שכונת שפּירא היא שכונה בדרום תל-אביב, הקרויה על שמו של מאיר גצל שפירא, סוחר קרקעות ונדבן יהודי מדטרויט. השכונה נמצאת מדרום לתחנה המרכזית החדשה ודרך שלמה (סלמה) ותחומה על ידי דרך חיל השריון ונתיבי איילון ממזרח, דרך קיבוץ-גלויות מדרום ושדרות הר ציון ממערב. מתגוררים בה כיום כ-8,500 תושבים. השכונה התאפיינה בבתים נמוכי קומה אך במרקם עירוני צפוף ואוכלוסייתה נחשבת חלשה במונחים סוציו-אקונומיים. מזה שנים רבות שבניה חדשה בשכונה היא בבתי דירות מודרניים של מספר קומות.
גבולות השכונה
שטחה המקורי של שכונת שפירא היה קטן מהאזור שנקרא בשם זה כיום. גבולותיה שונו מספר רב של פעמים מאז כינונה. בעשור הראשון להקמת מדינת ישראל, עם סיפוחה של יפו לתל אביב, צורפו לתחומה של שכונת שפירא שכונות ותתי-שכונות סמוכות, כגון שכונת פרדס-קטן, כרם-חמד, שכונת שפיר-קליין, שכונת העובד, גבעת משה א' וגבעת משה ב'. שכונת שפירא, כמרבית שכונות הדרום העבריות שצורפו לתל אביב, הפכה לחצר האחורית של העיר, ואליה נקזה האחרונה את כל המטרדים. במובנים רבים, שכונת שפירא לא נתקבלה ולא נטמעה בתל אביב, ומקומה בספרי ההיסטוריה של העיר זכה להתעלמות.
היסטוריה
שפירא, איש העלייה הרביעית, רכש בשנת 1924 חלקה בפרדסי אבו כביר , ביןעפו לתל-אביב , ותכנן לקרוא לשכונה על שמה של ביתו, נעמי-מרים שפירא. שפירא הסתכסך באותה תקופה עם ראש העיר תל-אביב דאז, מאיר דיזנגוף, על רקע קריאת רחוב על שמו ועל שם אשתו, סכסוך אשר הוביל לשמות יוצאי הדופן של סמטה פלונית וסמטה אלמונית. מחוץ לגבולות העיר יכול היה שפירא להקים את השכונה היהודית ללא התערבותו של דיזנגוף, וכן היה פטור מתשלומי המיסים הגבוהים שהיו נהוגים בעיר. בשכונה מכר שפירא מגרשים קטנים בשטח של רבע דונם.
בימיה הראשונים השכונה גבלה ביישובים ערביים (הכפר אבו כביר, סכנאת חמאד וסכנאת אל אריינה) ובפרדסים. מדרום לשכונה שכן בית הקברות המוסלמי שייח' מוראד, הנמצא כיום בתחומה של השכונה. מול בית הקברות ניצב בעבר בית יצקר, בו התגורר הסופר יוסף חיים ברנר , וכיום ניצב במקום בית הנוער העובד והלומד. באזור היו אחוזות ובייארות, כגון "הבית האדום" שניצב כיום ברחוב ישראל מסלנט.
השכונה יושבה על ידי עולים ממקומות שונים בעולם, ואופייה ההטרוגני נשמר עד היום. תחילה הגיעו אליה פליטים יהודים שעזבו או גורשו מיפו לאחר מאורעות 1921. קבוצת העולים הראשונה שהשאירה את חותמה בשכונה הייתה של עולים מבוכרה, שנוכחותם בולטת במקום גם כיום. בשנות השלושים הגיעה לשכונה קבוצה גדולה של יהודים מסלוניקי שביוון. יהודים אלו הקימו בשכונה את בית הכנסת "בית תפילה", שזכה לשם "בית הכנסת של הקומוניסטים" משום שבו לא נגבו כספים ולא חולקו משכורות לנושאי תפקידים.
ב-1934 סופחה אבו כביר ליפו , והשכונה הייתה תחת שיפוטה עד 1948. בשנים שקדמו להקמת מדינת ישראל רבו החיכוכים והתקריות בין הערים והגבול הפך לחזית. מהפרדסים שסביב השכונה נורו יריות על בתיה, ועיריית יפו לא סיפקה שירותים מוניציפליים נחוצים לתושבים. ועד השכונות העבריות שבשטח יפו, ובהן שכונת שפירא, פעל ללא לאות לסיפוח השכונות הדרומיות לתל אביב, אך יפו לא הסכימה להפריד שכונות אלו משטח שיפוטה. במכתב של הוועד המצומצם לשכונות העבריות אל הוועד הלאומי מה-1.11.1936, מבקשים העותרים סיוע בניתוק היחסים עם עיריית יפו.
כשנכשלו נסיונות אלו עלתה הצעה להקים במקום מועצה מקומית שלא תהיה שייכת לתל אביב וגם לא ליפו. גם הצעה זו נדחתה, למורת רוחם של תושבי השכונה, שקבלו על כך שאינם מקבלים כל תמורה עבור כספי המיסים העירוניים שהם משלמים.
עם החרפת העימות בין היהודים והערבים בארץ החלה לפעול בשכונה ההגנה, שהקימה בה תנועת נוער, ואנשי מחתרת מהאצ"ל והלח"י זכו בה למסתור ולמקום התארגנות.
הקמתה של התחנה המרכזית החדשה של תל-אביב בשכונת נווה שאנן, בגבולה הצפוני של השכונה, החל משנות השישים, שינתה מאוד את מעמדה; פליטים ומהגרי עבודה רבים עברו להתגורר בה ובשכונות הסמוכות לה והשפיעו על ההרכב החברתי ואורח החיים באזור. האוכלוסייה החדשה הצטרפה למרקם החברתי הקיים, ויצרה בה שילוב ייחודי של שלל זהויות ורב-תרבויות, שהביא עימו מתחים רבים אך גם אתגר, מודל ומקרה מבחן ישראלי. בשנת 2006 הגישה עיריית תל אביב תוכנית אב לשיקום השכונה שערך פרופ' אליהו שטרן, אך תכנון בוסרי הותיר את השכונה עם הבעיות הישנות של שכונות ותיקות מאלו השכונה סובלת עד היום.
מוסדות וארגונים בשכונה
בשכונה פועל "שבט איתן" של תנועת הצופים, שהוקם ב-1994, במקומו של שבט העדה שפעל במקום משנות השלושים ועד 1992. השבט הנוכחי, שמונה מאה חניכים, הוא רב תרבותי, ופועלים בו, לצד ישראלים יהודים, ילדי מהגרי עבודה מכל העולם וילדי משפחות ערביות. בצוות ההדרכה נמנים גם מדריכים משבט צהלה. השבט נוטל חלק במאבק על אזרוח ילדיהם של מהגרי עבודה בישראל.
בשנת 2001 נוסדה ישיבת אורות אביב, ישיבת ההסדר הממוקמת בשכונה מקיימת כולל להלכה בו לומדים בחורים רווקים ואברכים, וכן לימוד גמרא בעיון. בנוסף לזה, הישיבה מתפקדת כמרכז תורני לאנשי השכונה.
בשנת 2002 התיישבה חבורה של צעירים בוגרי "בית המדרש של בינה" בשכונת שפירא והקימה את "בינה בשכונה". הקבוצה מפיקה אירועים ומפגשים שונים.
בשנת 2006 הוקמה עמותת "הפרדס" עמותה לפיתוח קהילתי בשכונות שפירא וקריית שלום. העמותה הוקמה על ידי צעירים מהשכונה ומחוצה לה. העמותה פעילה במגוון תחומים. מפעילה בין היתר את "מרכז המידע של שפירא וקריית שלום" במרכז הקהילתי בשפירא שהוקם על ידי פעילי שכונת שפירא ותושבי השכונה כחלק מתוכנית האב לשכונת שפירא, בין היתר מפעילה שתי קבוצות סטודנטים תושבי השכונה ועשייה רבה בתחום הקיימות והגינות הקהילתיות.
גרעין "רעות" הוא גרעין בנות שירות-לאומי שפועל בשכונה. בגרעין ישנן כ-20 בנות המפעילות בשכונה מועדוניות לילדים בסיכון ומרכזי תגבור ופעילות חברתית לבני נוער.
בנוסף, בשכונה פועל הגרעין התורני "שקמים" המונה כ-30 משפחות. חברי הגרעין מפעילים פרויקטים חינוכיים שונים, מקיימים פעילות תורנית ומרכזים מתנדבים לעזרה הדדית בקרב בני השכונה.
בשכונה שני גנים ציבוריים: במזרח השכונה הוקם פארק סוניה על שם אשתו של שפירא, ובמרכזה גינת דה מודינה.
המידע לקוח מאתר ויקיפדיה – wikipedia.
חינוך והשכלה בשכונת שפירא
בתי ספר יסודיים בשכונת שפירא
בתי ספר תיכוניים בשכונת שפירא
גני ילדים בשכונת שפירא
מסעדות ובתי קפה בשכונת שפירא
בתי קפה בשכונת שפירא
מסעדות בשכונת שפירא
בעלי מקצוע בשכונת שפירא
דת ויהדות
שירותי בריאות בשכונת שפירא
קופות חולים בשכונת שפירא
מרפאות שיניים בשכונת שפירא
בתי מרקחת בשכונת שפירא
שירותי קהילה בשכונת שפירא
סיפריות ציבוריות בשכונת שפירא
גני שעשועים בשכונת שפירא
על הדרך בשכונת שפירא
תל אופן בשכונת שפירא
מוסכים בשכונת שפירא
חשוב לדעת בשכונת שפירא