפתוח במצוה יותר נעלה ומרוממת כמו תפילין או שבת. אלא שבבחירה זאת מלמדת אותנו התורה על דרכי ההנהגה האלוקית עם החלשים. הרב אלימלך בידרמן מביא זאת במשל לאב שיש לו כמה בנים ובנות, ולא עלינו אחד מהם חולה, "הרי האב מטפל ומוסר עצמו תחילה לבנו זה יותר משאר צאצאיו, משל היה זה בן יחיד. כיו"ב לענייננו, כך התחילו את דיני התורה דייקא בזה האיש שנפל ונלכד ברשת היצר, ולא עצר בנפשו, וגנב. עד שנזקק להימכר לעבד. כי ביותר מרחם עליו אבינו שבשמיים, ואליו נתונה השגחתו ביותר למצוא לו מזור ותרופה ולהשפיע עליו רוח טובה וברכה", ומסיים הרב בידרמן, "מעתה יבין וישכיל כל אחד ואחד בענייניו, בעת שרבו מכאוביו, ומצבו ירוד ברוחניות או בגשמיות, שדייקא אז עסוק אביו שבשמיים עמו כבן יחיד, ובזו העת מתרבית אהבת אב לבן, לסעדו ולתמכו, להעמידו על דרך טוב" (באר הפרשה).

בהמשך, הפרשה מדברת על היחס אל העני, "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי, אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ. לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה. לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ.אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ, עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ. כִּי הִוא כְסוּתֹה לְבַדָּהּ, הִוא שִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ. בַּמֶּה יִשְׁכָּב, וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי". מידתו של הקב"ה חנון וזה כביכול מחייב אותו לשמוע את כל מי שצועק ומתפלל מעומק ליבו. כמו שמפרש הרמב"ן, "חונן ומקבל תחינת כל אדם, אע"פ שאינו הגון. מגזרת חנם, והענין שלא תחשוב לא אחבול שלמת הצדיק אבל שלמת אדם שאיננו צדיק אקח ולא אשיבנו כי צעקתו לא ישמע א-ל, לפיכך אמר כי חנון אני ושומע צעקת כל מתחנן לי". אור ההשגחה מושפע לכל מי שמשים עצמו במצב של תחנונים כעני העומד בפתח.

בטחון רק בבורא עולם

חוקי המשפט האלוקי גם מגינים על האלמנה והיתום, "כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן. אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ, כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי, שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ. וְחָרָה אַפִּי, וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב, וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים". אלה דברים לא פשוטים והרמב"ן מסביר אותם בפרושו,"כי יאמר אם ענה תענה אותו, רק צעוק יצעק אלי בלבד, מיד אשמע צעקתו, איננו צריך לדבר אחר כלל כי אני אושיענו ואנקום אותו ממך, והטעם כי אתה לוחץ אותו, מפני שאין לו מושיע מידך והנה הוא נעזר יותר מכל אדם כי שאר האנשים יטרחו אחרי מושיעים שיושיעום ואחרי עוזרים לנקום נקמתם ואולי לא יועילו והצל לא יצילו וזה בצעקתו בלבד נושע בה’שם", ובאותו עניין גם היחס אל הגר, "וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ, כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם". הרמב"ן מפרש, "כי אני רואה דמעת העשוקים אשר אין להם מנחם ומיד עושקיהם כח, ואני מציל כל אדם מיד חזק ממנו וכן האלמנה והיתום לא תענו כי אשמע צעקתם. שכל אלה אינם בוטחים בנפשם ועלי יבטחו". הקב"ה מושיע את כל אלו שאין להם עוד משענת מלבדו, שאפילו על עצמם אינם בוטחים, והעניין הוא שקיימים בנפש של כולנו מצבים של גר, יתום ואלמנה, או ח"ו מצבים של עניות. אלה המצבים בהם השם שומע את צעקתנו יותר מתמיד וצריך להשתמש בהם היטב. מוטב שבמצבים אלה נתחזק באמונה ובטחון לדעת שאין לנו עוד משענת מלבדו על מנת שלא נבוא אל המקומות הללו בפועל ח"ו ונזכה לרחמיו וישועתו הבלעדית.

פשוט להיות בן אדם טוב

התורה אמנם הכירה את טבע האדם ונתנה לנו את סדרי המשפטים אך האם יש באמת צורך להגיע אל יישום של מערכת החוקים בפועל. חכמת הקבלה מעוררת אותנו להשתדל בדרך שונה. "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם", מסביר הרב שיינברגר שליט"א, "יש ארבע דרכים לתורה – פשט, רמז, דרש סוד, וכתוב שבסוד שהוא כנגד עולם האצילות, שם "לֹא יְגֻרְךָ רָע" (תהילים ה’ ה’). כל מה שיזכיר, קשור לקדושה, הדברים הכי רעים כמו בלק ובלעם וכו’ זה קדושה גדולה בתוך אצילות. יוצא, שכל המוזכר בתורה, אפילו הדברים השליליים, זה אור גדול, ובזה שתשים לפניהם, אז יאירו באור יקרות של הדברים, ולא יצטרכו להגיע לכך בפועל. זה נקרא "לפניהם" ולא לאחוריהם". אם נחכים להעמיק בלימוד המשפטים יאיר לנו אור התיקונים שצפון בהם ואולי לא נזדקק לחוות את הקלקולים על בשרנו.

המצוות שבפרשת משפטים מהוות את הבסיס לכל הדינים שמופיעים בסדר נזיקין בגמרא. במסכתות כמו בבא קמא, בבה מציעא, בבה בתרא וסנהדרין אנו מוצאים את ענייני המשפט בענייני נזקים בין בני אדם. אולם אנו מוצאים שם גם מסכת קטנה בכמות ונפלאה באיכות, מסכת אבות, שכל עניינה מוסר ותיקון המידות ולכאורה אין חיבור בין שני הדברים. על זאת מסביר הרב שיינברגר שליט"א, "הדבר פשוט… כי הנזיקין והמלחמות שבין בני אדם הם תוצאה מקלקול המידות, וכן משום שאדם עומד על שלו ואינו מעביר על מידותיו… ולכן באה מסכת אבות… ללמד לעם מידות טובות וישרות כיצד לנהוג לפנים משורת הדין, וללמד להיות עובר על מידותיו, ולקיים מידת חסידות" (מבוא לפרקי אבות). מובן שכולנו נגיע אל גמר התיקון, "לְבִלְתִּי יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח" (שמואל ב’ י"ד י"ד), אולם שתי דרכים מובילות לשם, דרך תורה ודרך ייסורים. עלינו לבחור האם ללכת בדרך הייסורים המומחשת בסדר נזיקין או להקדים תרופה למכה וללכת בדרכה של תורה, בדרך המסורה לנו מרבותינו בפרקי אבות. אם רק נזכור את מעמד הר סיני שם התחייבנו לקיים את מצות ‘ואהבת לרעך כמוך’ והתחייבנו לברית הערבות ההדדית בינינו, לא נזדקק להשתמש בחוקים ובמשפטים בפועל כלל.

בהסתרה שבתוך ההסתרה

מכל הדברים האמורים ניתן להבין מדוע הדור הזה ירד כל כך נמוך, מדוע עוביות החומר שולטת ומטשטשת את החושים של כולנו. כל זאת על מנת שדוקא במקום הנמוך ביותר, ממש כמו בימי מרדכי ואסתר, דוקא פה יתגלה האור הכי גדול בתוך כל הפרטים הקטנים של המציאות. כמו שאומר רבי נחמן, "אפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה, בוודאי גם שם מלובש השם יתברך" (ליקוטי מוהר"ן נ"ו). התפקיד שלנו הוא ללכת על פי החוקים והמשפטים ובמקביל לתקן את מידותינו מתוך אמונה שלמה ש’אין עוד מלבדו’, שהקב"ה נמצא אתנו גם במקומות הירודים ביותר, "גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע  כִּי אַתָּה עִמָּדִי" (תהילים כ"ג ד’). עלינו מוטל התפקיד החשוב לגלות את ההשגחה בתוך ההסתר הגדול ביותר של החומר של העולם הזה.

מוקדש לרפואת הרב משה בן אסתר, אברהם מנחם בן פלורה שושנה, גבריאל בן רות, וילמה בת רחל, זהבה בת רחל, לונה לבנה בת אסתר, קרן נעמי בת עפרה, בתוך כלל חולי עמו ישראל

מוקדש לעילוי נשמת עמרם חיים בן יהודה ז"ל, מרדכי אריה בן משה ז"ל ת’נ’צ’ב’ה

מודעות – מרכז רוחני לקבלה וחסידות

רח’ אחווה 24, נווה צדק תל-אביב – 03-5100587

באדיבות "ישראל היום"

 
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים (לדירוג הכתבה)

אין תגובות

פרסם תגובה

מדור חוק ומשפט

מדור חוק ומשפט

מדור חוק ומשפט

Funzing-F1

Funzing-W

תגובות אחרונות