פרשת "תצוה" – בדרך הקבלה והחסידות / עריכה: דוד אגמון

פרשת "תצוה" – בדרך הקבלה והחסידות / עריכה: דוד אגמון

הבנה פנימית של כל המלבושים והכיסויים המתגלים בטבע העולם הזה ואיך ניתן לחבר את הכל יחד

עולם הולך ונעלם

הפרשה מגלה עולם שכולו מלא תחפושות שונות ומגוונות כאילו פורים זה כל השנה. המקובלים אומרים שלמעשה העולם עצמו הוא תחפושת שמסתירה את האלוקות. מסכה שמכסה את פני האמת ומבלבלת את התודעה שלנו. המילה עולם באה מלשון העלם. ישנם חמישה עולמות רוחניים – אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה ועשיה. העולם הזה שהוא הכי גשמי נמצא בתחתית כל העולמות. כל עולם מלביש ומעלים את העולם שמעליו, מסתיר עוד משהו מהאור האלוקי האינסופי. בפרשה זאת התורה מגלה לנו מעט מסוד התחפושות והמלבושים השונים שמתגלים לנגד עינינו הגשמיות, ואיך אפשר בתוך כל ההצגה הזאת לגלות את הנשמה שמסתתרת ואת המציאות האמיתית ש"אין עוד מלבדו". בלשון פנימיות הפרשה זה נקרא, "לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד", לבטל את גבולות התחפושת ולתת לנשמה להאיר.

ביטול למען הכלל

דבר חריג קורה בפרשת ‘תצוה’. שמו של משה רבנו אשר מופיע בכל פרשה מתחילת חומש ‘שמות’ ועד לסיום התורה, אינו מוזכר כלל. הפרשה פותחת במילים,"וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", ובעל הטורים מפרש, "לא הזכיר משה בזה הסדר. מה שאין כן בכל החומש, שמשעה שנולד משה אין סדר שלא הוזכר בה. והטעם משום שאמר ‘מחני נא’ מספרך אשר כתבת וקללת חכם אפילו על תנאי באה, ונתקיים בזה". בפרשת ‘כי תשא’ העם חוטא בעגל ומעורר כח דין כה חזק שמשמעותו כיליון מוחלט. משה רבנו עומד בפרץ ומגן על העם באומרו לקב"ה, "וְעַתָּה, אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם, וְאִם אַיִן, מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ" (שמות ל"ב ל"ב). במעמד זה משה רבנו מבטל את כל ישותו למען עם ישראל ומתעלה למדרגה נשגבה ביותר. אברהם אבינו זכה למילים, "וֶהְיֵה בְּרָכָה" (בראשית י"ב ב’). משה רבנו זוכה למילים,"וְאַתָּה תְּצַוֶּה". בזכות מעשי החסד שלו אברהם נהיה אחד עם שורש ומקור הברכה ומקבל את היכולת לברך. בזכות מסירות הנפש שלו משה רבנו נהיה אחד עם מקור הציווי. אין לו יותר אגו פרטי. הוא מבוטל אל עם ישראל לחלוטין. הוא הופך להיות צינור זך למצוות התורה עד שאפילו שמו לא מוזכר, "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר, לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד". כל אדם חייב להתייגע על מנת לבטל את יישותו ולהעלות את נר התמיד אשר בקרבו.

ציר הזכרון והשכחה

אחת הבעיות הגדולות היא שהחומר של העולם הזה הוא חומר של שכחה. לכן התורה מזהירה,"הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת השם אֲשֶׁר הוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים" (דברים ו’ י"ב). היזהר שלא תיפול עמוק מדי אל תהום השכחה עד שחלילה תשכח את המציאות של "אָנֹכִי השם אֱלֹקֶיךָ" (שמות כ’ ב’), את שורש האמונה ש"אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ"(דברים ד’ ל"ה). בעולם הזה מתנהלת מלחמה תמידית בין כח הזיכרון לבין כח השכחה, ובעניין זה הגמרא מלמדת, "כשם שהזית משכח לימוד של שבעים שנה כך שמן זית משיב לימוד של שבעים שנה"(הוריות ג’ י"ג). הזית הוא פרי מיוחד. כשלעצמו הוא קשה ומר ולאלה הרגילים לאכול הרבה ממנו הוא עלול להביא שכחה. לעומתו, השמן שמתקבל ממנו לאחר כתישתו הוא סגולה לזיכרון ויכול להאיר את העולם כולו.

עם ישראל משולים לזית, "זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר קָרָא השם שְׁמֵךְ" (ירמיהו י"א ט"ז). כחלק ממסלול ההתפתחות הרוחנית חייבים לעבור תהליך כתישה. אדם לא יכול להישאר כמו זית בטבעיות שלו, אגו קשה ומר, נפרד מכל העולם בגבולות הברורים של ישותו. מציאות כזאת גורמת לשכחת הבורא. שכחה זה אותיות חשכה. לכן ההשגחה סידרה עבורנו שתי דרכים של כתישת האגו והוצאת השמן למאור – דרך תורה ודרך ייסורים. הכלל של הבעל שם טוב הוא שאין שתי מחשבות משמשות בעת אחת, או שהאדם נמצא במחשבת ה"אני"ואז הוא נתון תחת כוחות הכתישה של דרך הייסורים, או שהוא נמצא במחשבת ה"אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ", ואז הוא פוסע בדרכה של תורה. דהיינו, מתפתח ע"י לימוד ומסירות נפש בעבודת השפעה כפי שעשה משה רבנו. הרצון לקבל לעצמו, האגואיזם שלנו, חייב לעבור כתישה. הבחירה בידינו באיזה אופן זה יהיה.

שבת זכור

המהות של עם ישראל קשורה לזיכרון והתורה מלאה במצוות זכירה. בדרך כלל פרשת ‘תצוה’ נקראת בשבת ‘זכור’, השבת שלפני פורים. אלא אם כן זו שנה מעוברת שאז סדר הפרשיות משתנה. במפטיר של שבת זו קוראים, "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם.אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ… תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם, לֹא תִּשְׁכָּח" (דברים כ"ה). קליפת עמלק היא האויב הכי גדול של הזיכרון הרוחני שלנו. עמלק בגימטרייה מר. המרירות של הזית שמשכיח את המציאות האמתית. המרירות של האגו שנלחם באמת ש"אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ". עמלק אשר "קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ", שאומר לך שהכל כאן בעולם זה רק במקרה, שאין השגחה. אנו מצווים לא רק ב"זָכוֹר"אלא גם ב"לֹא תִּשְׁכָּח". לזכור ולא לשכוח למחות מקרבנו את אויב האמונה הגדול מכולם.

במלחמת עמלק הראשונה כתוב, "וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב" (שמות י"ז י"ג), והמפרשים אומרים "וַיַּחֲלֹשׁ" מלשון חולשה. אי אפשר לנצח את קליפת עמלק עד גמר התיקון, אפשר רק להחליש את כוחו. הנצחון השלם הוא של הקב"ה. כמו שכתוב, "וַיֹּאמֶר השם אֶל מֹשֶׁה, כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ, כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם" (שמות י"ז). בשבת הזאת לפני פורים יש לכולנו הזדמנות להחליש את השליטה של קליפת עמלק בקרבנו ולהגביר את כח הזיכרון, כח האמונה והבטחון שמי שעשה ניסים לאבותינו, הוא עושה והוא יעשה לנו ניסים גם בזמן הזה.

משחק של הסתרה וגילוי

הבורא הוא אחד יחיד ומיוחד, אולם הוא מתגלה אלינו בשמות שונים ובתלבושות שונות. ממש כפי שאדם הרוצה להתגלות מחוץ לביתו מתלבש כדי להראות. אור הבורא כה גדול שכל מהלך השתלשלות הבריאה בעשר ספירות, בעולמות ובפרצופים זה על מנת לאפשר לנבראים להשיג את האור במידה שטובה עבורם. בעל הסולם מסביר למה הדבר דומה,"לאור השמש, שאי אפשר להסתכל בו אלא על ידי זכוכית מפוחמה, הממעטת אורו ומתאימתו לכח הראיה של העינים" (פתיחה לפרוש הסולם א’). הלבוש מעלים על מנת שיהיה אפשר לגלות. מציאות הבריאה היא שהבורא מסתתר. כמו שאומר הנביא, "אָכֵן אַתָּה אֵל מִסְתַּתֵּר" (ישעיהו מ"ה ט"ו). בימי מרדכי ואסתר ההסתרה היתה כפולה. חז"ל שאלו איפה יש רמז לאסתר בתורה, "אסתר מן התורה מנין" (חולין קל"ט), והשיבו, "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה" (דברים ל"א י"ח). הפנים האמתיות של הבורא זה הטוב והמיטיב. אלא שעל מנת ללמד את הנבראים שעורים חשובים חייב הבורא להתחפש בהסתרה ולהראות לנו את אחוריו. בימי מרדכי ואסתר התכלית של ההסתרה היתה לגלות לעם ישראל איך גם בתוך ההסתרה הכי גדולה, בתוך הטבע, גם שם הבורא משגיח על כל הפרטים בצורה ניסית. העבודה שלנו היא לזכור שהכל זה רק מלבושים של אותו כח עליון שפועל לבדו במציאות כולה ו"אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ".

רמזים על ההסתרה

מסכת ‘מגילה’ פותחת במילים, "מגילה נקראת בי"א בי"ב בי"ג בי"ד בט"ו לא פחות ולא יותר" (מגילה א’). השל"ה הקדוש מגלה לנו שבמשפט פשוט זה הצפינו חז"ל רמז נפלא על הנהגת הבורא בעולם. אם נחבר את ערך המספרים של כל התאריכים בהם נקראת המגילה נקבל את המספר 65, בגימטרייה שם א-ד-נ-י. שם זה קשור לגילוי הבורא שהוא אדון ושליט על כל הטבע, כנגד ספירת המלכות. תוספת המילים "לא פחות ולא יותר"מרמזות על המציאות שמנהיגה את שם א-ד-נ-י, את הטבע. פחות מ-י"א זה 10. יותר מ-ט"ו זה 16. ביחד זה 26 גימטרייה שם הוי’ה, שם הרחמים מעל לכל סדרי הטבע. אומר השל"ה, "נס פורים ומגילת אסתר אינם קשורים להנהגת הבורא מחוץ לדרך הטבע, אלא להנהגתו בתוך הטבע, לכן הדגישה המשנה "לא פחות ולא יותר". כל המגילה היא סיפור בדרך הטבע. שם השם לא מוזכר בה פעם אחת. עבודת הפורים היא לחשוף את ההסתר שבתוך ההסתר, לגלות את האמת שנמצאת בתוך ההעלם, איך הנהגת הטבע בשם א-ד-נ-י היא רק כפפה ליד השם הטוב והמיטיב, המסתתר ומשגיח על הכל.

התחפושת הגדולה שלנו

ממש כמו הבורא כך הנשמה צריכה לבוש כדי להתגלות ולפעול בעולם הזה. עוד בטרם צאתה של הנשמה לעולם כבר מתחילה להירקם התחפושת הגדולה שלה, הלא הוא הגוף. כמו שאומר איוב, "עוֹר וּבָשָׂר תַּלְבִּישֵׁנִי וּבַעֲצָמוֹת וְגִידִים תְּשֹׂכְכֵנִי" (איוב י’ י"א). האדם כל כך מזוהה עם הגוף שלו שהוא יכול ממש להתבלבל ולחשוב שהמראה הגשמי שרואים בחיצוניות זה הוא. אלא שהגוף הוא רק מלבוש לנשמה אשר בלעדיו לא תוכל הנשמה להתגלות בעולם כלל. הרב אשלג מבאר עניין חשוב זה של נצחיות הנשמה אל מול הלבוש הזמני והמתחלף, "ומתחילה אציע דעת חז"ל בדבר השתלשלות דורות העולם, אשר הגם שאנו רואים את הגופים שמתחלפים ועוברים מדור לדור, הנה זהו רק מקרה הגופות, אולם הנפשות, שהם עיקר העצמות של הגוף, המה אינם נעדרים במשפט בני חילוף, אלא המה נעתקות ובאות מגוף לגוף מדור לדור… באופן שאין כאן בעולמינו שום נשמות חדשות על דרך התחדשות הגופית, אלא רק סכום מסוים של נפשות, באות ומתגלגלות על גלגל שינוי הצורה, מפאת ההתלבשות בכל פעם בגוף חדש ובדור חדש, ולפיכך בהתחשבות מבחינת הנפשות, נבחנים כל הדורות מעת תחילת הבריאה עד להגמרה של התיקון, כמו דור אחד, שהאריך את חייו כמה אלפים שנה עד שהתפתח ובא לתיקונו כמו שצריך להיות" (מאמר השלום).

התחפושת עצמה משכיחה

הנשמה באה מעולמות עליונים ובמשך תשעה חודשים עוברת הכנה לכניסתה אל העולם הזה. הגמרא אומרת, "דרש רבי שמלאי למה הולד דומה במעי אמו לפנקס שמקופל … ונר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו… ומלמדין אותו כל התורה כולה" (נידה ג’ ל’). אולם כאשר הולד עומד לצאת אל אויר העולם, "בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה" (שם). כביכול עצם היציאה לעולם וההתלבשות בגוף משכיחה מהאדם את המציאות האמתית. כאמור, החומר של הטבע זה שכחה. התחפושת של הגוף משכיחה מאתנו את הנשמה. זהו הזית המשכיח אשר בתוכו מלובש השמן של הזכירה. התחפושת של הגוף גורמת לנו להרבה בלבול ופירוד מהבורא והיא שורש כל החטאים שלנו. בגדי הכהנים אשר בהם עוסקת הפרשה באים לתקן את הקלקול שעושה החטא.

תפקיד מלבושי קודש

חכמת הקבלה מלמדת שהגוף כפי שהוא היום הוא תוצאה של זוהמת הנחש שנכנסה באדם הראשון בעקבות החטא שלו. על כך אומר השל"ה הקדוש, "אהרון הוא תיקון לאדם הראשון שנתרחק.. ומכח חטא האדם הוסר עדיו מעליו, דהיינו כותנות אור באלף ונתלבש בכותנות עור בעין… וכתיב, ולבני אהרן תעשה כתנות והוצרכו להתלבש בבגדי קודש דהיינו מתחילה נתלבש גופם בשמן משחת קודש. ואחר כך נתלבשו בבגדי קודש כי יצאו מכלל זרות להיותם קדושים משרתי עליון… והזרות באה לאדם הראשון מכח זוהמת הנחש… וצריך לתיקון דהיינו אהרן… להיותו נבדל במלבושיו הקדושים מלבושים מיוחדים לכבוד ולתפארת מדוגמת כתנות אור באלף וזוהמת נחש נתהפך לטובה חש"ן על לבו ובו שם המפורש…".

בגדי הכהנים ובעיקר בגדי הכהן הגדול באים לתקן את זוהמת הנחש מכלל הגופות של עם ישראל, לתקן את הזרות, את הפירוד, את הרצון לקבל בצורתו המקולקלת. מפרט השל"ה הקדוש ואומר, "בכלל הבגדים הם שני שמות כדפירשנו ארבעה בגדי לבן הם סוד יהו"ה בעל הרחמים והלובן, וארבעה בגדי זהב הם סוד אדנ"י", וכל אחד מפרטי הלבוש מכפר על עוון אחר. בגדי לבן – מצנפת על גסות רוח וגאוה, אבנט על הרהורי הלב, כתונת על שפיכות דמים ומכנסים על גילוי עריות. בגדי זהב – ציץ על עזות פנים, מעיל על לשון הרע, חשן על משפט מעוקל ואפוד על עבודה זרה.

הקריאה מכפרת

כפרה ותיקון אלו היו נעשים בזמן שהכהנים עשו את עבודתם בבית המקדש. אמנם הבורא ברחמיו המרובים נתן עצה ותושיה גם לדורות היתומים שבאו אחרי החורבן. המדרש אומר שאברהם אבינו כבר הכין את העתיד עבורנו, "אמר אברהם, רבש"ע, שמא ישראל חוטאין לפניך אתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה, א"ל, לאו, אמר לפניו, רבש"ע, הודיעני במה אירשנה, א"ל, ‘קחה לי עגלה משולשת ועז משולשת’ (קורבנות) וגו’, אמר לפניו, רבש"ע, תינח בזמן שבהמ"ק קיים, בזמן שאין בהמ"ק קיים – מה תהא עליהם, א"ל, כבר תקנתי להם סדר קרבנות (בלימוד ותפילה), בזמן שקוראין בהן לפני, מעלה אני עליהם כאילו הקריבום לפני, ואני מוחל להם על כל עונותיהם" (תענית כ"ז). במקום אחר הגמרא אומרת, "כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם" (מנחות י"ג ק"י). בהחלט ניתן לומר שכמו שהקריאה, הלימוד והתפילה של סדר הקרבת הקורבנות פועל את פעולתו, כך הקריאה והלימוד של פרשת בגדי הכהנים ודאי מתקנת ופועלת דברים גדולים בחיינו.

עבודת החיבור

אור החיים הקדוש כותב ששם הפרשה ‘תצוה’ זה מלשון התחברות, כמו המילה צוותא. בניית המשכן ועשיית בגדי הכהנים כולם מלאכת מחשבת של חיבור. הקב"ה מצוה את משה, "וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ, לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת". אור החיים מפרש, "ודע כי שם הוי"ה ב"ה, יתייחס אליו כינוי התפארת כידוע, ושם אדנ"י יתייחס אליו כינוי הכבוד". בבגדי הקודש של אהרן הכהן מגולם החיבור בין ספירת התפארת לספירת המלכות. כדי להשתמש נכון בתחפושות והמלבושים שלנו צריך לזכך אותם, לכתוש את הרצון לקבל שמפריד בין צורה ליוצרה, בין מסכה לגילוי פנים. כמו שאומר משה רבנו, "אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין השם וּבֵינֵיכֶם"(דברים ה’ ה’), כל עוד יש "אָנֹכִי" יש פירוד בין השם וביניכם, בין הלובש לתלבושת, בין המתחפש לתחפושת. הפרשה כולה מכינה אותנו ליום הפורים שהוא כולו הזדמנות רוחנית נפלאה לעשות "ונהפוכו"! לבטל את עמלק שגורם לפירוד ושכחה, ולמצוא את  החיבור הנכון דרכו נזכה להתעלות מעל עולם השקר ולדבוק באמת לאמיתה.

מוקדש לרפואת הרב משה בן אסתר, אברהם מנחם בן פלורה שושנה, גבריאל בן רות, זהבה בת רחל, לונה לבנה בת אסתר, קרן נעמי בת עפרה, בתוך כלל חולי עמו ישראל

מוקדש לעילוי נשמת עמרם חיים בן יהודה ז"ל, מרדכי אריה בן משה ז"ל ת’נ’צ’ב’ה

מודעות – מרכז רוחני לקבלה וחסידות

רח’ אחווה 24, נווה צדק תל-אביב – 03-5100587

באדיבות "ישראל היום"

 
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים (לדירוג הכתבה)

אין תגובות

פרסם תגובה

הלנה אור - עיצוב גרפי

מדור חוק ומשפט

מדור חוק ומשפט

Funzing-F1

הלנה אור - עיצוב גרפי

תגובות אחרונות