נכון בכל אודישן תמיד מתוך מאות יש עשר לפחות שמוכשרות באותה מידה, יפות באותה רמה (אפילו אם בצורה שונה) ובעלות אותם אחוזי פוטנציאל להצליח ולהכניס כסף למפיק? כן. לרב, זו לא באמת רק אחת מאלף אבל תמיד רק אחת נבחרת. למה? שאלה טובה. והתשובה עליה היא מסוג התשובות שיכולות להתפרש על פני עבודת דוקטורט מורכבת או להתסתכם ב: ככה. ובכן, ברצוני לנסות יחד אתכם להבין מה לעזאזל גרם לפלורנטין להיות הסינדרלה של תל אביב שהשאירה את כל אחיותיה שרוכות מאחור גוססות על האספלט השחור.
העובדה שנבנתה על ידי קבלן, שלמה פלורנטין, בשותפות עם דוד אבארבנל ותוכננה להיות כבר מהיווסדה שכונה בורגנית וודאי תרמה לה נקודות פתיחה טובות. בניינים לא גבוהים וביניהם רחובות צרים נבנו לעולים מיוון, פולין, צפון אפריקה, טורקיה ובוכרה. אז פוטנציאל לא רע, קירבה למרכז ולים בתוספת אותנטיות מרומזת הקנתה לפלורנטין תפקיד של כוכבת בסדרת טלוויזיה. וכמו שאנחנו מכירים את תל אביב, אם יש משהו שמפיל אותה על הברכיים זה פריים טיים. לכן, למרות שגם בפלורנטין חתולי הרחוב רעבים ובשקיות הסמים יש הרואין ולא אבקת סוכר, משתכנים שם בחדווה ובששון צעירים וצעירות מכל שכבות האוכלסייה, בעיקר החזקה, בכדי לנהל חיים אורבניים וצבעוניים ולראות ולהראות עם קרואסון קרם פיסטוק בשמחה ובששון בקפה השכונתי. אבל. ויש אבל. אבל מה הוא?
חולה על סימה
על ההריון חן גילתה כשהרגישה בחילה באמצע יום העבודה. היא יצאה מחדר הישיבות וטסה לשירותי הנשים הסמוכים ביותר, למרות שתמיד העדיפה לעלות לאלו בקומה 13, כי שם היה בדרך כלל ריק. היא שטפה את פניה, הביטה במראה וחייכה באושר. היא ידעה שזה הריון. לא היה בזה שום דבר מפתיע, הרי היא מנסה כבר חודש שלם. הם עשו את כל בדיקות הגנים והכל יצא תקין. היא אפילו בדיאטה בריאה כבר חודש והפסיקה עם הקפה והסוכר הלבן. הולך להיות לי תינוק. אמרה לעצמה בקול צפצפני. היא הרגיש שמחה גדולה מהולה בבחילה נוראית וביקשה לצאת מוקדם. כשנפרדה מהקולגות הוסיפה חיוך ילדותי ובכך גרמה לכולם להבין שיש לה סיבה טובה ומשמחת לצאת בשעה כה מוקדמת. חן נכנסה למאזדה הכחולה כהה שלה ועלתה על הכביש מהרצליה פיתוח לתל אביב. השעה הייתה שעת ערביים זהובה והאור החמיא לה מאוד בראי המכונית.
אני הולכת להיות אמא. וואו. צהלה עם עצמה. וואו. איך שאני מגיעה אני עושה בדיקת הריון. כן. לפני הכל בדיקת הריון.
כשעצרה ליד הסופר פארם שברחוב פלורנטין 41 פינת הרצל, נתקלה במראה ששנאה. מראה של רחוב גדוש מכוניות חונות. היא נשפה אויר החוצה בכעס. כוס אמ אמו אף פעם אין פה חניה בשכונה המטונפת הזאת. אם הבדיקה חיובית דבר ראשון שאנחנו עושים זה עוברים דירה.
היא עצרה את האוטו מול הכניסה, שכל העולם יחכה מצידה. יש לה סיבות טובות. היא אישה בהריון עכשיו ועם האחריות באה גם פריווילגיה. חן מיהרה לתוך המבנה, כבר ידעה בעל פה איפה נחות להן בדיקות ההריון, לקחה אחת בחופזה ונעמדה בתור לקופה. הקופאית בדיוק ניהלה דיון עם גברת כבת חמישים שביקשה להחליף שפתון שכבר פתחה:
׳אני לא השתמשתי, רק מרחתי על היד וראיתי שהגוון לא מתאים׳
׳אני מצטערת גברת׳ אמרה המוכרת במבטא זר ׳אני לא יכולה לקחת שפתון משומש׳
׳אבל הוא לא משומש אני אומרת לך. איזו חוצפה. תקראי למנהל׳
׳הוא לא נמצא גברתי׳
׳תקשיבי. הנה תראי. אני רק עשיתי ככה את רואה?!׳ אמרה הגברת ומרחה לעצמה פס של שפתון חום על גב כף ידה הכתומה ׳את מבינה. זה בכלל לא על השפתיים. זה על היד. אין עם זה בעיה׳.
המוכרת נראתה חסרת אונים. התור הלך והתארך ולא נראה היה שהגברת מתעייפת.
׳תקשיבי, גברתי, יש תור ארוך ואני באמת שלא יכולה לקחת משהו, בעיקר לא אודם שכבר פתחו אותו׳
׳תשמעי, זו ממש שערורייה. אני לא מאמינה עליכם. איזו מין חברה אתם מחזיקים כאן?!?! אני עוד אחזור לכאן ואדבר עם המנהל. ואת כדאי לך להיזהר! פישרית!׳
היא חטפה את האודם הקטן בכוח מידה של הקופאית ויצאה בסערה החוצה כשמאחוריה נשאר שובל מתוק של בושם אנג׳ל׳.
המוכרת העבירה את מבטה העייף לחן.
׳כן בבקשה׳.
׳בשבילי רק את זה׳ אמרה חן. היה לה חם והיא הייתה לחוצה מהאוטו שחונה רע מאוד בחוץ.
הקופאית העבירה את המוצר בקופה, חן העבירה כרטיס במכונת התשלום ומיהרה לצאת החוצה. לצערה כשיצאה ראתה את סימה ההומלסית שעונה על רכבה כמו חתולת רחוב רזה שחיפשה פח לוהט לישון עליו.
וואי וואי. מה סימה עכשיו. אני חייבת לעוף מהפאקינג שכונה הזאת. אני לא יודעת אם מותר לי להתקרב אליה עכשיו בכלל, עם ההריון וזה. בטח יש לה מחלות. איך אני אעיף אותה מכאן עכשיו?! היא נשפה נשיפה מבואסת והסתכלה לצדדים. הרחוב סביבה המה, הולכי רגל צבעוניים הלכו וחזרו. צעירים מכל הסוגים טיילו, מיהרו, התחבקו, התרשלו אבל לא היה נראה שמישהו מכל אלו יכול היה לגרש את סימה המעולפת.
חן הביטה בסימה עומדת כפופה, אפה כמעט נוגע ברצפה וכל רגע נדמה שהולכת ליפול. ישנה בעמידה, נוכחת נפקדת.
׳פףףףף׳ הוציאה חן קול לא מרוצה. היא לחצה על לחצן המפתח שמבטל את נעילת הרכב שהשמיע קול פיפ מלווה באורות וסימה קפצה במקום כמו חתול מבוהל ומיהרה באיטיות להזיז את עצמה משם.
׳דבר ראשון שעושים אם אני בהריון זה עפים מהשכונה הזאת׳ אמרה חן ספק לעצמה ספק כהכרזה עולמית.
לפני שנכנסה לדירתה, מרוצפת הציורים, נאלצה לקטר עוד מספר פעמים על כך שאין חניה ולקפץ מעל שני בחורים אריתראים שהיו שרויים על הרצפה בכניסה לבניין. בשירותים הקטנים עם עציצי הסרח התלויים היא השתינה על מקל שהודיע לה שהיא אכן בהריון, כפי שחשדה. חן שמחה ומיהרה לטלפן לכל חברותיה שגרו בשכנות. היא קבעה איתן בבית הקפה הסמוך לביתה.
שם סביב שולחן מלבני וישן בקטע רטרו שעליו הוגשו לבנה עם זעתר, סביצ׳ה מוסר ים עם בצל ורימון וחציל מוחמץ היא סיפרה להן את החדשות הנפלאות והוסיפה:
׳חשבתי גם לעבור. אני מתה על פלורנטין אבל אתן יודעות נו..בכל זאת כל הנרקומנים וזה׳.
הן הנהנו בהבנה.
׳היום ראיתי את סימה, היא נראתה רע. היא נשענה לי על הרכב וכל כך ריחמתי עליה.׳
הן הנהנו מימין לשמאל הפעם וציקצקו.
׳לא ידעתי מה לעשות. לפני כמה זמן ראיתי אותה שוכבת על ספסל ברחוב בלי תחתונים והיא הייתה כולה מרוחה בדם. איזה אנשים. אין לתאר. והאדישות כלפיהם זה משהו נורא. יהיה לי קשה לעזוב כאן. אני אתגעגע לכאן נורא. אני מתה על סימה׳
שכונת פלורנטין חודשה על ידי עיריית תל אביב בשנת 1991 במסגרת פרויקט שיקום של דרום העיר. לגבי הצלחת המבצע לא ניתן לתת תשובה מדוייקת. כנראה שזה תלוי את מי שואלים. בעל הבית שהצליח לגרש את דיירי דמי המפתח ולקבל שכירות גבוהה שעלתה בעקבות התעוררות שוק הנדלן, וודאי יגיד שהשכונה השתנתה לטובה. לעומת זאת, מעניין מה תגיד המשפחה שגורשה מביתה. את עובדי התעשייה הזעירה והעסקים הקטנים שאפיינו את סמטאות המקום החליפה הבוהמה, את מסעדות הפועלים החליפו סושיות ובתי קפה ואת דירות המשפחות החליפו סטודנטים. רק את חתולי הרחוב והנרקומנים אף אחד לא שש להחליף.
***
אלונה רודנב, ילידת מוסקבה, עלתה לישראל בעלייה הגדולה של שנות התשעים לישראל.
בין 2010 -2020 חיה בגרמניה ובאיטליה שם למדה ועבדה כמעצבת תלבושות ותפאורה בתיאטרון. החל מהשנה חזרה לישראל ומתגוררת ביפו.
בטור הזה תסקר שכונות בתל אביב ובין היתר תספר כמה השתנו או לא השתנו בעשור האחרון והמאוד משמעותי שהעיר הזו עברה.
השאר תגובה