אל קבוצת התושבים משכונות דרום תל אביב, שנכחו בדיון בבג"צ לפני כשבועיים בענין חוק ההסתננות, הצטרף גם עו"ד אדי מאירי. הוא אינו תושב תל אביב אלא תושב ראשון לציון, אם כי משרדו בתל אביב. לדיון בבג"צ הגיע משתי סיבות. האחת, שהוא אזרח מוטרד. השניה, שהוא מייצג את בתה של אסתר גלילי ז"ל בתביעה תקדימית נגד משטרת ישראל בגין רצח אימה ברח' הגר"א בתל אביב בפברואר 2010 בידי מסתנן סודני. בנוסף הוא מייצג כעת מספר תושבים באזור התחנה המרכזית הישנה והחדשה העומדים להגיש תביעות נגד גורמים ממלכתיים ועירוניים שונים בגין נזקים רבים, שנגרמו להם מהזנחה פושעת של הרשויות.

לפני מספר ימים נפגשנו עם עו"ד מאירי לטובת ראיון בלעדי לאתר הקהילתי. להלן הדברים.

איך הגעת לתיק אסתר גלילי ז"ל?

ייצגתי לפני כמה שנים שני ילדים רכים בשנים, שהתייתמו מאימם בשל רצח על ידי בן זוגה. התביעה הוגשה נגד המשטרה, משום שהיו שם תלונות קודמות על אלימות מצד הרוצח, והיא לא עשתה דבר. התיק הסתיים בניצחון תקדימי למדי, והילדים קיבלו פיצוי כלכלי בהיקף גדול. בעקבות אותו תיק ותביעות נוספות נגד המשטרה, הופנתה אליי קורין גלילי, כדי שאטפל בתביעה שלה.

שמעתי על האירוע בחדשות למעלה משנה קודם לכן והזדעזעתי יחד עם כל המדינה. אבל כשנכנסים לתיק, כשעומדת בפניך דמות רלוונטית בשר ודם – המעורבות אחרת לגמרי.

יש הבדל בין הרצח של אסתר גלילי למקרי רצח אחרים במדינה?

הבדל תהומי לדעתי. כל רצח או הריגה הם נוראים. הם משאירים מאחוריהם משפחה שכולה ופגועה וחיים שנקטעו. אבל המקרה של אסתר גלילי ז"ל מכעיס ומקומם במיוחד בגלל הנסיבות האופפות אותו. זה היה רצח ידוע מראש.

למה הכוונה "רצח ידוע מראש"?

מדינת ישראל נהגה ברשלנות חמורה במקרו ובמיקרו. במקרו יש לנו תופעה ייחודית, שאין כדוגמתה בשום מקום בעולם למיטב ידיעתי. בכל מקום בעולם מסתננים בורחים מהרשויות המקומיות, כי הם יודעים שייכלאו ויישלחו חזרה לארצות מוצאם. בישראל המצב הפוך. המסתננים לא בורחים מצה"ל, אלא ההיפך: הם מחכים לצה"ל. כשנכנסתי לחומר גיליתי את "הנוהל": המסתננים עוברים את הגבול ממצרים, מתיישבים בצד הדרך וממתינים…לאיסוף הצה"לי. הם מובאים למתקן שהיה למספר ימים, מתרעננים מהדרך, עוברים ועדת משמורת של משרד הפנים, ואז מדינת ישראל מסיעה אותם על חשבונה, כלומר על חשבוננו האזרחים, היישר לדרום תל אביב. אתה קורא את הדברים בפרוטוקולים של ישיבות ועדת הכנסת המיוחדת לבחינת בעיית העובדים הזרים, הם נאמרים מפי אנשים בתפקידים רשמיים, וכאזרח אינך מאמין. המדינה לא רק שאינה מונעת עבירה על החוק, אלא מסייעת להפר אותו. כסף שיכול היה ללכת להקמה של מתנ"ס חדש עבור ילדי דרום תל אביב או לכל צורך אחר של האוכלוסיה בישראל, בתי חולים, סל תרופות, סיוע לזקנים, חינוך, תשתיות כבישים ועוד אלף נושאים הדורשים פתרון, המדינה מוציאה אותו כדי להסיע את המסתננים מאזור הדרום לתל אביב.

את המצב הזה אנחנו מכירים. אבל יש מגבלות, פיקוח, חזרה לדיונים של ועדות המשמורת, לא?

באופן רשמי כל אחד מהמסתננים עובר ועדת משמורת, ובסופה הוא משוחרר עם תעודת שחרור על תנאי. מה התנאי? ובכן עד סוף 2010 לערך היו שני תנאים. האחד היה מה שמכונה "נוהל חדרה-גדרה", כלומר המסתננים שוחררו ממתקן השהיה הראשוני בתנאי, שלא ייכנסו לתחום שבין חדרה לגדרה. התנאי הזה היה כמובן בלוף גמור. לא רק שלא היה עליו שום פיקוח, אלא שכאמור המדינה סייעה למסתננים להפר את "נוהל חדרה-גדרה", כשהסיעה אותם בעצמה לתל אביב. התנאי השני היה, שכעבור שלושה חודשים המסתנן יתייצב בפני הועדה שוב לשם בחינת ענייננו או הוצאתו מהארץ. איך אכפו את זה? לא אכפו. 50,000 מסתננים ברחובות תל אביב יעידו זו היתה אות מתה. חתימה על קרח. כל אחד מהמסתננים חתם על ההתחייבות הזו, ועלה על ההסעה לתל אביב.

כך מצאו עצמם תושבי דרום תל אביב במצב שאליו הגיעו. עשרות אלפי מסתננים החיים בשכונות דרום תל אביב, מעמיסים על תשתיות ישנות ולא מספקות ממילא, ומחפשים מה לעשות עם עצמם.

בינתיים נפתחו שם עשרות בארים, מועדוני הימורים וכל מיני בתי עינוגים לשירות קהילת המסתננים. ברר שכל המצב הזה יתעל עצמו לכיוון בעייתי של אלימות, סמים, זנות והרבה פשיעה כלכלית. הוסף לזה את העובדה, שיש כאן רוב מוחלט של גברים, כיון שמדובר במהגרי עבודה, ומה תקבל? חבורת גברים שיכורים, משועממים, שאין להם חברה נשית. התוצאה? במקרה הטוב מועדונים רועשים המפריעים לתושבים לחיות חיים נורמליים ובמקרה הגרוע עבירות מין בסיטונאות.

את המציאות הזו אנו מכירים היטב. מה ייחד את הרצח של אסתר גלילי ז"ל?

התגלית המדהימה ביותר באירוע הרצח של אסתר גלילי ז"ל היא, ששעה לפני הרצח הרוצח היה בידי המשטרה. ממש, לא כביטוי מליצי. שעה לפני הרצח מתקשר בחור ישראלי צעיר (נכנה אותו כאן א"ש) למוקד 100 ומדווחעל תקיפה בידי גבר ממוצא סודני. בחורה שהיתה ליד א"ש צועקת ברקע, שהוא תוקף אותה ואת חברתה. שוטרים מגיעים לאירוע תוך 3-4 דקות. הם מוצאים את המתלונן והתוקף, ולפי כל העדויות, התוקף הדיף ריח אלכוהול חזק וברור. הם מבינים שמדובר בשיכור. רוצה לדעת כמה שיכור? כל כך שיכור, שהוא ניסה להוציא את אחד השוטרים מהניידת! נשמע מצחיק, נכון? כמו קטע מקומדיה, רק שכאן זו המציאות. נסה אתה לשלוף שוטר מתוך הניידת. יש לדעתך סיכוי, שלא תסיים את הלילה במעצר?

ומה אתה אומר לי? שאותו סודני לא נעצר?

מה פתאום? השוטרים ראו, ציינו בדו"חות שלהם, שהוא היה שיכור באופן בולט, וזהו. הלכו.

הסוף ידוע: שעה לאחר מכן הוא נתקל באסתר גלילי ז"ל, שחזרה מהמכולת, והיכה אותה למוות. א"ש זיהה אותו עדיין מסתובב ברחובות. אפילו לא טרח לברוח. פשוט כי אין פחד מהמשטרה שם.

אז בתה של גלילי ז"ל תובעת את הרוצח של אימה?

לא. מבחינתנו הרוצח הוא בסך הכל חומר נפץ שהמתין להתפוצץ, והיה ברור שיפגע במישהו. התביעה היא נגד מדינת ישראל ובפרט משטרת ישראל, שלא מנעה את הרצח הזה.

איך נראה תיק כזה? האם המדינה הביעה חרטה כלשהי? הודתה בטעותה?

לצערי ולבושתי כאזרח – ההיפך הגמור הוא הנכון. המדינה מכחישה כל אחריות לאירוע. בנוסף היא מערימה כל קושי אפשרי ומתעלמת בכל צורה אפשרית מכללי הדיון. מסתירה מסמכים, מוסרת מסמכים מטעים, מתעלמת משאלונים, מסרבת לאפשר עיון במסמכים שכבר גילתה את דבר קיומם, סותרת גירסאות קודמות, מעלילה על א"ש שהוא תקף את הרוצח. כל תרגיל אפשרי בספר.

נשמע נורא. התיק לא מנוהל על ידי הפרקליטות?

בהחלט. הם יודעים יותר טריקים מכל אחד אחר. כשסוף סוף הצלחתי לגרום להם להודות, שיש פקודה להקמת תחנת לוינסקי, הם העבירו לעיוני פקודה מאוחרת בשנתיים מהפקודה המקורית. בלי למצמץ. בסופו של דבר נאלצתי לפעול שם דרך בית משפט, והוא חייב אותם למסור לי את המסמך המקורי ואפילו פסק נגדם הוצאות בסך 3,000 ₪. אתה מבין? הכסף של כולנו כאזרחים משלמי מס הולך כדי לטפל בשטויות שעושה הפרקליטות בנסיונות להסתיר את השטויות החמורות בהרבה, שעושה המשטרה.

הזכרת גם תביעות של תושבים אחרים. במה מדובר שם?

במקרה שלהם אין מדובר בתביעות בגין מעשה ספציפי, אלא בגין מטרדים, שהמדינה והעיריה גרמו משך שנים וממשיכות לגרום. זה מתחיל בתחנה המרכזית החדשה, שגורמת מזה שנים לנזקי רעש וזיהום סביבתי, ממשיך במשטרה שאינה מגנה על התושבים מפני העבריינות הסדרתית של המסתננים, ומסתיים בעירייה, שמתעלמת לחלוטין מחוקי רישוי עסקים ומתירה למועדוני לילה, בארים, מועדוני הימורים, מסעדות ובתי בושת לפעול בבניינים באין מפריע. נראה אותך פותח עסק ללא רישוי. תוך 48 שעות יופיעו פקחים ויסגרו אותך. בנוסף תחטוף קנס ואישום פלילי-מנהלי. ובצדק. כך צריכים הדברים להתנהל במדינת חוק. לעומת זאת, אם מסתנן פותח מועדון במרתף של בנין בשכונת נווה שאנן, אף אחד לא יבוא להפריע לו. המשטרה פוחדת להתעמת איתם, והעירייה אפילו לא חולמת על זה. כשהפקחים כבר מגיעים הם חסרי אונים. אפילו יש להם אומץ לעשות משהו, כעבור חמש דקות המקום נפתח מחדש, ואין לרשויות את הסבלנות והעקשנות להילחם עד לנצחונו של שלטון החוק.

סיפר לי עד המתגורר במקום מזה שנים, שהפקחים חסרי אונים, כי אין להם אפילו אמצעי זיהוי. נגד מי יגישו כתב אישום על הפעלת עסק ללא רישוי? הרי אותו מסתנן מסרב להציג להם תעודת זיהוי, וטוען שאין לו. באותו רגע מה החלופות? להזמין משטרה ולאסור אותו או לוותר. כיון שממילא המשטרה לא תעשה כלום, הפעולה ה"הגיונית" של העירייה היא לוותר.

אז בטח התאספו אצלך הרבה תושבים כדי לתבוע.

מסיבה לא ברורה לחלוטין יש בודדים. אני לא מבין את זה. אנשים סובלים שם מזה שנים, אבל חורקים שיניים ומוותרים. מאשימים אותם באלימות, בגזענות, בהתלהמות. בפועל ההיפך הגמור הוא הנכון: הם ממשיכים לספוג, לבלוע ולקבל את זה כגזירת גורל.

מה באמת יכולים אנשים לעשות? הרי לרוב האזרחים אין הכסף והזמן ללחום ברשויות.

לצערי אנשים אינם מבינים את מה שאני אוהב לכנות "השוט הנזיקי". נכון, זה מתסכל לגשת למשטרה, להמתין שעתיים בתור, ולהגיש תלונה, שהאזרח יודע בודאות, שלא יעשו איתה דבר. אבל אם מחר יתחיל גל של תביעות בבתי המשפט, איש לא יוכל להתעלם מזה. ואם ייפסקו פיצויים, ואני מאמין שייפסקו, כי החוק והפסיקה לצד התושבים, אז במקום לשלם 100 מיליון ₪ בתביעות בבית המשפט, יעדיף שר האוצר להשקיע 50 מליון ₪ בהקצאת משאבים, שיפתרו את הבעיה. אז צריך להקדיש קצת זמן, אבל איזו ברירה יש? להמשיך להסתגר בבתים מפחד של עבירות מין? להמשיך ולסבול מרעש בלתי נסבל כל לילה? להמשיך ולהיתקל במסתננים שיכורים ברחובות כל היום? לדעת שהטלפון הנייד שלך זמני לחלוטין, כי תוך כמה ימים מישהו יגנוב לך אותו? ומבחינת כסף, אם יהיו מספיק תובעים, העלות לכל אחד תהיה שולית. משהו שכולם יוכלו לעמוד בו, וביחד להשיג הישג גדול. למרות כל זה, תושבים אינם תובעים את הרשויות. זה כאילו אין שם בעיות. הכל דבש. אין להם תלונות.

אז מה אתה ממליץ להם לעשות?

אני מעודד אנשים למצות את זכויותיהם וללחום באופן חוקי למען השבת הסדר והחוק לשכונות דרום תל אביב. הגשת תביעות נזיקיות היא אחת הדרכים היעילות ביותר, ואני חושב, שאם יותר ויותר תושבים יפנו לדרך הזו, זו תהיה חזית מוצלחת במאבק.