"חשיפה – Xpozito" תערוכת אמנות קבוצתית ; 27/9-19/10 במרכז עמיעד, יפו

"חשיפה – Xpozito" תערוכת אמנות קבוצתית ; 27/9-19/10 במרכז עמיעד, יפו

מעל 40 אמנים, יוצרים ותיקים לצד יוצרי העתיד באירוע חשיפה ייחודי  בחלל תעשייתי ענק ואוטונומי בשיתוף עמותת דיסאוטונומיה משפחתית במטרה לחשוף את הדמות שמאחורי היצירה.

אוצרים: אתי ופרדי פביאן

הפקה: אורית קימל ומיכל סדן

אירוע פתיחה: 27.9.2012 בשעה 20:30

מאחורי כל דיון עקרוני על אמנות עומד אדם אחד מסקרן מכולם: האמן

עניין באמנות תמיד כרוך בסקרנות לגבי היוצר ואנחנו תמיד, באופן בלתי נשלט, מתעניינים בזהות האמן.

בחלל של מרכז עמיעד, אשר ממוקם במבואו  שוק הפשפשים, יציגו  אמנים שונים שילובים של אובייקטים שונים תוך שליטה מוחלטת על פרספקטיבה, אור, ותחושת מרחב במטרה לחשוף לצופה את האמן עצמו, הדמות האמורפית שמנסה להעלות את החומר הגולמי אל רמה תרבותית בעלת ערך, תוהה לגבי הנסיבות אשר יתרחשו בסט עצמו מול צופים שונים שרואים דברים שונים ביצירה מוצגת.

התערוכה בכללותה תיתן חסות לעמותה הישראלית לדיסאוטונומיה משפחתית, הזקוקה לתרומות ולחשיפה.  החסות תבוא לידי ביטוי ביצירת מתחם בגלריה תוצגנה יצירות שנתרמו במהלך השנים לעמותה.

דיסאוטונומיה משפחתית (FD) הינה מחלה גנטית קשה, חשוכת מרפא, ומסכנת חיים הפוגעת בעיקר ביהודים ממוצא אשכנזי. הפגיעה היא רב מערכתית ומתבטאת בחוסר תיאום ושליטה בתפקודים חיוניים רבים בגוף.

* אמן אורח בפתיחה הזמר מרשאל מרין, יוצר פריזאי מקורי

* אירועי התערוכה ילוו ע"י מכללת Bpm למוזיקה מתקדמת וסאונד.

האמנים: ROBERDHAY, אבינועם קוסובסקי, ברוך אלרון, דיויד רובינגר, יובל נדל, יאירה יסמין, הרולד רובין, חוני המעגל, דני משה, אהובה לזרסון, איריס יהל, עופר קימל, רחל ורנר מיכלין, שרה אינסלר, קרן מורג,  לסרו רדוסקוביץ, דן רפפורט, חווה אפשטיין,  בת שבע החרמוני, ציפי פריידנרייך, קרן גילרמן, שלווה הדר, יניב ישראל אלון, טליה לביא, הנריק רוסטוביץ,  אהובה מירלמן, אסף שני, איריס ויינטראוב, אינה דוידוביץ, בן רוטמן, דנה וודק, דולי גורן, דורית עמית, דפני לייטון, חביב האוספטר, חדוה צוק, יוכבד גולן, מיכאל עמרם, מתן שילו, מלכה ברקאי, עדה בהט, עידית הלחמי פרנצוס, עדנה רומם, ענת עין גדי,  רומי רנן, רחל אמיר, שרה בוגן ברנט, תובל רבינא, ורד פירחי ליננברג, אלדד פניני

שעות פתיחה:

א-ה 11:00-15:00

ה 19:00-23:00

ו 10:00-14:00

* כניסה חופשית - מרכז עמיעד, רח’ עמיעד 12 יפו. 

מרכז עמיעד מופעל ע"י המישלמה ליפו – הרשות לפיתוח יפו בעיריית ת"א-יפו.

 
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים (4 הצבעות, ציון ממוצע: 4.75 מ- 5)
הוסף תגובה

תגובות (1)

  1. michel amram 23/09/2012 להגיב
    Art is a domain where a fourth dimension can be expressed. Hence, Art for Art's sake blots out the artist's soul and offers the artist as a human sacrifice to the pagan god of art. In opposite, the Israeli artist has to subjectively express the divine spark of his soul in his work in order to reveal the divines beauty and truth. Indeed, in his work, the artist can focus on substance or choose to surpass materiality to touch spirituality and abstraction. Abstraction is within the language, within the words. Spirituality is within the creative Logos, par excellence, of the Creator and within His holy Word in the Bible. These words through the language stand for the uniqueness of God whereas the diversity of the artistic materiality stands for the limits of the artist. Thus, the human being reveals his true nature as the Hope of God. הקשר בין הזהות האנושית לעבודה האומנותית האומן העברי הישראלי הוא המקום הבלתי אפשרי בין נשמה נצחית לבין גוף רגעי שסופו מיתה. שפת הגוף היא המילים והאותיות, המוטיבים הפלסטיים והארסנל החומרים האומנותי, שפת הנשמה היא הצלילים וההטעמה, הרוח של הישות האנושית. במובן זה השפה מבטאת את האמת המוחלטת של האחדות האלוקית, והלשון מבטאת את הממד החלקי, המתפרד והמתפרק בשניוּת. שני הממדים הללו, כל עוד שחיים בהרמוניה אצל האומן, מתקיים האיזון בין הריבוי של המעשים האומנותיים ובין האחדות הבוראת האחת. האמת יפה כי היא מוחלטת, והאומן, בזהותו החלקית האנושית, בפרטות עבודתו, משכין את יפת אלוהים של יפת באוהלי שם ויהי כנען עבד למו (בראשית, ט, כז). כל עוד האובייקטים, לפי לשונו של ברגסון, או המוטיבים החומריים, עבדים למו, הפרסונה של האומן מסוגלת לצייר הטבע האמיתי של החיים, ותפארת הבורא יכולה לשכון במקדשו המאט של האומן. אבל אם האובייקט הופך להיות המגמה הסופית, האומנות לשם אומנות, כשלעצמה, מזהמת הזהות הפרסונאלית. ההחשבה המופרזת של האומנות עד כדי ערך בפני עצמו מוחקת את ה"מישהו" שבאומן וכמו רוצחת אותו בעצמה, באותו אופן שהאלילות הקדומה דורשת קרבנות אנוש, וכי האובייקט הפך להיות הסובייקט. הכריעה התורה והכריעו נביאי ישראל כי האומן כאדם פרסונאלי נעלה על החוק הדטרמיניסטי והבלתי פרסונאלי של הטבע. ומכיוון שגאולת האומן בבחינת מישהו שיש לו לאומר, או להראות, משהו למישהו אחר, תלויה באיחוד המידות, הוא מתחייב להשתמש בלשון הקודש של האיכות ולא הלשון הרעשנית של הכמות, של הפרסונה ולא של הבלתי פרסונאלי, של הסובייקט ולא של האובייקט, של החירות התנ"כית ולא מתחום מדעי הטבע המוגבלים הדטרמיניסטיים של המנטאליות ההלניסטית. האומן העברי נוטה מעצם זהותו להיות מומחה להיבט הפרסונאלי, לאישיות, לישות האנושית. (מקורות : , הרב יהודא ליאון אשכנזי, סוד העברי ב, שם ויפת-ישראל ויוון ; הרב קוק, אורות התשובה פא-פב ; הרב שלמה אבינר, מחשבת הרב קוק, אסטטיקה אחרת ; שאגאל והתנ"ך, מוזיאון היהדות, צרפת). מיכאל עמרם, ירושלים ,ר"ח תמוז תשע"ב

פרסם תגובה

מדור חוק ומשפט

מדור חוק ומשפט

Funzing-Fl

תגובות אחרונות