כשמרכז תל-אביב נכבשת בהפגנה ספונטנית להפליא על-ידי גל מסתננים בעלי תודעה פוליטית, שבפיהם ססמאות של הסתה אנטי-ציונית, ברור כבר לכולם: ‘הקרן החדשה לישראל’ וארגוני השמאל עלו מדרגה. מהיום, הקרב הוא על הבית, על עצם הציונות, על כל מה שישראלי ויהודי בארצנו • הקרן החדשה בליווי בג”ץ וארגונים בינלאומיים, בוחשת בקרביה של מדינת ישראל נגד רצונה. צריך לעצור את הסחף

ההסתערות על הבסטיליה של הישראליות שעורכים המסתננים ו”פעילי הזכויות” שלהם, מסמלת את שיאו של עידן חדש במאבק הפוליטי בישראל. תם עידן ההתנחלויות, הפלסטינים והכיבוש, אליהם כיוון השמאל את חיציו בעשורים האחרונים; כבר לא מדובר בסכסוך המדיני, בתפיסות הביטחון הישראליות, או במאבק על ארץ ישראל.

היום כבר אין ספק: השמאל הרדיקלי לא מתכוון להסתפק בהסדרי “שלום” כאלו ואחרים עם הפלסטינים, או בנסיגה טריטוריאלית לווריאציה כלשהי של קווי 67′. ארגוני השמאל הרדיקלי ו’הקרן החדשה לישראל’ מכוונים הרבה יותר גבוה: ביטולה המוחלט של מדינת ישראל כמדינת לאום יהודית והפיכתה למדינת כל אזרחיה, גם במחיר הפיכת היהודים למיעוט בארצם.

“תחזרי לרוסיה, תחזרי למרוקו”, הטיח מסתנן בתושבת שכונת התקווה לפני ימים אחדים, תוך שהוא מצטט את הפמפלטים הפוסט-ציוניים שהגיחו באקדמיה בעשורים האחרונים. ובעוד שחבריו המוסתים מדקלמים ססמאות היפיות באנגלית עתירת קופירייטינג, קם לתחייה חזון הקרן: מדינת כל מסתנניה. מדינת כל אריתריאה.

כמו הבדואים המוסתים לפני מספר שבועות, גם המסתננים שהפגינו הבוקר מול השגרירויות הזרות לא עשו זאת במקרה. קמפיינים תעמולתיים אינם פרי אלתור של ציבור חסר מעמד חוקי. הם מתוכננים במשך שבועות וחודשים במשרדיהם המפוארים של אסטרטגים, אנשי יח”צ וספין-דוקטורס מתוקצבים היטב. במקרה הזה במימון נדיב של שגרירויות זרות והקרן החדשה לישראל.

הפקת הפגנה של עשרות-אלפי בני אדם שצעדו אתמול במשמעת ובסדר כמעט פשיסטיים (“הם מאוד צייתנים” אמרה היום פעילה רדיקלית בשידור רדיו) עולה עשרות אלפי שקלים, וייתכן שאף למעלה מכך. סדרנים עם וסטים צהובים ניווטו את תנועת המסתננים, ופעילי זכויות למיניהם כתבו להם שלטים בעברית ובאנגלית. מאות רכזים מתודרכים, רובם דוברי עברית, הניעו אותם לפעולה, הכווינו אותם. הסבירו להם בימים שקדמו להפגנה שלא מדובר במאבק חסר סיכוי ולפיכך שווה להם לעשות את המאמץ. עוררו אצלם תחושת תקווה שהממשלה תיכנע, לצד תחושת אדנות לפיה הכל מגיע להם. הנרטיב השמאלני עבד שעות נוספות, ומכר להם שעל-פי השיח המתקדם אזרחי ישראל הם כולם מהגרים בלתי-חוקיים.

בינאום המדינה

רבים סבורים שההפגנה אתמול הייתה טעות, מפני שהיא מדאיגה ומכעיסה כל אזרח שאכפת לו עדיין ממדינת ישראל. אלא שזו אי-הבנה גמורה של האסטרטגיה של הקרן. ההפגנה אתמול הייתה הישג עצום, מפני שקהל היעד שלה, כמו גם של הצעדות היום, כלל איננו אזרחי ישראל.

יעד ההפגנה אתמול היה התקשורת והדיפלומטיה הבינלאומית. ארגוני השמאל למדו מזמן שניתן לעקוף ולרמוס את הדמוקרטיה הישראלית ואת רצונם של אזרחי ישראל. שניתן לכפות את ממשלת ישראל לבצע מדיניות המנוגדת לאינטרס הישראלי ולציונות. הם יודעים היטב כי מתקפה מבפנים ומבחוץ, בשילוב לחץ בינלאומי שמרסק את הקונצנזוס הפנימי, מכניעים את ישראל. הם יודעים שבישראל קו אדום הוא לא קו אדום ומילה אינה מילה. הם מזהים שזהותה היהודית של מדינת ישראל איננה עומדת בלחץ אג’נדת “זכויות האדם” ו”המשפט הבינלאומי”, שמאות מיליונים נשפכו על קידומן במוסדות השלטון והאינטליגנציה הישראלית. הם מבינים שכוח הרצון של אזרחי ישראל לא יכול לעמוד בפני השילוב של קטרין אשטון, ג’ון קרי, ארגוני הקרן החדשה, בית המשפט העליון, ועיתון ‘הארץ’.

למסתננים מסודאן ואריתריאה היו מורים מסורים שלימדו אותם היטב את כללי המשחק, והם הפנימו במהרה את לקח 20 השנים האחרונות: כשישראל אומרת לא, היא לא באמת מתכוונת. עוד קצת לחץ, עוד דחיפה, עוד בידוד בפינה, עוד נזיפה בשגריר או גינוי בעצרת האו”ם, עוד עצומת סרבנות או יוזמה בינלאומית כפויה, והיא תתכופף. ואם הממשלה לא רוצה, נבוא לה מהסיבוב עם בג”צ. בייניש, ארבל ופרוקצ’ה כבר יעשו את העבודה וישכיבו את ישראל והציונות על הרצפה. כנועה. מפרפרת. חסרת-אונים.

כשמסתננים אפריקניים צועדים ברחובות תל-אביב כבתוך שלהם; כשריבונותה של ישראל מחוללת שוב ושוב על-ידי מעורבות בינלאומית גסה; וכששלל פעילים שטופי ממון זר מבצעים את זממם בריבונות הציונית, הגיע הזמן לומר: עד כאן.

אם חפצי חיים אנו, ואם ברצוננו לשמור על המקום היחיד בעולם בו יהודי לא אמור לעולם להיות פליט, חייבים לעצור את הסחף.

המאמר באדיבות האתר "מידה".