גוף המחקר של 'המרכז למדיניות הגירה ישראלית' מפרסם: דוח בנושא השפעת ריכוז המסתננים על הסביבה האורבנית בדרום תל-אביב

 השפעת ריכוז המסתננים על הסביבה האורבנית בדרום תל-אביב

לאחרונה מתייחסים בתקשורת רבות ל״תופעת המסתננים״ בישראל בכלל ובתל אביב בפרט. הנושא זוכה כעת לשיח תקשורתי אינטנסיבי ונרחב, אבל למעשה בעיקר משנת 2008[1], מרקם האוכלוסייה בדרום תל אביב השתנה לחלוטין. היום אוכלוסיית מסתננים בתל אביב[2] נאמדת על כ-30,000 איש[3], והיד עוד נטויה. עד לפני מספר חודשים היו כל שבוע מגיעים אוטובוסים שאוספים את המסתננים בגבול הדרום, ומורידים אותם בגינת לוינסקי בתל אביב[4]. מסתננים אלו לא מגיעים לשטח חדש, אלא לקהילה מגובשת שמקלה את הטמעתם.

הגירה במימדים אלו באופן כללי, ולשכונות דרום תל אביב המוחלשות היא הרסנית! שכונת התקווה, שפירא ועוד נמצאת כבר בתהליך קריסה. צביון השכונות משתנה והאוכלוסייה המקומית היא הסובלת העיקרית. תושבים אלו הם הנושאים על כתפיהם הדלות את תוצאות המחדל של הרשויות והממשלה בטיפול בשוהים הבלתי חוקיים.

התושבים חווים את הקשיים הללו במספר רב של מישורים. חלקם כלכליים וחלקם נובעים מפגיעה בשירותים להם זכאים התושבים וברמת חייהם שירדה באופן ניכר.

ההשפעה הראשונה, שממנה נגררות השפעות נוספות וחמורות לא פחות, המובילה לפגיעה בתושבי השכונות נוגעת לשיכונם של עשרות אלפי השוהים הבלתי חוקיים. מדינת ישראל ועריית תל אביב אינם מוכנים לקליטה של כמות כה גדולה של מסתננים, שכניסתם לארץ אינה מוסדרת. לא זו בלבד, אלא שעיריית תל אביב משכנת את כל המסתננים בשכונות הדרום, ואינה דואגת לחלוקה בנטל בין השכונות השונות בעיר.

בפועל ניתן לראות כי ישנם שתי צורות שיכון מרכזיות, שכל אחת מהן מהווה פגיעה חמורה בתושבים. הראשונה הינה שיכון התושבים בגינת לווינסקי. במרכז גינת לווינסקי ישנו אוהל מרכזי, וערימת שקי שינה המשמשים את המסתננים ללינה בשעות הלילה. גינה זו הפכה למרכז שהייה מרכזי של המסתננים, ומוקד לפשיעה ואלימות. אף בסיור רגלי ניתן להבחין כי איזור זה אינו משמש כיום למטרה לשמה הוא הוקם- רווחת הציבור ותושבי השכונות. סכומי הכסף שהושקעו על חשבון התושבים בכדי לדאוג לרווחתם ולאיכות חייהם נשפכו והפכו למוקד שיכון לא ראוי. מיותר לציין כי תנאי שיכון אלו, תחת כיפת השמיים, בחום הקיץ התל אביבי ובלילות החורף הקרים אינם ראויים כלל ללינה.

למרות הפגיעה באיכות החיים בצורת השיכון הראשונה, נראה כי היא כאין וכאפס לעומת הפגיעה שנעשית באמצעות צורת השיכון השנייה. דירות רבות בשכונות אלו מושכרות לשוהים הבלתי חוקיים. לכאורה, ניתן היה לומר כי בכך נמצא פתרון הולם לבעיית המגורים, אולם המציאות בשטח מראה אחרת. מבני המגורים באזור אינם מתאימים לקליטת אלפי מהגרים בלתי חוקיים לדירות קטנות. דירות רבות חולקו ופוצלו ונעשו שינויים בתשתיות (פיצול של צינורות מים וגז, לדוגמא) באופן פיראטי ולא חוקי[5]. למרות שינויים אלו, ולמרות חובתה של העירייה לאכוף את חוקי העזר העירוניים בנושא[6], דבר זה מוזנח ולא מטופל[7]– פחי אשפה גולשים, הביוב נשפך בחצרות, חצרות וכניסות הבתים הופכים לבתי שימוש ציבוריים[8].

בנוסף לחוקי הבנייה והתשתיות שאינם נאכפים על מסתננים כלל, אחת התופעות המקוממות ביותר היא היעדר האכיפה ביחס לפתיחת עסקים והעסקה בלתי חוקית של מסתננים. בתי עסק רבים של תושבי דרום השכונות, כגון חנויות ודוכנים במתחמי התחנה המרכזית ועוד, החליפו את ידיהם ועובדים בהם היום מסתננים. עסקים אלו נפתחים באופן בלתי חוקי, ללא רישיונות מתאימים וללא אישורים. יש לציין כי למסתננים אין אישור עבודה בישראל, ובכל זאת עסק של מסתנן ימשיך לעבוד ללא קנסות מהעירייה וללא איום סגירה, בעוד שנגד עסק ישראלי ללא רישוי יופעלו סנקציות מיד.

לא רק עסקים עצמאיים מושפעים על ידי השוהים הלא חוקיים. אף השכירים מושפעים מהעסקת המסתננים. ישנם תחומים במשק, כגון עבודות המטבח, הניקיון והמלונאות בהם עובדים בעיקר מהגרים. לפי פרופ׳ אקשטיין, דיקן הפקולטה לכלכלה במרכז הבינתחומי והמשנה לנגיד לשעבר, העסקתם מעמיקה את אי השיוויון במשק ובחברה. לדבריו, יש למנוע העסקת מסתננים, שרק תעודד את כניסתם לישראל. הוא מוסיף ואומר כי על ישראל לכפות על המעסיקים אכיפה שתמנע את העסקתם ללא היתר כפי שנהוג במדינות אחרות בעולם[9]. גם לדברי ארנון גלעדי, המשנה לראש עיריית תל אביב-יפו: ״אסור להעסיק עובדים לא חוקיים. אין דבר כזה…היום הם תופסים את מקומות העבודה של האוכלוסיות החלשות, שממילא גרים בדרום תל אביב, שצריכים להיאבק בהם, בנטל שלהם, בעומס שלהם על התשתיות שלנו וגם על מקומות התעסוקה״[10]. אך למרות הדברים הללו, נראה כי ישנה הנחיה של ראש עיריית תל אביב- יפו, רון חולדאי, לא לאכוף את החוק ביחס למסתננים[11].

נוסף על העסקים הלא חוקיים וההעסקה הלא חוקית נפתחים ״מועדונים״ ו״מרכזי הימורים״. במועדונים אלו ישנה צריכה מרובה של אלכוהול. מיותר לציין כי מקומות אלו אינם פועלים עם רישיון, ואינם נמצאים תחת פיקוח לבחינת תקינות המבנים לאכלוס של כמות אנשים בסדר הגודל הזה. יש לציין כי מעבר לבעיית התשתית והסכנה הנשקפת ממנה, נוצרים מפגעי רעש רבים וכן קרקע פורייה למעשי אלימות רבים.

אכן, על אף הפגיעות הרבות באיכות החיים של התושבים, נראה כי אחת התלונות הנפוצות ביותר, אם לא הנפוצה ביותר, בקרב התושבים נוגעת לחשש לביטחונם האישי. מעשי תקיפה ושוד, גנבות ארנקים ומכשירים סלולאריים, גניבות אופניים ופריצות לחצרות ואף תקיפות מיניות הפכו לעניין שבשגרה[12]. משטרת ישראל מדווחת על עלייה מתמדת בפשיעה מדווחת של מסתננים מאפריקה[13]. כתוצאה מגלי האלימות הקשים וקשייה של המשטרה לעמוד בנטל, משעות החשכה חוששים התושבים לצאת מביתם ללא ליווי, ולמעשה, נמצאים תחת עוצר.

בנוסף על הפגיעה ברווחה שנגרמת כתוצאה מהתופעות המצוינות לעיל, ישנה פגיעה משמעותית אף במערכות החינוך, הבריאות והרווחה, שנגרמות אף הן כתוצאה ממספר המסתננים הרב בשכונות. שירותי הרווחה, הבריאות והחינוך של שכונות דרום תל אביב, החלשות ממילא, אינם ערוכים לספק מענה לאלפי השוהים הבלתי חוקיים. טיפות החלב בעיר מטפלים בלמעלה מ-2020 משפחות זרות, מתוכן כ-800 משפחות של מבקשי מקלט. מרביתן מטופלות באזור התחנה המרכזית וביד אליהו[14]. ילדי האוכלוסייה הזרה בעיר מהווים 9% מהתינוקות בתל אביב, והמגמה מראה על עלייה במספרם, בעיקר בקרב מבקשי המקלט. משפחות אלו מקבלות את מלוא שירותי הבריאות והרפואה המונעת המקובלים בטיפות החלב. למרות המצב הזה, והעומס הרב בטיפות החלב ובשירותי רווחה נוספים שמטפלים במשפחות אלו (כגון לשכת הרווחה, בתי תמחוי ועוד), כמעט ולא נוספו תקנים בעזרתם ניתן לעמוד תחת הנטל. כך לא רק שרווחתם של התושבים נפגעת, אלא שגם השירותים אליהם הם זכאים כתושבי המדינה וכתושבי העיר תל אביב-יפו, אינם מסופקים להם כראוי.

אף מערכת החינוך זוכה לחלקה בנטל. מספר הילדים הגבוה בקרב האוכלוסייה הזרה וריכוזם בשכונות הדרום מוביל לריכוז חריג בגודלו של ילדים זרים בבתי ספר בדרום העיר. מערכות החינוך בשכונה קורסות. המורים בבתי הספר נאלצים להתמודד עם ילדים ברמות שונות, ובשפות שונות. בבית ספר הירדן בדרום תל אביב לומדים למעלה מ-90% ילדים זרים. הקושי בתקשורת והרקע השונה מוריד את רמת הלימודים בכיתות ופוגע בתלמידים בשכונות, שנחשבות חלשות בלאו הכי. הורים שעולה בידם לעזוב את השכונות או לשלוח את הילדים לבתי ספר אחרים עושים זאת, וכך עולה שהאוכלוסיות החלשות ביותר הן הנפגעות בצורה הקשה ביותר, ומעמדן מתקבע.

אף שירותי הרפואה מתמודדים עם מעמסה משמעותית נוספת. מסתננים רבים, המגיעים ממדינות העולם השלישי, נושאים מחלות הנפוצות במדינות אלו, כגון מלריה, שחפת ואיידס. מדי שנה ישנם אלפי פניות לחדי מיון ומאות מאושפזים מקרב מסתנני אפריקה. המדינה מממנת את הטיפולים הרפואיים במחלות המדבקות, ועלויותיהם מהשנים האחרונות נאמדת על כ-50 מליון שקלים, אותם המדינה מגדירה כ״חובות אבודים״[15]. ובכל זאת, בשל תנאי המחייה הקשים, והעדר הטיפול הרפואי הקבוע, קשה לפקח על מניעת הדבקות ולדאוג למצבם הבריאותי של המסתננים בצורה ראויה. בכך ישנה סכנה למסתננים, לתושבים בקרבתם ולאזרחי ישראל בכלל.

תושבי השכונה מתארים כי תנופה שהייתה בשכונות נפסקה כתוצאה מכניסתם הגדולה של המסתננים. לא זו בלבד שאוכלוסיות חדשות אינן מגיעות (כולל סטודנטים שמקבלים תמריצים מהעירייה ועולים חדשים), אלא שהאוכלוסיות החזקות שעולה בידן עוזבות את השכונות[16]. מכירי השכרת הדירות עלו בעקבות הביקוש הרב של המסתננים לדירות, אולם ערך הדירות למכירה יורד. תושבים ששילמו במשך עשרות שנים משכנתאות על הדירות ומעוניינים לעזוב, אינם יכולים להרשות לעצמם לרכוש דירות במקומות אחרים.

שאלות בנוגע לשכונות דרום תל אביב ובנוגע לדרום הארץ עולות בצורה משמעותית בתקופה האחרונה בתקשורת הארצית, אולם סבלם וקשייהם של תושבי דרום תל אביב נמשך כבר על פני שנים. קשייהם רבים מנשוא וכאבם זועק לשמיים. אופנות תקשורתיות באות וחולפות, אך נושא זה, הנוגע לתושבים כה רבים באוכלוסיה, שהם רק דוגמא קטנה לתופעה שהולכת ומתרחבת לשכונות וערים שונות בארץ צריכה להישאר בתודעה הציבורית עד לפתרונה. שכונות דרום תל אביב הן שספגו את עיקר המכה עד כה, אך הן מתחילות להיות רוויות. אל לנו לחשוב שהמסתננים לא יגיעו למקומות נוספים, וכדברי יהודה בן עזרא: ״הם מתפזרים בכל הארץ, המקום הזה כבר מלא״[17].

סימוכין:

[1]

רשות האוכלוסין וההגירה. נתוני זרים בישראל. 1/2012.

[2] יש לציין כי אמנם ריכוז המסתננים הגבוה ביותר אכן נמצא בת״א (בעיקר בשכונות הדרום הסמוכות לתחנה המכרזית), אולם ריכוזים גבוהים נוספים קיימים גם בערים נוספות כגון אילת (5,000-10,000), אשדוד (1,400), אשקלון (1,500), ראשל״צ (3,000), נתניה (2,000), באר שבע (1,600), ירושלים (1,000-1,200) ועוד (הנתונים הובאו לפרסום על ידי איתן גליקמן ודניאל אדלסון בידיעות אחרונות, 15/8/2012, עמי 3-4).

[3] חיים נחמה. ״ילדי מהגרי עבודה ומבקשי מקלט המטופלים בטיפות החלב (ינואר 2012). 16/1/2012.

[4]  יהודה בן עזרא, מנהל יחידת ההגירה עוז, משרד הפנים: ״מי שמגיע מסהרונים מגיע לפה, מורידים אותם פה באוטובוס.השבוע הגיעו לפה 60 איש ואז הם מתרכזים פה בגינה״ (פרוטוקול מסי 232 מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, 2/2/2012, סיור בדרום תל אביב).

תופעה זו מתועדת ומצולמת בתוכנית ״פנים אמיתיות״ של אמנון לוי.1/3/2012.

http://panim.nana10.co.il/Article/?ArticlelD=880345

יש לציין כי לעיתים צינורות המים הפיראטיים מתחברים מבתים של תושבי הדירות, והם נאלצים להתמודד עם תשלומי ענק על מים שלא הם צרכו. גם במקרה זה, הנזק הכלכלי הוא רב ביותר.

[6] ארנון גלעדי, המשנה לראש העיר תל אביב יפו, הכל דיבורים, רשת ב׳, 28/5/2012 : ״יש לה (לעירייה) מספר דברים שהיא יכולהלטפל בהם.. בראש ובראשונה לאכוף את הנושא של העסקים שנפתחים חדשות לבקרים.. זה מכולות, זה המועדונים שלהם, זה הפאבים שלהם, זה כל מה שקשור בחיי היומיום שלהם. לא יכול להיות וזה לא הגיוני שמאפשרים פתיחת עסקים שלא עומדים בשום סטנדרט שמדינת ישראל תכננה. לא בנושא של כיבוי אש, לא בנושא של משרד הבריאות ולא בנושאים אחרים״ וכן: ״העירייה תפקידה לאכוף את הנושא של שמירת החוק והסדר. אם יש פיצול דירות, ואם יש פתיחת עסקים לא חוקיים, היא צריכה לטפל בזה כמו שהיא מטפלת בתושבי תל אביב יפו אחת לאחת ללא שום אפליה״.

[7] המשנה לראש העיר באותו ראיון דלעיל טען שבעצמו ראה כיצד פקחי העירייה רושמים דו״חות לאזרחי המדינה, אך מתעלמיםמהפרות של מסתננים ושוהים בלתי חוקיים אחרים.

[8] יש לציין כי מעבר לפגיעה באיכות החיים, יש במקרה זה פגיעה ממשית בתושבים, שכן את הקנסות לפי חוק העזר העירוני לתלאביב-יפו (שמירת הסדר והניקיון), מקבלים תושבי הדירות. הם אלו שנאלצים להתמודד אל מול הצורך לנקות את הלכלוך שאינו נגרם על ידם, או לשלם את הקנס (או להתעלם מהקנס ולצבור חובות בעירייה).

[9]

בתוך: יהודה שרוני, הנבואה השחורה של פרופ׳ אקשטיין. NRGמעריב. 25/5/2012. http://www.nrg.co.il/online/16/ART2/371/478.html

[10]  ראה הערה 6.

[11]

הדברים נאמרו על ידי שלמה מסלאוי, חבר מועצת העיר תל אביב, בסיור בדרום תל אביב. ראה הערה 4.

[12]

מקרים רבים של אלימות פורסמו כבר בעבר, אולם ניתן לומר שההד התקשורתי שפרץ בתקופה זו הוא תוצאה ישירה של ריבוי במעשי פשיעה ואלימות חמורים במיוחד.

[13]

לפי גורמים ברשות ההגירה ובמשטרה, אחוז גובהה של הפשיעה במחוז תל אביב מתנקז באזור התחנה המרכזית בתל אביב (פנים אמיתיות, אמנון לוי). כמו כן, לפי גורמים במשטרה, 40% ממקרי הפשע בתל אביב מתבצעים על ידי מסתננים (עזרי עמרם, חדשות 2, 2/5/2012).

יש לציין כי לפי דו״ח מחלקת המחקר והמידע של הכנסת נראה כי הפשיעה המדווחת של המסתננים קטנה ביחס למספרם לאוכלוסייה. ניתן לתמוהה על הפער בין התחושה של התושבים לבין הנתונים, אולם ההסבר לכך פשוט. נתון זה מתייחס לתיקים שנפתחו למסתננים מאפריקה, ונראה כי תושבים רבים אינם מגישים תלונות, או שאין דרך למצוא את העבריין (הם נבלעים בקהל ואין להם כתובת קבועה, מקום עבודה או כל דרך אחרת לאתרם) ולכן התיקים לא נפתחים. בנוסף יש לציין, כי ככל שמקרים רבים יותר אינם מקבלים מענה על ידי המשטרה, כך תחושת התושבים שאין להם מענה גוברת ומספר התלונות יפחת.

[14]

ראה הערה 3.

[15]

רן רזניק, דו״ח פנימי בבית החולים איכילוב: זינוק במחלות מידבקות בקרב מסתננים מאפריקה. ישראל היום. 23/2/2012.

[16]  תיאורים של תושבי השכונות ניתן למצוא בפרוטוקול הסיור בדרום תל אביב, הערה 4.

[17]

מתוך דברים שנאמרו בגינת לווינסקי בסיור בדרום תל אביב, שם.

Print Friendly, PDF & Email

השאר תגובה

דואל שלך לא יפורסם.

דילוג לתוכן