שבת, 3 לפנות בוקר צעירה ישראלית תושבת שכונת התקווה צועדת לבדה אל ביתה כשלפתע מגיח לעברה צעיר אריתראי שיכור ותוקף אותה מינית.

הצעיר רודף אחרי הצעירה, ולמרות הפצרותיה כי יתרחק ממנה וכי היא תזמין משטרה, הוא הופך לפתע אגרסיבי ואלים וחובט בה בחוזקה.

אין ספק שתושייתה הרבה של הצעירה, שיחתה הטלפונית עם אחותה שהזעיקה את כוחות הביטחון, נחישותה כלפי התוקף ועירונתה הצילו אותה מפגיעה קשה, אונס ואולי אף רצח בידי אותו מסתנן צעיר.

מה שעצוב בכל הסיפור הוא שאלמלא היתה זו טניה, העוזרת הפרלמנטרית של חברת הכנסת יוליה מלינובסקי ואלמלא הקלטת השיחה שערכה תוך כדי התקיפה עם אחותה, בספק אם מישהו בציבור היה שומע על המקרה, שהפך בשנים האחרונות ריטואל קבוע שחוזר על עצמו בשכונות דרום תל אביב.

נפגשנו השבוע עם טניה לראיון אישי בעקבות המקרה ולהן עיקרי הדברים.

היי טניה מה שלומך?

בסדר, עכשיו בסדר. מתאוששת פיזית ונפשית מהמקרה. לא קל לראות את עצמך בסיטואציה בה אתה רואה את המוות שלך מול העיניים.

כמה שנים את מתגוררת בשכונת התקווה? מדוע בחרת לגור במקום?

קרוב לעשר שנים. לפני כעשר שנים המקום היה חביב נעים ונוח וזול, כסטודנטית היה לי קל להתמקם ונוח מבחינת הלימודים. אהבתי את החום של האנשים.

האם עד כה הרגשת בטוחה לחזור הביתה לבדך ולא חששת מפני מקרה שכזה?

מעולם לא הרגשתי מאויימת. מההיכרות שלי את השכונה ידעתי שבעברה היו בה מקרים של אלימות ויצא לה שם שלילי, אך בפועל מעולם לא הרגשתי כך ואפילו להיפך תמיד היו כאן אנשים שעזרו לי ונתנו לי הרגשה של משפחה. לצערי בשנים האחרונות המצב הלך והתדרדר, הרבה ותיקים עזבו, מרבית השכונה מאוכלסת בזרים, הבית בו אני מתגוררת עדיין יש בו ישראלים, אנשים מדהימים תמיד נכונים לעזור ולסייע בכל שעה, ואני לא חושבת שאמצא שכנים כאלה במקום מגורים אחר. אך הבעיה היא שלאט לאט מספר הישראלים בשכונה הולך ודועך.

כשהגעתי לשכונה רוב השכנים שלי היו ישראלים, היום רוב הדיירים ברחוב שלי הם לא ישראלים. היחס בין הזרים לישראלים בשכונה לעניות דעתי עומד על 80:20 מבחינת אחוזים כאשר המיעוט הוא שלנו הישראלים. לפעמים אני מגיעה לסיטואציה בה אני מחוץ לבית ונאלצת לספור ישראלים ברחוב ואפילו לא מצליחה למנות אותם על אצבעות שתי ידי.

האם בעקבות המצב לא חשבת לעזוב את המקום ולעבור למקום אחר?

למה שזה לא יהיה הפוך? למה אני צריכה לעזוב את הבית שלי וללכת למקום אחר? למה בגלל שהגיעו לכאן אנשים זרים שחיים עם מנטליות וערכים שונים משלי אני צריכה לחיות לפי התרבות שלהם? זה ממש לא ככה. אני חיה במדינת ישראל מדינה דמוקרטית וחופשיה ואני לא חושבת שאני צריכה לחיות בתרבות זרה.

אני מרגישה שאיכשהו מזניחים אותנו, תושבי דרום ת"א. בהתחלה רוב המסתננים היו מרוכזים באזור התחנה המרכזית אך לאורך השנים בגלל הגידול שלהם באוכלוסיה הם התחילו לפלוש לשכונות אחרות מסביב, שכונת התקווה כבר איבדה את פניה, בקצב הזה יד אליהו, כפר שלם ויתר השכונות יהיו כמו התקווה. וזה לא רק בת"א גם בפתח תקווה ונתניה זה קורם עור וגידים.

מדוע כבחורה את לא נושאת עימך אמצעי הגנה?

אף פעם לא חשבתי על כך שאהיה זקוקה לזה. בעבר הרחוק היה לי גז מדמיע בתיק, אבל אף פעם לא השתמשתי בו או חשבתי שאזדקק להשתמש בו. מילא הייתי בתחנה מרכזית בשעות הערב שם בהחלט יש תוהו ובוהו, אבל בתקווה בשכונה האישית שלי סמוך לבית לא חלמתי שאגיע למצב בו אזדקק לאמצעי הגנה, תמיד חשבתי שגם הזרים שגרים כאן הם עם משפחות וילדים ולא יעיזו לעשות דבר שכזה. אבל מסתבר שטעיתי.

האם בכוונתך לשנות את אורח החיים שלך בעקבות המקרה, או להחליף את מקום המגורים?

נכון לעכשיו, גם החברים, המשפחה, ואנשים מהעבודה לוחצים עלי לעזוב. אבל זה מאד קשה לי אפילו לחשוב על כך. אני רגילה למקום, לאנשים לסביבה, ויהיה לי קשה מנטלית לעזוב. אני בהחלט אתחיל להשתמש באמצעי הגנה ולהקפיד יותר על הבטחון האישי שלי והעירנות בדרכי מהבית וחזרה.

בסופו של דבר אנחנו בשכונות לבד במערכה ומי שסובל מכך בעיקר הן הנשים שגרות בדרום ת"א. הנשים שהן המין החלש הפכו לצערי לקורבן שמסתובבות לבד ללא הגנה וחשופות לתקיפות מדי יום.

אם לא הייתי במערכת הפוליטית, ואם לא היתה לי ההקלטה של התקיפה אני בספק רב אם המקרה שלי היה מגיע לתקשורת, ואני בטוחה שיש המון מקרים דומים שכלל לא הגיעו לידיעת הציבור. כל פעם שאני נזכרת בסיטואציה ושומעת את ההקלטה כולי רועדת.

ברגע שאין לנו כבני אדם בכלל וכנשים בפרט בטחון אישי בסיסי אז הכל פחות חשוב, לא עבודה, לא הבית בו אני מתגוררת, לא הגשמה עצמית ולא שום דבר אחר, וכאמור הבטחון האישי שלי ושל נשים כמוני בשכונות מזמן נשחק.

מה המסר שלך לצעירות תושבות דרום העיר הנמצאות בסכנה יום יומית?

המסר שלי לצעירות להיות עירניות, תמיד להסתכל מסביב ולחשוד. אם יש לך הרגשה שמשהו לא בסדר אז תפעלי בהתאם. להאמין לחוש השישי שיש לנו, אם יש ספק, אם משהו נראה חריג אז לא להתעלם. אם עולה החשד הקטן שיש סיכוי שאת עלולה להיכנס לסיטואציה לא נעימה, סמטה חשוכה, אזור בו יש צעירים מתגודדים או שיכורים פשוט אל תיכנסי. אני לצערי לא הלכתי לפי התחושות שלי ומצאתי את עצמי כפי שמעולם לא חשבתי.

אני לא רוצה שתשנו את הרגלי החיים שלכן, תמשיכו לצאת ולעשות את מה שאתן רגילות, אבל תהיו הרבה יותר עירניות לסביבה ותמיד תהיו מוגנות, תקחו אמצעי הגנה, שוקר, גז מדמיע או כל אמצעי אחר שיגביר את תחושת הבטחון שלכן ויכול לסייע לכן אם חלילה תקלעו למצב מסוכן.

האם תרצי להוסיף משהו בהזדמנות זאת?

אני מקווה שמי שאמור לקחת אחריות על המצב יפעל בהתאם, אם זו בחקיקה ועשייה ואם באכיפה, כי את המצב הזה כן ניתן לשנות. לצערי המסתננים בגיבוי אותם ארגונים שתומכים בהם, מרגישים חופש לא מוגבל לעשות ככל העולה על רוחם ובין היתר להתנהג כפי שהם מתנהגים כלפי נשים.

אני אאחל לכולנו שנה טובה, שנה בריאה ובטוחה מלאה בבטחון אישי ושלא נחיה בפחד.

תודה רבה על הסכמתך להתראיין ובשורות טובות.

להלן ההקלטה הקולית של ארוע התקיפה