המשפט העברי וסוד הגבול • לקראת שבת לפרשת משפטים / מאת הרב יצחק גינזבורג

המשפט העברי וסוד הגבול • לקראת שבת לפרשת משפטים / מאת הרב יצחק גינזבורג

המשימה הגדולה של הדור שלנו בלימוד התורה היא לחבר את הנסתר והנגלה; ללמוד בעיון דף גמרא וסימן בשלחן ערוך, וללמוד את פנימיות התורה לגווניה. ויותר מזה, לראות את הנסתר שבתוך הנגלה, לחבר את פרשת משפטים לפרשת יתרו ולגלות שהכל מסיני

בפרשת משפטים אנו נכנסים הישר לעובי-הקורה של "המשפט העברי" – דיני עבדים, נזיקין, שומרים, ועוד. בפרשה הקודמת קראנו על מתן תורה – מעמד אחד ויחיד בהיסטוריה האנושית, התגלות אלוקית חגיגית ומפחידה גם יחד שאין דומה לה – ואילו פרשתנו פותחת במעבר חד לעיסוק פרטני בדינים ומשפטים, שחלקם הגדול נוגע לסכסוכים ופשעים, מעולמות עליונים הגענו עד "העולם התחתון" ממש…

נכון שכבר במתן תורה קבלנו מצוות מסוימות ומוגדרות, המהוות כלים לאור הגדול (כמו שהוסבר בפרשת יתרו), אבל המצוות היו מאד כלליות, ללא פרטי הדינים. כך למשל נאמר בעשרת הדברות "לא תגנוב", איסור כולל, ואילו פרשת משפטים עוסקת בכל דיני הגנב, תשלום כפל על גנבה שנמצאת בידו, תשלום ארבעה וחמשה בטביחה ומכירה, דין "בא במחתרת", "טוען טענת גנב", ועוד פרטים בתורה שבכתב, ועוד המון פרטי פרטים בתורה שבעל פה.

אם כן, יש כאן שתי פנים של התורה, הצד המרומם והכללי, והצד המשפטי הפרטני. יש אנשים שאוהבים מאד את מתן תורה, ובקריאת עשרת הדברות הם נושמים אויר-פסגות מחיה נפשות, אבל קצת קשה להם כשמגיעים לפרשת משפטים, כל דיני-הממונות הללו עושים להם כאב ראש… מאידך, יש אנשים שאוהבים מאד את הדיון המשפטי, ואת מתן תורה הם מותירים כסיפור נחמד לילדים בחג השבועות…

האמת היא, כמובן, שכמה ששני הצדדים נראים שונים זה מזה, יש ביניהם אחדות, והם מייצגים שתי פנים של אותה שלימות. כך מודגש בתורה, החל מעצם העובדה שפרשת משפטים סמוכה לפרשת יתרו, ובדברי חז"ל: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" – "ואלה [בוא"ו החיבור], מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני" (רש"י). מהו סוד החיבור בין הצדדים?

בלי גבול במתן תורה

בלשון החסידות, מתן תורה הוא הגילוי של "כח הבלי גבול". כך אומרים חז"ל: "כשנתן הקב"ה את התורה פתח להם שבעה רקיעים, וכשם שקרע את העליונים כך קרע את התחתונים, וראו שהוא יחיד". כל הגבולות שיש בעולם נקרעו כדי לחשוף את יחידותו של הקב"ה שהוא לגמרי "בלי גבול", אין סוף מוחלט, "בלי ראשית בלי תכלית". לשכל המוגבל שלנו קשה לתפוס מהו "בלי גבול". למשל, אנו יכולים לתאר לעצמנו מליון-מליוני כוכבים ביקום, אבל לא יכולים לתאר מספר אין-סופי באמת (הרי די בכך שאנו יכולים להתחיל לספור אותו כדי שהוא יהיה סופי מצד אחד…). ובכל זאת, התרחש הפלא של מעמד הר סיני שבו העולם עצר את נשימתו והרגיש נגיעה של האין-סוף, גילוי הבלי-גבול.

גם בלימוד התורה היום-יומי אנו יכולים להתחבר לצד הזה של הבלי-גבול. זאת אנו עושים בלימוד תורתהנסתר, סודות התורה, הקבלה והחסידות. הצד הזה של התורה עוסק בעיקר ב"נותן התורה" עצמו, הקב"ה שהוא נסתר מעין כל חי ובכל זאת אנו לומדים עליו ועל התגלותו אלינו. מי שמרגיש שפרשת יתרו "מדברת אליו" יותר מאשר פרשת משפטים, כנראה שייך יותר לתחום הנסתר של התורה, יותר ללימוד חסידות ופחות ללימוד דף גמרא.

הסוף של האין-סוף

אם מתן תורה בפרשת יתרו הוא "גילוי הבלי גבול", הרי פרשת משפטים היא "גילוי כח הגבול". אך כדי להבין את המלים הללו, עלינו לגעת בקצרה בסוגיה עמוקה בחסידות:

לכאורה, אם מדברים על אין-סוף בלתי מוגבל, לא שייך אצלו שום הגבלה ופרוט, כי כל פרט מוגבל וסופי סותר, בעצם היותו, את האין-סופיות המוחלטת. האין-סוף אינו סוף, והבלי-גבול אינו גבול. אבל אם כך יוצא שבסופו של דבר אנו מדברים על אין-סוף מוגבל, כי הוא מוגבל בכך שאינו יכול להצטמצם בתוך גבול! במילים אחרות, "הניסוי המחשבתי" שלנו מוכיח שאי אפשר להגיע למשהו בלתי מוגבל באמת, כי עצם המושג "בלי גבול" טומן בתוכו סתירה פנימית, הבלי-גבול מוגבל בכך שאין בו את מושג הגבול. לכאורה זהו סופו של מושג האין-סוף… התבלבלתם? אין מה לעשות, עד כאן מגיע השכל שלנו.

אבל חכמי הסוד באים ומלמדים שאצל הקב"ה כשם שיש את "כח הגבול" כך יש את "כח הבלי גבול". אם הקב"ה הוא רק בלי-גבול הרי יש אצלו חסרון של יחס לגבול, וכיון שהקב"ה מרומם מכל חסרון ודאי שיש אצלו גם את "כח הגבול" (וביתר חריפות: מוכרח שיש אצלו גם את כח החסרון). עצם העובדה שהקב"ה האין-סופי ברא את עולמנו הסופי, פירושה שיש אצלו גם את הכח של הסוף וההגבלה. אפשר לומר דבר כזה רק כאשר מסתכלים כאילו ‘מלמעלה’ על ההגדרות השכליות המוכרות לנו, ומבינים שעצמוּת ה’ אינה נכנסת באף תבנית שכלית ולכן יכולה לצאת ממנה נשיאת-ההפכים הזו של "כח הגבול" ו"כח הבלי גבול" גם יחד.

"כח הגבול" במשפטי התורה

כעת נחזור לפרשת משפטים, בתקוה שהבנו קצת את המושגים (אל דאגה, אף אחד לא מבין אותם עד הסוף…). לימוד הצד הנגלה של התורה – ששיאו בפרשת משפטים, דיני ממונות – הוא "גילוי כח הגבול". מי שעוסק בבירור וליבון הלכה, בלימוד גמרא בעיון, בספרי ראשונים ואחרונים, שלחן ערוך נושאי-כלים וספרות השו"ת, עד לפסיקת הלכה למעשה – עוסק בכח-הגבול של התורה. המשפטים בתורה אינם צד טפל, רק הכרח לא-יגונה של סידור החברה, אלא גילוי צד נוסף בשלמות התורה עצמה, ושלמותו של ה’ נותן התורה. "מה הראשונים מסיני אף האחרונים מסיני", אלא שבמעמד הר סיני התגלה כח הבלי גבול, הנסתרשל התורה היה בנגלה, ואילו בפרשת משפטים מתגלה כח-הגבול, הנגלה של התורה נמצא בנגלה והנסתר חוזר להיות נסתר.

אם כן, הנסתר והנגלה בתורה הם שני צדדים של אותה אחדות. אכן, גדולי התורה האמיתיים בכל הדורות החזיקו בשני הצדדים גם יחד, אלא שבדרך כלל היה אחד הצדדים בולט וגלוי והצד השני היה נסתר יותר. כך מסופר למשל על אחד מגדולי המקובלים שבסלון ביתו היו הרבה ספרי קבלה, אבל בחדר הפנימי היתה ספריה גדולה של ספרי נגלה. הנסתר היה אצלו בנגלה והנגלה היה בנסתר – כמו במעמד הר סיני. כיוצא בזה, ידוע שאצל רבים מגדולי הפוסקים, בעלי הנגלה, יש בפנים ספריה גדולה של ספרי קבלה (שגם בהם לומדים ומעיינים) – בנגלה הם בעלי-נגלה אבל בנסתר הם גם בעלי נסתר.

המשימה הגדולה של הדור שלנו בלימוד התורה היא לחבר את הנסתר והנגלה; ללמוד בעיון דף גמרא וסימן בשלחן ערוך, וללמוד את פנימיות התורה לגווניה. ויותר מזה, לראות את הנסתר שבתוך הנגלה, לחבר את פרשת משפטים לפרשת יתרו ולגלות שהכל מסיני[1].

מתוך שיעור כ"ה שבט תשס"ז

המאמר והתמונה באדיבות האתר "הקול היהודי".


[1] רמז נאה לכך שסיני מחבר את יתרו למשפטים: סיני יתרו משפטים = 1225 = 35 ברבוע, שהוא 49 במשולש, והוא עולה "זה שמי לעלם וזה זכרי לדר דר" – פסוק שהוא ממש יחוד הנסתר והנגלה; ‘שמי’ הוא הנסתר ו’זכרי’ הנגלה (כמו שמפרש רש"י ש’שמי’ הוא שם הוי’ שאותו לא אומרים, וזכרי הוא שם אדנ"י שאותו אומרים ומגלים).

 
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים (4 הצבעות, ציון ממוצע: 4.75 מ- 5)

אין תגובות

פרסם תגובה

Funzing-W

מדור חוק ומשפט

מדור חוק ומשפט

Funzing-P

Funzing-Fl

תגובות אחרונות