90 אחוזים מהמסתננים חדרו לישראל בימיו של נתניהו, ומדי יום הם מקרבים אותנו לאסון לאומי, חברתי וסוציאלי – לנו ולעצמם. זו "המדינה היהודית" שאתה בונה לנו?

מאמר מאת איילת שקד בשיתוף ועד שכונות דרום ת"א, פורסם לראשונה באתר Mako

בשעת צהריים לפני ימים אחדים – כך סיפרה לי חביבה, תושבת דרום תל אביב – עצרו שני אוטובוסים ב"שדרות" (למעשה, רחוב מוזנח) הר-ציון ליד התחנה המרכזית בתל אביב. עשרות אפריקנים שגלשו מתוכם חיש מהר הקיפו את חביבה וביקשו: "לוינסקי? לוינסקי?", ביודעם כי זה המקום, "גן לוינסקי", שישמש תחנת מפגש בטרם ימשיכו, לפי טעמם או המלצות הוותיקים מהם, למקום אחר: לשכונות דרום העיר (בהן אין כמעט מקום פנוי), אולי צפונה לאור-עקיבא או נתניה, אולי דרומה לאשדוד או שדרות (שם יש כבר אלף מסתננים), אולי לכפר קאסם או סכנין.

בזמן שהאריתראים או הסודנים שזה מקרוב באו יתלבטו בגן לוינסקי, ראש ממשלת ישראל מר בנימין נתניהו יחשוב אולי היכן יצהיר שוב, בנחישות ובארשת פנים רצינית, על חשיבות "מדינה יהודית ודמוקרטית". בעוד חזונו של ביבי נובע ממבט יהודי-ציוני עמוק חובק שמיים וארץ, האוטובוסים המגיעים לתל אביב מגבול הדרום הם חזון סתמי יומיומי: הרי צריך לפנות מקום בכלא סהרונים בדרום לעוד ועוד אפריקנים, גברים נשים וילדים חסרי ישע וחסרי כל (בייחוד אחרי שנפטרו מ-3,000 דולר לנפש לטובת המבריח הבדואי), הפורצים יומיום בעשרות דרך הגבול הפרוץ.

המדינה היהודית והדמוקרטית לפי "חזון נתניהו" פתוחה יום ולילה לכל אריתראי או קונגולזי (בישראל מסתננים מ-22 מדינות באפריקה). כל אחד ואחד מהם רשאי לפתוח מכולת או מספרה בלי רישיון (בתל אביב כבר מאות רבות כאלה, ומה אכפת לחולדאי, שבינתיים מריץ מברקים לראש הממשלה), אולי בית קפה או מסעדה (זה בסדר, אין שר בריאות, רק סגן שר).

לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים לפני כולם – הצטרפו לפייסבוק של mako

במדינה הדמוקרטית לפי חזון נתניהו יכולה עובדת זרה שבאה לעבוד לפי הסכם ולזמן קצוב, ללדת ילד כדי למנוע החזרתה לארצה. גם האפריקניות עלו על הפטנט, תשאלו בבתי היולדות העמוסים של "יוספטל" באילת ו"ברזילי" באשקלון. במדינה הדמוקרטית מאד של נתניהו הולכת וקמה שכבת שוליים אפריקנית-אסייתית עניה, ללא זכויות כמו כל אזרח ישראלי, מתוסכלת ומנוכרת (הרי הם באו מרצונם, לא? ככה זה בדמוקרטיה, אז זו בעיה שלהם).

זה מה שקורה כשאין אופוזיציה

אנו עומדים בפניו של אסון לאומי, חברתי וסוציאלי, גם לזרים עצמם, שנתניהו בנה בחולשת דעת ובזחיחות יתרה. אבל לצערנו אין מולו שום אופוזיציה: מצבו איתן בסקרים, וכל הגמדים (מלבד יחימוביץ') הסתופפו תחת כנפיו. אז מה אכפת לו מפצצת הזמן ההולכת ומקננת פה? "בינתיים הכל בסדר", אמר האיש שקפץ מהקומה ה-120 בהגיעו לקומה החמישית.

הייתם מאמינים, לפני חמש שנים, לפני 20 שנה, לפני 40 שנה, שרבבות זרים יפרצו ככה סתם לישראל בלי דרכון, בלי מכתב מפקיד הסוכנות, בלי מכתב המלצה של איזה ג'ינג'י, ואפילו הצעה אחת לסדר היום (אני לא מפנטזת על הצעת אי אמון) לא תקשה על ראש הממשלה? לא שלי, לא שאול, אפילו לא זבולון אורלב (מהשילוש הקדוש והישן "ארץ ישראל לעם ישראל לפי תורת ישראל") לא העזו להרים את הכפפה. למה להם, מי יודע, למה לעקם את האף של התקשורת? למה להם להיות מנודים כמו אלי ישי, חסרות להם צרות?

בימיו של נתניהו חדרו לישראל כבר 90 אחוזים מהמסתננים, ו"תרומתו" היחסית הולכת וגדלה. אגב, נוכח ההסתננות האפריקנית, ה"חדשותית" יותר, גוברת ההתעלמות הרשמית מההגירה האסייתית המתבטאת ברבבות עובדים זרים שלא שבים לארצותיהם. מי מחפש אותם בכלל?

במלוא הצניעות, כמו שהתריס מנחם בגין בכאב ובזעם מעל במת הכנסת נוכח ממשלת המערך בעקבות מחדל יום הכיפורים: "למה לא קרבתם את הכלים?! למה לא קרבתם את הכלים?!", כך אנחנו שואלים את נתניהו: למה לא סגרת את הגבול? למה?! למה אפשרת לרבבות מסתנני עבודה (כהגדרתך!) לפרוץ לישראל ולשוטט לגורלם ולגורלנו בערים ובשכונות במדינתך "היהודית דמוקרטית"?