"הוא המלאך שלנו, המושיע". זה לא פשוט לשמוע משפטים כאלה ממי שעד לאחרונה איבדו כל שבב של תקווה בשגרת חייהם הקשה בשכונת נווה שאנן שבדרום תל-אביב.
אך יותר ויותר תושבים ובעלי עסקים עימם שוחחנו בשכונה הדרומית של העיר לאחרונה, טרחו לציין בפנינו את שמו של סגן ניצב מיכה גפני, מפקד יחידת מג"ב 101, שהוצבה בנווה שאנן בהוראת מפקד המחוז בנצי סאו במטרה להחזיר לשכונות דרום תל-אביב את שגרת החיים הנורמטיבית, כנקודת אור חדשה במנהרה חשוכה למדי.
חלקם אף שלחו לפני מספר שבועות "מכתב תודה" לשר אהרונוביץ ולמפקד המחוז ובו ציינו את הערכתם הרבה לפעילותם של הכוחות.
יש שיגידו שהשינוי בשטח הוא תוצאה של פגישת התושבים עם השר לבטחון פנים ויתר מפקדי המרחב לפני כחודשיים. פגישה שהתרחשה בעקבות הפגנת התושבים מול ביתו של השר יממה אחרי אירוע דריסה של 3 תלמידות בית ספר על ידי מסתנן שיכור בשכונת התקווה. אחרים יגידו שאולי מדובר בהחלטה אסטרטגית של ממשלת ישראל כחלק מהמהלך הכולל למצוא פתרון לבעיית המסתננים.
למרות שהדעות בנוגע למועד העיתוי בו החל השינוי יכולות להיות חלוקות, בדבר אחד ישנה הסכמה מקיר לקיר, משהו טוב עובר בשבועות האחרונים על שכונות דרום תל-אביב, והמשהו הזה מתרחש בין היתר בזכותם של כוחות המשטרה המרוכזים בנווה-שאנן.
הקשבנו לקולות מהשטח, יצרנו קשר עם דוברות מחוז תל-אביב וביקשנו להיפגש עם מיכה לראיון וסיור שטח כדי להבין באמת איך אדם אחד יחד עם צוות של שותפים למשימה ופקודים נאמנים, מצליח תוך מספר שבועות לעשות שינוי תודעתי ועובדתי בסיטואציה כל כך קשה שנוצרה כתוצאה מהזנחה בת שנים.
לפני כשבוע הגענו למטה משטרת שרת לראיון וסיור אישי עם מיכה. במהלך הראיון והסיור עימו גילינו אדם מדהים, צנוע, ציוני וערכי מאד, חדור מטרה ומלא מוטיבציה, אשר רואה לנגד עיניו את המשימה החשובה להשבת הסדר, החוק ושגרת החיים הנורמטיבית, כמהלך ראשון בצעד להחזרתן של שכונות דרום תל אביב לתושביהן.
מיכה שלום, ספר לנו קצת על עצמך בפן האישי
אני חיפאי, נשוי לאשת חינוך, אוטוטו בן 42, אב לשתי בנות, אחת בת 12 והשנייה חגגה שנה בשבוע שעבר. אצלנו בבית החינוך לערכים, מצוינות ועשייה היא הבסיס לגידול הילדים. העשייה לטובת השגת התוצאות צורכת המון משאבים. מסירות היא משהו שאתה נותן ומוותר הרבה מעצמך למענו של מישהו אחר, זו ההשקעה הגדולה שלי ושל אישתי בחינוך הילדים. בצורה דומה אפשר להשליך על כל תחום אחר בחיינו. מה אנו עושים על מנת להגיע להישגים ולזכות בהערכה ואמון, זה תהליך קשה ומצריך המון.
מה עברך במסגרת המשטרתית ?
התגייסתי למג"ב באוגוסט 90. באותה תקופה הוקמה יחידת המסתערבים במג"ב, וזה היה החלום שלי להגיע ליחידה זו. השר אהרונביץ שמכהן כיום כשר לבטחון פנים היה בזמנו מפקד בסיס הטירונים, ולפני סוף הטירונות הוא זימן אותי למשרדו, הודיע לי כי אני עומד לקבל תואר חניך מצטיין ואני רשאי לבחור מסלול כראות עיניי. בלי להתבלבל ביקשתי קורס ימ"ס, הוא ביקש שאצא למ"כים וקצונה אולם אני בשלי ביקשתי ימ"ס. יצאתי לקורס ושם שירתתי עד השחרור, בהמשך הייתי שנה באזרחות ושבתי ליחידה. משם יצאתי לקורס קצינים, הייתי מפקד צוות, קצין הדרכה, קמב"צ, קצין אג"ם עד לתפקיד סגן וכל זאת ביחידת המסתערבים באיוש. משם המשכתי לפקד על יחידת הבילוש צבר במחוז מרכז וב-2010 עברתי לפקד על יחידת המסתערבים בירושלים שם פיקדתי עד 2012. באותה השנה התקבלה החלטה לעשות רענון מבני במג"ב ולהקים את יחידות שחר 101 שתהיינה כפופות למפקד של כל מחוז משטרתי.
מוניתי למפקד יחידת 101 של מחוז תל-אביב, שהיא בעצם איחוד של 2 יחידות שהיו קיימות במחוז תל-אביב האחת סיור והשנייה בילוש. מדובר בלוחמים ותיקים שמכירים את השטח מעולה רובם אנשי קבע ששירתו באזור זה, אנשים מנוסים ומקצועיים מאד. בקרוב היחידה תסכם שנתיים להקמתה והיא במהותה בנויה לקבל אחריות משימתית ברמת המחוז.
איך קיבלת את ההחלטה כי עלייך לפקד על היחידה במשימה לשמה היא נשלחה לשכונת נווה-שאנן?
מהיום הראשון שמפקד המחוז החליט להטיל עלי את המשימה הייתי בן אדם מאושר מאד. שנודע לי שהוחלט שאפקד על היחידה ועל כוחות נוספים מהמחוז לשם כך, קרנתי מאושר.
צריך להבין שהמחוז משקיע כאן מאמץ גדול מאד ומשלב פעילות של כוחות רבים לשם כך מכל המחוז, יחידות סיור, בילוש, פרשים ועוד.
מופז כשהיה רמטכ"ל אמר פעם "החיים קודמים לאיכות החיים", מבחינתי זוהי המשימה. אם תושב כאן חושש לצאת מהבית שמא יתקפו אותו זוהי המשימה שלנו, אלה החיים. איכות החיים היא בשלב הבא. אם אב חושש שהבת שלו תגיע מבית הספר בשלום ולא תותקף זו כבר תופעה שאין להשלים איתה.
התיאור שלך תואם למציאות הקיימת כאן בשנים האחרונות, מה גרם לכך שכעת התקבלה ההחלטה האסטרטגית להתייצב בכוחות מתוגברים ולשנות את פני המצב ? כולל כל הטיפול בבתי העסק החמארות.
אני מניח שהייתה כאן גם עליית מדרגה. בכל המקומות נשמר רף מסוים של רמת פשיעה תחת בקרה תמידית, הרי לא ניתן לחסל פשיעה באופן מוחלט. העניין הוא כיצד אנו כמשטרה יכולים לזהות אתגרים ומוצאים מענה הכי טוב ויעיל תחת המגבלות וזאת כדי לחסל תופעות שליליות.
אנו פועלים הכי טוב שניתן במסגרת הכוחות והמשאבים המוקצים לנו. אנו מבצעים כל העת תהליך של למידה. אני דורש מהמפקדים כל העת ללמוד את השטח, לסכם את המתרחש ולהביא הצעות לשיפור וייעול הפעילות.
כמפקד אני מסתובב בשטח 24/7 כדי להכיר את שגרת החיים מהראייה האישית והחוויה שלי. סוף שבוע לא תואם לאמצע שבוע, בוקר ולילה הם שונים במהות הפעילות, אפילו יום שישי נחלק לשניים. בסופי שבוע יש כאן עלייה לרגל של אפריקאים מכל הארץ, הם מגיעים לחתונות, וליתר הפעילות חברתית של הקהילה הזרה. ואנו מחויבים להיערך בהתאם.
מהם התחושות של האנשים שמבצעים את המשימה ? בסופו של דבר הרי מדובר בפעילות בלב אוכלוסיה אזרחית במרכז מדינת ישראל, זה לא מצב נורמלי וטבעי עבורם.
השוטרים כאן מגיעים מכל מיני מקומות במרחב ובארץ עם מאפייני פעילות שונה, חלקם אכן היו מופתעים מהתופעות המתרחשות בסביבה זו. יש כאן אפילו פעילות של סיירת תנועה ארצית, שמשתתפת במהלך להשיב את החוק והסדר לשכונה.
בסך הכל מדובר בתופעות שחלקם אינם רגילים להתמודד עימן בפעילות השגרתית מדי יום. אנו כמפקדים פועלים כל העת במישור הערכי על מנת להחדיר לפקודים את הבנת המשימה והחשיבות הרבה שלה, ולחבר אותם ברמה האישית לתושבים החיים כאן.
האם מישהו מאיתנו היה מסכים שבחדר המדרגות שלו ישנו 4 אפריקאים כל לילה ? מישהו מאיתנו היה מוכן לשלוח את ילדתו למכולת ביודעו שבדרכה לשם היא מסתכנת בשוד או חטיפה כשעשרות אנשים בוהים בה בחוסר מעש ? יש כאן גני משחקים ריקים מילדים והמאוכלסים על ידי אפריקאים, האם זו שגרת החיים שהתושבים כאן צריכים לחיות עימה ? כשאתה מסביר כך את פני הדברים למפקדים ולפקודים, המשימה מקבלת את המשמעות והתובנה המתאימות לה.
בסופו של דבר לאף אחד מאיתנו אין דבר וחצי דבר כנגד האוכלוסיה הזרה. אנו כבני אדם מחנכים את כולם לערכים של שיווין וכיבוד הזולת באשר הוא. אפילו במעצר מחבל עלינו לשמור על המצפן המוסרי שלנו עליו חונכנו.
תפקידה של הממשלה הוא לקבל את ההחלטות ולתת את המענה לתופעה שקיימת כאן. התפקיד שלי הוא לתת בטחון לתושבים ולשוהים כאן גם יחד. לא אחת אנחנו נתקלים בתקיפות, אירועי שוד ואלימות בתוך הקהילה הזרה עצמה. המשימה שלנו היא לתת בטחון לכל מי שנמצא או עובר כאן, בסופו של דבר עלינו לאכוף את החוק והסדר.
השבוע צפינו בסוג של הפגנת זעם בה מאות ואלפי שוהים בלתי חוקיים יצאו לרחוב במחאה על החלטת הממשלה בנושא חוק ההסתננות. אישית זה היה נראה מפחיד ומעורר סימני שאלה. האם אינכם חוששים כי בבוא העת כשהם יבינו שקיימת האפשרות להוציאם מהשכונות אנו נראה תופעות של אלימות קשה ואנרכיה ?
הפעילות שלנו מתפרשת על כל שעות היממה. בנוסף אליה יש את פעילות השגרה של הכוחות הסדירים של המשטרה. אנו כל הזמן מנהלים את סד"כ הכוחות בהתאם למתרחש.
לגבי שאלתך מה יקרה כשהם ירגישו שהם נדחקים לפינה ? אני מאמין שתהיה כאן אכיפה מוגברת יחד עם פעילות מנהל ההגירה והאוכלוסין. כשהם יראו שיש כאן החלטות ממשלה שמתחילות להתבצע והם עלולים להיות מועברים למדינה אחרת, ייתכן והם אכן יעשו זאת. לכן אנו כמשטרה נערכים מבעוד מועד גם ברמה המודיעינית וגם ברמה המבצעית כדי לתת את המענה המבצעי המתאים לכך. אם נצטרך לתגבר כוחות בבוא העת נדע איך לעשות זאת.
בסופו של דבר מדובר בבני אדם שהגיעו לכאן מהסיבות האישיות שלהם. גם כאשר אני פועל בלילה לסגירה של חמארות שפועלות יש דרך לעשת את הדברים. אין צורך להפעיל כוח בכל פעילות, לפעמים ניתן להשיג תוצאות גם מתוך הבנה וכבוד הדדי.
זוהי הדרך להשיב ההרתעה וכאשר נשיג זאת ייתכן ובבוא העת נוכל לצמצם כוחות. גם בשטח כמות האירועים בתקופה האחרונה היא במגמת ירידה. הכוחות נראים בשטח כל העת וההרתעה מפחיתה את הרצון והסיכוי לפעול בניגוד לחוק.
לאור הפעילות של השבועות האחרונים התושבים עימם שוחחנו אכן מדווחים על שיפור מסוים בתחושת הבטחון האישי. מה המסר אותו תרצה להעביר לתושבי השכונה ?
אני מאד הייתי רוצה לראות כאן ילדים והורים מטיילים בנווה-שאנן. פשוט להשיב את שגרת החיים לשכונה.
את הפעילות הגופנית שלי אני מבצע כאן בשכונה בבקרים ובערבים, אני רץ ברחובות ובמדרחוב לבדי בין פעמיים או שלושה פעמים מדי שבוע. אם יש כאן תושבים שרוצים לצאת לגינה הציבורית וחוששים, אני אשמח לשלוח איתם שוטרים שיעמדו בגינה ויאבטחו אותם, בשביל זה אנחנו כאן.
כאב לי למשל לראות גינות משחקים ריקות. היום לדוגמא ראיתי את גינת דה-מודינה בשפירא מלאה בילדים משחקים שיצאו מבית הספר. אני התרגשתי. ביקשתי מאחת הניידות להישאר שם על מנת לתצפת ולתת ביטחון לתושבים הנמצאים בגינה, זה ממש שימח אותי לראות אותם סופסוף חוזרים לגינה הציבורית.
איפה שיש תושבים בפעילות בחוץ אנחנו נהיה שם לתת בטחון. אם אלו תנועות הנוער בגינה הציבורית או ציבור מתפללים שיוצאים מבית הכנסת, אני מתדרך את הכוחות תמיד להישאר בקשר עין ולהשרות תחושת בטחון.
לאור הדברים האם היית מוכן לעבור לגור עם משפחתך כאן בדרום תל-אביב ?
אני חיפאי, אני אוהב את חיפה ואת הנוף שלה ולא אעזוב אותה.
כבר היו שבתות שמשפחתי באה לבקר אותי כאן בנווה-שאנן. לקחתי אותם לסיור והראיתי להם את כל המקומות בשכונה, את כל הרחובות ואת הבניינים החדשים שבונים כאן.
צריך להשיב לכאן את האוכלוסיה שעזבה, ואף למשוך סטודנטים וציבור נוסף שיבואו לגור כאן. כיום אפשר לטייל כאן בבטחון ולסייר ברחובות. אני רוצה שהתושבים בשכונה יסתובבו כאן בחופשיות וללא כל פחד. אני מוכן לשתף פעולה עם ההורים ובתי הספר ולהוציא פעולות משותפות להורים ולילדים כאן בשכונה ובמדרחוב מתי שרק ירצו.
את מספר הטלפון הנייד שלי חילקתי לתושבים ולבעלי העסקים בשכונה על מנת שירגישו שיש מישהו שרוצה לשתף איתם פעולה יחד למען אותה מטרה. האזרח והשוטר הם חוליה אחת. אם אזרח נזקק לסיוע, השוטר יסייע לו, לשם כך הוא כאן.
יש כאן אוכלוסיה ישראלית מבוגרת שיש לתת לה את הכבוד הראוי ואשר זקוקה לסיוע. אני והפקודים שלי באופן אישי מסייעים לכל אחת ואחד מהם ככל שביכולתנו. אני נהנה להסתובב בשכונה ולשוחח עם התושבים ובעלי העסקים, זה עושה לי טוב באופן אישי. כשאני מתחבר לתושבים כך גם המשימה שלי ברורה יותר וזה גם המסר שלי למפקדים ולפקודים הנוספים שעוסקים במלאכה.
לשאלתך מקודם, ההישג מבחינתי יהיה כשהתושבים ירגישו שהם חופשיים שוב להסתובב בשכונה בכל עת. בתוך כך, אני אשמח לראות יותר ויותר ישראלים עוברים להתגורר כאן. אני ממליץ לכל מי שקורא את הכתבה ושוקל לעבור להתגורר בדרום תל-אביב לבוא בלי שום חשש ולחזק את הקהילה הישראלית הקיימת כאן.
הסיור:
בסיום הראיון שנערך במטה משטרת שרת, יצאנו יחד עם מיכה לסיור בשכונה. מיכה הוביל אותנו במדרחוב נווה שאנן כאילו מדובר בחצר מעונו הפרטי ללא כל ליווי משטרתי נוסף.
מסתבר שלמיכה קשר חם ואישי עם הגרעין הנותר של הישראלים בשכונה. לא אחת במהלך הסיור הוא עצר והסביר לנו את הסיטואציה תוך כדי שהוא מצביע בפנינו על בנייני המגורים מסביב, ומדקלם בקלילות את שמות הקשישים הישראלים ובעלי העסקים החיים ומתגוררים בהם.
הבקיאות של מיכה במתרחש ובפריסת הכוחות בשטח ראויה לציון.
בעודנו עומדים וסוקרים "עמדת מגדלור" המוצבת בלב המדרחוב, אחת מתוך 4 הנפרשות בשכונה מדי ערב, חולפים על פנינו צמד פרשים רכובים על סוסי משטרה וצוות נוסף של סיור רגלי שחוצה את המדרחוב.
מיכה משוחח עם כולם ומעיר תוך כדי כך הארות והערות לפקודים. כל אלה הם חלק מפעילות הערב והלילה של הכוחות בשטח הוא מסביר לנו.
"אופי הפעילות ופרישת הכוחות חייבים להשתנות בהתאם לשגרת החיים בשטח. אם בבוקר עיקר הפעילות היא של צוותי בילוש גלויים או סמויים, בשעות הערב והלילה הפעילות וההיערכות משתנה", הוא חותם את ההסבר המפורט.
תוך השיטוט במדרחוב מיכה לוקח אותנו למסדרון ארוך של אחד מהבניינים ומראה לנו חדרונים קטנים שהפכו לבארים ופאבים רווי אלכוהול. "כמות האלכוהול הנפרקת כאן מדי יום היא משהו בלתי נתפס, מדי ערב הזרים שותים כאן ללא הבחנה כמויות עתק של אלכוהול", הוא מתאר בפנינו, תוך כדי כך שהוא מסב את תשומת ליבנו למספר בקבוקי המשקה על כל שולחן בו יושבים צמדי מבלים.
להפתעתנו מסתבר שמרבית מקומות הבילוי האלה מנוהלים ביד רמה דווקא על ידי נשים. מיכה פונה לנוכחים באחד המועדונים אליהם נכנסנו ומבקש לדבר עם בעל המקום או המנהל. התשובה הייתה ידועה לו מראש, "הוא לא נמצא כרגע" מדקלמת בעברית רהוטה, האישה היחידה שבחבורת השתיינים שבמקום.
במקביל לסקירה של מקומות הבילוי, מיכה מסב את תשומת ליבנו גם לתנאי המחייה והמגורים בשכונה.
לדבריו, בנייני מגורים שלמים בנווה שאנן פוצלו לתתי דירות המושכרות כל אחת לעשרות מסתננים. מצב זה יוצר בין היתר צפיפות אוכלוסין גבוהה ועומס על התשתיות, יחד עם בעיות תברואתיות קשות שיש לתת עליהן את הדעת.
כשאנו שואלים את מיכה מהם הצעדים הבאים שיש לנקוט משלב זה ואילך מיכה עונה לנו חד משמעית כי מבחינתו לאחר החזרת שלטון החוק למדרחוב והשבת תחושת הבטחון והסדר לשכונה, הכדור עובר למגרשה של הרשות המקומית.
"עליה לפעול בנחישות כנגד העסקים הלא חוקיים שפועלים בכוכים של בניינים, ללא אישורי עסק או כיבוי כנדרש בחוק, כאשר במקביל חייב לבוא מהלך משמעותי של טיפול בתופעת פיצולי הדירות. את כל התופעות שראינו כאן יש למגר ובהקדם כחלק מהשבת הנורמטיביות לשכונה. אסור לשכוח שבסופו של דבר מדובר בשכונת מגורים ומסחר בלב ליבה של מדינת ישראל" הוא מסכם את הסיור.
השאר תגובה