התחדשות לחודש תשרי: "סוֹלוּ לרוכב בערבוֹת!" – שמחת הערבות

התחדשות לחודש תשרי: "סוֹלוּ לרוכב בערבוֹת!" – שמחת הערבות

מורנו הבעל שם טוב לימד על היוקר הטמון בכל יהודי פשוט. גם יהודי ‘הערבות’ תורמים הרבה לאיגוד ארבעת המינים. בחודש תשרי מתגלה הערבות ההדדית בין היהודים. האתרוג מסמל את בעלי התורה והמצוות, הלולב את בעלי התורה לבד ואילו ההדס מסמלת את יהודי המצוות לבד. היהודים הפשוטים לעומתם, בזכות סגולתם המיוחדת, נסללת הדרך להמלכת ה’ בעולם כולו.

חגי תשרי – ימי הדין והכפרה, ימי היראה והשמחה – נעים בין הפרט והכלל: בין חשבון הנפש האישי והתפלות הפרטיות לבין העמידה לפני ה’ כאומה שלמה ואף כחלק מהאנושות כולה (שהרי כל באי עולם נידונים בראש השנה, וכל האומות מוזמנות בחג הסוכות ל"ביתי בית תפִלה יִקָרֵא לכל העמים"), כשבתווך נמצאים מעגלי המשפחה והקהילה המודגשים בתפלות המשותפות ובשמחת החג. בשורות הבאות נעשה קצת סדר ביחסי הפרט והכלל המצטיירים בחגי תשרי

לצאת מהתסבוכת כדי לחזור אל הערבות

ידוע כי "כל ישראל ערבין זה בזה", והמשמעות הפשוטה היא שכל אחד ערב ואחראי גם עבור מעשיו של הזולת – לפחות אלה הגלויים והידועים, לגביהם ניתן למחות בזולת, להעיר לו ולשדל אותו להיטיב את דרכיו. ככלל, הערבות נותנת לנו חוסן ומחזקת את הלכידות של העם, אך כמובן יש מצבים בהם הערבות עלולה להזיק לאדם, שמגלה כי עליו לשלם ולהענש על פשעי זולתו. ואכן, כתוב כי בדין של ראש השנה נפתחים שלשה ספרים – ספרם של צדיקים, ספרם של בינונים וספרם של רשעים – וכל אדם נידון לגופו, בפני עצמו, תוך ויתור מסוים על הערבות ההדדית. שאם לא כן, עצם העובדה שקיימים רשעים בעם ישראל תשלול את אפשרות הקיום של צדיקים גמורים בעם, שהרי הערבות גורמת גם לצדיקים להתפס בעוונם של הרשעים (והרי לעולם לא יכול הצדיק להצטדק כי אכן מחה בכל כחו ועשה כל השתדלות לקרב את הזולת לדרך הישר).

כמובן, אין כוונת הצדיקים להתחמק מהערבות ההדדית והאחריות לזולת ולומר ש"אני את נפשי הצלתי". צדיק אמיתי אינו חשוד בכך, ולהיפך – הוא משקיע את כל כחו בטובת הכלל ומתאמץ לרומם את הזולת ולסייע לו. אך כדי שלצדיק תהיה נקודת משען יציבה עליה יוכל לעמוד וממנה יוכל לסייע לכולם יש לחלץ אותו מהתערבות-התסבוכת לה שותפים גם רשעים גמורים (כדוגמת מי שמציל אדם מטביעה, שיוכל לעשות זאת רק אם לא יסחף וישקע יחד עם הטובע). "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים", וכדי להועיל לעם ישראל כולו צריכים הצדיקים לעמוד בפני עצמם, נקיים מכל חטא. רק מתוך יציאת הצדיקים זכאים בדין של ראש השנה הם מסוגלים לשוב אל הערבות ההדדית, ולא להנזק משותפות הרשעים אלא דווקא לזכות את הרבים בזכויותיהם שלהם.

"יחיד ששב מוחלין לו ולכל העולם כולו"

אמנם, אחרי הדין של ראש השנה באים ימי התשובה. כמובן, יש גם משמעות לתשובה צבורית – כשהעם כולו מיטיב את דרכו – אך חכמינו מלמדים כי עשרת ימי תשובה מתאפיינים דווקא בכח התשובה של היחיד. עם זאת, למרבית הפלא, לתשובת היחיד יש השפעה עצומה על מצב העולם כולו. בכל קיום מצוה או חלילה עשיית עבירה על האדם לדעת כי יש לו השפעה כללית, כדברי הרמב"ם בהלכות תשובה:

צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב, וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב. חטא חטא אחד – הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה וגרם לו השחתה. עשה מצוה אחת – הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה, שנאמר "וצדיק יסוד עולם", זה שצדק הכריע את כל העולם לזכות והצילו.

אמנם, ביחס לתשובה ההשפעה אינה רק ‘חשבונית’ אלא "גדולה תשובה, שבשביל יחיד שעשה תשובה מוחלין לכל העולם כולו".

מדוע תשובתו של אדם אחד, עמוקה ומשמעותית ככל שתהיה, מזכה במחילה את כל העולם כולו? גם כאן, חוזרים למושג הערבות: הגמרא מדגישה כי כריתת ברית הערבות בתוך עם ישראל היתה כפולה ומכופלת, כך שכל אחד לא נעשה ערב עבור הזולת לבדו, אלא גם עבור הערבויות שנתן הזולת לאחרים (מה שמעלה ברבוע את הערבות ההדדית בתוך עם ישראל: לא די בכך שכל אחד ערב לכל יהודי אחר, אלא שהוא גם ערב לערבויותיו של כל אחד ואחד מהיהודים לכל שאר היהודים). כשאדם עושה תשובה ומוחלים על חטאו, לכאורה אין סיבה למחול לשאר היהודים על ערבותם-שותפותם בחטא.

אולי אפילו להיפך – ככל שהאדם מתחרט מתגלה כי האחריות האישית שלו לחטא מופחתת, ויותר אחריות נופלת על החברה שלא מנעה ממנו את החטא, או אולי אפילו גרמה לו. אבל, מכיון שגם בעל התשובה ערב לערבותם של האחרים – גם הוא חלק מאותה חברה שאפשרה את החטא או אפילו גרמה לו – הנקיון האישי מהחטא לא ישחרר אותו מהאחריות הכללית שלו אליו, מערבותו לכל שאר הערבים. לכן, כדי שהתשובה תתקבל באמת, ‘אין ברירה’ אלא למחול לכל העולם כולו. כל עוד אין מחילה ותיקון לכל בני ישראל, אף אדם פרטי לא יכול להתנקות באמת.

שמחת הערבוּת ומעלת הערבוֹת

בראש השנה מתירים את הערבות כדי לאפשר לצדיקים להחלץ מתסבוכת חטאי הזולת ולהכתב בספרם של צדיקים; עשרת ימי תשובה נועדו להיות ‘מקצה שיפורים’ עבור הבינונים (לאחר שהצדיקים והרשעים הגמורים כבר נכתבו ונחתמו בראש השנה). הבינונים מצויים בסבך בעצמם, מעורבים מזכויות ועבירות, אך דווקא בשל הערבות הכפולה והמכופלת תשובתם מועילה לתקן אצל כל באי העולם את מה שפגמו בו; אך בסופו של דבר מגיע יום הכיפורים, בו "עיצומו של יום מכפר" גם לרשעים (שלא עמלו על תיקון עצמי בעשרת ימי תשובה).

אז, כשכל עם ישראל יצא זכאי בדין ונטהר מעוונותיו, ניתן לחזור בלב שלם אל הערבות ההדדית. השמחה הרבה של חג הסוכות היא שמחת החזרה אל הערבות והחבור של כל עם ישראל, כאשר "ראויין כל ישראל לישב בסוכה אחת". כך, מפורסם המדרש המשווה את ארבעת המינים לארבעה סוגים שקיימים בעם ישראל: האתרוג, שיש בו טעם וריח, כנגד הצדיקים בעלי התורה והמעשים הטובים; הלולב, שיש בו טעם (טעם התמרים, הגדלים עליו) ואין בו ריח, כנגד בעלי התורה שאינם מצטיינים בריבוי מעשים טובים; ההדס, שיש בו ריח ואין בו טעם, כנגד בעלי החסד והמעשים הטובים שאינם מצטיינים בלימוד התורה; והערבה, שאין בה לא ריח ולא טעם, כנגד אותם יהודים שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים. כל ארבעת המינים נלקחים יחד, ב"אגודה אחת", כאשר הערבוּת ההדדית גורמת לכך שהריח והטעם הנמצאים באתרוג, בלולב והדס יועילו גם ליהודי הערבוֹת הריקים והכמושים.

אך האם באמת אותם יהודי-ערבוֹת נכללים באגודה האחת רק משום שמרחמים עליהם, ואין להם תרומה משלהם לאגודה? ידוע שחידוש עיקרי של מורנו הבעל שם טוב, מייסד החסידות, הוא היחס המיוחד ליהודים הפשוטים, שנראה כי אינם מצטיינים במאומה.

הבעל שם טוב ותלמידיו אחריו הבליטו את היוקר הטמון בכל יהודי פשוט והראו כיצד הפשיטות שלהם מבטאת את הקשר הפשוט והבלתי-אמצעי ל"פשיטות העצמות" – לקדוש ברוך הוא הפשוט ומופשט מכל הגדרה. בפרט, הכישרון המיוחד של יהודי הערבוֹת, שאינם מצטיינים בתורה ובמצוות, הוא "ישובו של עולם" – היכולת להתנהג באנושיות ולדאוג לקיום החברה. במובן זה, יהודי הערבוֹת מהווים גשר וחיבור בין עם ישראל לאנושות כולה. אם בראש השנה עמדו הצדיקים והתחננו "מלוך על העולם כולו בכבודך", בחג הסוכות מתברר כי הדרך למימוש אידיאל עולמי זה עוברת דרך יהודי הערבוֹת הפשוטים, דווקא כאשר הם מתחברים מחד בערבוּת הדדית לצדיקים ובעלי התשובה של עם ישראל ומאידך למציאות האנושית הפשוטה. בזכות סגולתם המיוחדת של היהודים הפשוטים נסללת הדרך להמלכת ה’ בעולם כולו – "סוֹלוּ לרוכב בערבוֹת!".

 מתוך דף התחדשות ערוך על ידי ניר מנוסי על פי דיברי הרב יצחק גינזבורג שליט"א.

הובא ע"י הרב יצחק גינזבורג, באתר "הקול היהודי"

"אגודה אחת". ארבעת המינים (ויקיפדיה)

 
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים (3 הצבעות, ציון ממוצע: 3.33 מ- 5)

אין תגובות

פרסם תגובה

Funzing-W

מדור חוק ומשפט

מדור חוק ומשפט

Funzing-Fl

Funzing-Fl

תגובות אחרונות