לראשונה במוזיאון ארץ-ישראל, תל אביב – פוטומנטה – צילום מארצות הים התיכון מתוניסיה ועד לאלבניה, מיוון ועד למרוקו

לראשונה במוזיאון ארץ-ישראל, תל אביב – פוטומנטה – צילום מארצות הים התיכון מתוניסיה ועד לאלבניה, מיוון ועד למרוקו

צילום מארצות הים התיכון מתוניסיה ועד לאלבניה, מיוון ועד למרוקו

מבטים שונים של עשרות צלמים ומאות תצלומים בתערוכת ענק המשתרעת ברחבי המוזיאון

 

מ־21 בספטמבר 2021

 

מוז”א – מוזיאון ארץ־ישראל, תל אביב, מציג לראשונה את הפוטומנטה – תערוכת צילום רחבת היקף, שתערך מעתה אחת לחמש שנים, ואשר מציגה מבטים שונים של צלמים ותצלומים מארצות  הים התיכון. התערוכה, הכוללת עשרות משתתפים ממדינות רבות, משמשת כגשר על פני ימים ועמים, גבולות ומחלוקות פוליטיות, ויוצרת אופק שבו הצילום משמש כמפגש מנטלי, אמנותי ונרטיבי להכרת “האחר” אך הקרוב. התערוכה המוצגת ברחבי המוזיאון – בגלריות, בביתנים השונים ובגן הארכאולוגי – נפרסת כמפת ים או כרשת דייגים. אתריה השונים של התערוכה משמשים למבקרים בה כערי נמל וסדרות התצלומים המוצגות בתערוכה משתלבות עם האוצרות הארכיאולוגים וההיסטוריים של המוזיאון. 

 

הפוטומנטה הראשונה מוצגת במסגרת העונה הבינלאומית של מוז”א, לרגל עשור להכרזת תל־אביב כעיר עולם. מוזיאון ארץ־ישראל, תל אביב, חוגג עם העיר בתוכנית תערוכות גלובלית עם יצירות ויוצרים מרחבי תבל, ממדינות ותרבויות מגוונות. בכל תערוכות העונה מתקיים דיאלוג המציב את התרבות המקומית על המפה העולמית.”, אומרת ד”ר דבי הרשמן, סמנכ”לית ואוצרת ראשית – “צילום הוא השפה החזותית הגלובלית, והעונה נפתחת בתערוכות צילום.”

 

פוטומנטה מעלה על הדעת רצף מושגים: פוטוגרפיה (צילום), קרטוגרפיה (מיפוי), מונומנט (מבנה הנצחה), דוקומנט (תיעוד), מומנט (רגע), מיתולוגיה (מיתוסים) ומדיטרנה (הים התיכון) שהם יסודותיהם של שפת הצילום המתהווה בין שלוש היבשות – אירופה, אסיה ואפריקה. שורשיה העמוקים של הפוטומנטה נסמכים אפוא על מפגשים מיתיים בערש התרבות האנושית. הים התיכון ששימש בעבר צומת דרכים, משמש גם כיום כגשר תרבותי בין מזרח למערב, גשר הצף על פני ימים ועמים, מחלוקות וגבולות פוליטיים.

 

התמה שנבחרה לפונומנטה הראשונה היא ריתמוס (מקצב) המתייחס למשקל ולקצב במוזיקה, בשירה ובתנועה. “הבחירה בתמה זו מבקשת לומר כי כל סדרת תצלומים, והתערוכה כולה, היא כמעשה של שירה חזותית, ולכן לפוטומנטה ריתמוס משלה. אסופת תצלומים זו מעלה את השאלה, האם יש מקצב צילומי ייחודי לצלמי אגן הים התיכון? המבקרים בתערוכה מוזמנים להצמיד לאזנם קונכייה מטפורית, להפליג בין נמליה במעין אודיסאה ולהאזין לריתמוס הפוטומנטה”, אומר גיא רז אוצר התערוכה.

 

בתערוכה משתתפים 33 צלמים וצלמות מ־16 מדינות בים התיכון: טורקיה, יוון, קפריסין, אלבניה, מונטנגרו, בוסניה-הרצגובינה, קרואטיה, סלובניה, איטליה, צרפת, ספרד, מרוקו, אלג’יריה, תוניסיה, מלטה, ישראל, וגם מהרשות הפלסטינית; מוצגים בה כ־300 צילומים ו־13 עבודות וידאו (סאונד).

הצלמים בתערוכה יוצרים את הפוטונמנטה – נקודת מפגש בין דימויים שצולמו מנקודות מבט אישיות ואמנותיות, מן הים פנימה אל היבשה ואל נופיה הפיזיים והמנטליים. באמצעות התצלומים המוצגים אפשר לבחון הקשרים חזותיים בין הצלמים ובין מדינות הים התיכון.

 

Sheep are fed outdoors twice a day in the winter. Uzuntekne, Van, February 2017. צלם: נדיר בוצ’אן
Studi d’Arte Cave Michelangelo. Studi d’Arte is a facility for the formation of young sculptors, the workshop is made up of a facility for art production (sculpture, architecture, mosaic, design and restoration), in which the development of sculptural techniques and the availability of space and materials, combine to allow the continuity of the “bottega d’arte“ tradition in a modern up-to-date version. It is directed by Luciano Massari, which is also directing Accademia Delle Belle Arti di Carrara, one of the most important academic institution focused on marble’s studies. Maurizio Cattelan produced here the huge sculpture L.O.V.E. and many other artists (Sol LeWitt, Daniel Buren, Claudio Parmiggiani, Paul Mc Carthy, etc.) chose this place for their works. צלם: לוקה לוקאטלי

 

בין הצלמים הנבחרים:

 

אדריאן פאצ’י (אלבני הפועל באיטליה), מציג את עבודת הוידאו (2006) Per Speculum העוסקת באלגוריה על זיכרון ילדות שביר והצבתה בביתן הזכוכית במוזיאון מטעינה את החוויה החזותית וההיסטורית.

 

מארי אודלו (צרפת-אלג’יריה), בעבודה (2013)Heritage  הופכת ייצוגים צילומיים למעין טוטמים של זיכרון, כחלק מעיסוקה בשאלות של זהות ים תיכונית כפולה. “בחרתי לצלם דמויות שבהן הטבע והחפצים שהן נושאות מגיעים מטקסים וממנהגים שונים. התצלומים מקובצים לשלוש קטגוריות מטפוריות: ‘סימן’ – עם אלמנטים של אדמה, מוות ולידה מחדש; ‘מאבק’ – כמחווה לאבות קדומים ולאדישות הלוחמים למוות; ‘נשיות’ – תכשיטים, נוצות, פרחים וסרטים הופכים לסמלי פיתוי, נשיות, נעורים, זיכרון, מאבק, חיים ומוות. זהו משחק בהצטברות של סמלים. הדימוי הצילומי הופך לטוטם בעצמו”.

 

לטיציה בטאליה (איטליה) מצלמת את קורבנות טבע האדם. כצלמת בעיתון המקומי L’ORA היא תיעדה בשנות השבעים והשמונים את רחובות פאלרמו שבסיציליה, שבה פעלה המאפיה הסיציליאנית, “הקוזה נוסטרה”, אבל צילמה גם חיי יום־יום ונשים מקומיות. בשנה שעברה יצא לאקרנים סרט תיעודי על חייה “לצלם את המאפיה” (2019) שהוקרן בפסטיבל הסרטים ‘אפוס’.

 

הִשאם בנוחוד (מרוקו) מציג בפרויקט ההומוריסטי “אקרובטיקה” (2017) את המשפחה המרוקאית, ובתוך כך מביא אלינו את חיי היום־יום באסתטיקה חושנית יוצאת דופן. נפש האמן מתערבת בחיים המשפחתיים המסורתיים, וזאת תוך כדי הצבת המצולמים בקומפוזיציות לא שגרתיות ומלאות הומור – הסלון כבמת תיאטרון, החיים כמשחק.

 

דור גז (ישראל) בסדרה ‘חבצלות השדה, 2019’ – מציג אלבומי פרחים מיובשים שהיו מזכרות פופולריות לתיירים ועולי רגל שהגיעו מאירופה ואמריקה לארץ הקודש בסוף המאה ה־19 ובתחילת המאה ה־20. לצד הפרחים צוינו באלבומים המקומות שבהם נאספו: ירושלים, יריחו, טבריה ועוד. על סמך מחקר של צילומי אלבומי פרחים בארכיון המושבה האמריקאית בירושלים יצר גז סדרה העוסקת במחזור החיים של הצמח והאדם באגן הים התיכון, ובמחזור חייו של הצילום. הסדרה בוחנת את הקשר בין טבע לתרבות ובין העתקה למקור, ומערערת על ההיררכיה בין מה שנחשב אותנטי לעומת המפוברק.

 

ראאד בואיה (הרשות הפלסטינית/צרפת) בסדרת התצלומים “זיכרונות ילדות” (2002) מתעד בואיה את קטנא, כפר הולדתו, את חיי היום יום ומשחקי הילדים. בואיה מתעד גם שוטרים פלסטינים בחברון, חולים במרכז לבריאות הנפש בבית לחם, פועלים באתר תעשיית פחמים ליד ג’נין. בעשור האחרון עוסק בואיה בתצלומי דיוקנאות, בעיקר של צוענים ואנשי שוליים באירופה, וכך הוא כותב: “בתצלומי השחור־לבן שלי, על כל גוני צלליו, השחור הוא החיים והלבן הוא האמנות – הצבע הוא רק הסחת דעת”. באמצעות גוונים אלה הוא משרטט ברגישות דיוקן אנושי פיוטי ויוצר מסמך חברתי על אודות אנשים שחיים בקרבנו וחייהם נשארים עלומים מאיתנו, חבויים בין הצללים.

 

ועוד צלמים ידועים נוספים בעבודות נבחרות: ראידה אדון (עכו, ישראל); אורית אדר בכר (ישראל); פרימוז’ ביזיאק (סלובניה); נדיר בוצ’אן (טורקיה); עודד בלילטי (ישראל); נועה בן נון מלמד (ישראל); פאתן גדס (צרפת/תוניסיה); אנה גלאן (ספרד); מאיה גלר (ישראל); עודד הירש (ישראל); הינדה וייס (ישראל); אלמין זרנו (בוסניה והרצגובינה); ראפת חטאב (יפו, ישראל); דפנה טל (ישראל); ריטי טקסום (מלטה); מקס יוהאס (קרואטיה); עמאר יונס (כפר עארה, ישראל); דנה לוי (ישראל); לוקה לוקאטלי (איטליה); ניקולס למבוריס (קפריסין); תאודור פאפאדאקיס (יוון); דייוויד פיזאני (מלטה); מריה פנסיני (איטליה); תמיר צדוק (ישראל); יורם קופרמינץ (ישראל);  פרנצ’סקה פיקראס (צרפת); סינישה רדולוביץ’ (מונטנגרו)

 

מייסד ואוצר הפוטומנטה, אוצר הצילום של מוז”א: גיא רז

 

התערוכה תפתח לקהל הרחב בחג הסוכות 21.9 במסגרת “סוכת אירוח בינלאומית” כשהקהל והאמנים כולם הם האושפיזין. ביום זה ולרגל פתיחת התערוכה, הכניסה למוזיאון ללא תשלום. כמו כן במהלך התערוכה יתקיימו אירועים מיוחדים, סיורים מודרכים, שיחי גלריה, מופעי מוזיקה ים-תיכונית ועוד.

בימים אלה כשנסיעות לחו”ל נראות רחוקות מאתנו, מוז”א מזמין אתכם להפלגה אמנותית ברחבי הים התיכון.

 

שעות פתיחה: ימים שני ורביעי 16:00-10:00, שלישי וחמישי 20:00-10:00, שישי 14:00-10:00, שבת 18:00-10:00

www.eretzmuseum.org.il

 

קרדיט תמונת הנושא: נדיג בוצ’אן

Print Friendly, PDF & Email

השאר תגובה

דואל שלך לא יפורסם.