איתן, חייל בן 20, יליד פריז, עלה לארץ בשנת 2008. חווה קשיי הסתגלות בשל הבדלי המנטליות והתרבות החדשה. על מנת להתגבר על תחושות הריחוק והניכור, מצא מפלט ביצירה והביע תשוקותיו ומורכבות חייו על הבד, שהפכו לימים התגשמות של חלום וצעדים ראשונים בדרכו האמנותית.
ציורי הפופ-ארט של איתן אקספרסיביים, עזי ביטוי ומאופיינים בצבעוניות עזה ונועזת. איתן מצייר בפורמטים גדולים, תוך שהוא מתמקד בהבעות פנים ודמויות שהן כעין מראה והשתקפות לנפש. בשל גילו הצעיר, איתן בראשית דרכו וכבר רכש לו אוהדים רבים שסגנונו ודרך הבעתו המיוחדת מצאו דרך אל ליבם.
היצירות מזכירות ציורי גרפיטי , איתן מקדים את זמנו בסידרה המשלבת כדורי רובים כתזכורת שהיום הוא חייל יוצר ואמן.
הוא מתכתב עם חובתו האזרחית כחייל ועם המוזה האמנותית התוקפת אותו ואיננה מאפשרת לו להתמסר כליל לאמנותו. היצירות בעלות נוכחות חזקה ומהפנטת, לוכדות את המתבונן בהן ומוליכות אותו שבי בקסמי הצבעוניות ומחול המכחולים המסחרר על הבד.
בנגיעות זרחניות נותן עמרם את הפרשנות האישית שלו לאייקונים מוכרים, ציוריו גבריים, מלאי הבעה אך ואינם מיפיפיים את המציאות.
"ביקשו שאכתוב טקסט על בסיס השאלה – למה את מצייר את זה?
שאלה בנאלית אבל התשובה מעלה נקודות היסטוריות ופילוסופיות מאוד מעניינות. אני חושב שהתשובה לשאלה נמצאת בסוף השאלה. זהו סימן השאלה.
זוהי התשובה המרתקת ביותר שמצאתי.
האם יש צורך בתשובה שאמורה להסביר את הפרשנות החופשית?
אפשר באמת לומר תשובה נכונה כשמדובר על פרשנות של אמנות?
בנוסף, לאמן אין בעלות על העבודה שלו. לכל צופה או מאזין מותר לדבר בחופשיות על עבודה, או לפרש אותה, ועלינו לחיות לפי היכולות שלנו.
זהו אבסורד לדעתי לחשוב שהדעה של האמן יותר "נכונה" מהדעה של המבקר. הדעות שלנו, ובמיוחד כשמדובר על פרשנות חופשית, נשלטות על ידי גורמים שונים כמו תרבות, דת, והצבע שמקיף אותנו ביום-יום. כל זה יוצר לנו מבט שהוא רק שלנו.
אסיים במשפט של גריגורי סוקולוב: "המוזיקה היא לא מקצוע, זו החיים. הפרשנות, זאת לא עבודה של עשר דקות, עשרה ימים או חודש. היא התוצר של הכל בחיים"
פתיחה חגיגית : יום שישי, 18.12.2020 בשעה 11:00
בגלריה sissy
רח' בן יהודה 59 תל אביב
***
האמן בפייסבוק:
Ethan Amram – ART
באינסטגרם:
amram_painter
נעילת התערוכה: 7.1.2021
שעות ביקור בגלריה: :א.ג.ד.ה 11:00-18:00
שישי 11:00-14:00
אתר הגלריה
השאר תגובה