יש הרואים בסיפורה של התחנה המרכזית החדשה את סיפורה של דרום תל אביב כולה, סיפור של הזנחה מתמשכת והתעלמות יוצאת דופן מאוכלוסיות שלמות

מזה כשנה שהתחנה המרכזית החדשה נמצאת תחת "הקפאת הליכים" ועתידה לוטה בערפל. נראה כי בהקמתה ובהתנהלותה של התחנה הופרו כל הכללים, הנהלים והחוקים האפשריים של מנהל תקין. מבנה שנבנה בניגוד לתכנון המקורי, חריגות בניה ללא היתרים בקנה מידה נרחב, חיבור לרשת החשמל בניגוד לאישורים הנדרשים וללא טופס 4, התחמקות מרישום בטאבו של נכסים בתחנה, "אישור צף" של מערך הכבאות ועוד כהנה וכהנה.

סיפורה של התחנה המרכזית החדשה בתל אביב הוא סיפור מדהים על אוזלת יד של הרשויות, על תככים ומזימות, על הפקרות שלטונית, ועל בגידה והתעלמות מוחלטת מתושביה הדרומיים של העיר המובילה והמתפתחת בישראל.

רקע – מתוך אתר ויקפדיה

התחנה המרכזית החדשה של תל אביב (המכונה בקיצור תמח"ת וידועה גם בכינוי קניון תל אביב) היא מסוף אוטובוסים גדול המשולב במרכז קניות הממוקם בשכונת נווה שאנן שבדרום תל אביב, ברחוב לוינסקי 108. בתחנה פועלות חברות התחבורה הציבורית: אגד, דן, מטרופולין, ויאוליה, סופרבוס, קווים, אגד תעבורה, נתיב אקספרס ואפיקים. מדי יום עוברים בה כ-80,000 איש.

התחנה בנויה על שטח אדמה של 44,000 מטרים רבועים, וכוללת שטח בנוי של 230,000 מטרים רבועים במפלסים שונים. לפי מדד זה זוהי תחנת האוטובוסים המרכזית השנייה בגודלה בעולם. על מבנה התחנה הועברה ברבות השנים ביקורת רבה. עד היום חלקים רבים מהמבנה נותרו ללא שימוש.

רעיון בנייתה של תחנה מרכזית חדשה וגדולה הועלה לראשונה על ידי אריה פילץ ב-1963. בתכנון התחנה עסק האדריכל רם כרמי יחד עם האדריכלים צבי קומט ויעל רוטשילד. הבנייה החלה ב-14 בדצמבר 1967, ומומנה ממכירתן של שבע מאות וחמישים חנויות בתחנה העתידה לקום לציבור הרחב, שקיווה למסחר פורח, בדומה לזה שהיה בתחנה המרכזית שפעלה באותה עת (וקרויה כיום התחנה המרכזית הישנה). עד שנת 1976 נבנה שלד הבניין תוך משא ומתן עם תושבי הסביבה שטענו (כפי שאכן התברר לימים) כי התחנה המרכזית תוריד משמעותית את ערך דירותיהם. אלא שאז הופסקה הבנייה לפני סיומה כאשר רק שלד הבניין בנוי, זאת בשל קשיים כלכליים של הקבלנים.

הבנייה חודשה רק ב-1983, עם רכישת הפרויקט על ידי הקבלן מרדכי יונה (באמצעות חברת חפציבה שבשליטתו) בשותפות עם הקואופרטיבים אגד ודן. יונה המשיך בבניית התחנה, ואת התכנון הפקיד בידיהם של האדריכלית יעל רוטשילד, והאדריכל מוטי בודק (שתכנן את מתחם קואופרטיב דן), וב-18 באוגוסט 1993 נפתחה התחנה לקהל.

במקור נבנתה התחנה עם שישה מפלסים, ב-2 ביוני 2002 נפתח מפלס שביעי, וכיום המפלס הראשון והשני נטושים כליל למעט מקלט וחניון פעיל שנמצאים בהם.

במרוצת השנים מאז פתיחתה הלכה התחנה והתדרדרה. חוסר בהסכמים מחייבים בין מפעילי התחנה והעסקים, בשילוב הזנחה מתמשכת בתחנה ובסביבתה הפכו את התחנה למפגע סביבתי חסר תקדים.

1999 – הרעיון שנגנז – הצעה שעיריית תל אביב תרכוש השליטה בתחנה

בעקבות הקשיים אליהם נקלע אייל יונה בעלי התחנה, מציע מהנדס העיר המיתולוגי ישראל גודוביץ לראש העיר חולדאי שעיריית תל אביב תרכוש את הבעלות על התחנה. לטענתו, התחנה הינה נכס ציבורי והיא זקוקה לטיפול ואחזקה ברמה הציבורית לרווחת התושבים וציבור המשתמשים בה. חולדאי מסרב והתחנה ממשיכה להתדרדר.

2001 – ניצוץ של תקווה – נחתם הסכם בין עיריית ת"א למחזיקי הזכויות בתחנה

לאחר שנים של תלונות הדדיות, חיכוכים ומחלוקות בין עיריית תל אביב למחזיקי הזכויות בתחנה, ומתוך ההבנה שיש לשלב כוחות כדי להפוך את המתחם לכזה שאינו מזיק עם סביבתו, נחתם בהתערבותו של מהנדס העיר גודוביץ, לאחר מו"מ ארוך ומתיש הסכם ראשון מסוגו בין העירייה והתחנה המרכזית החדשה שמסדיר את נושאי המחלוקת ועיקריו: רישום השטחים בטאבו והוצאת היתרים לחלקים שנבנו ללא היתרים, פיתוח סביבת התחנה ופינוי-בינוי בגבעת נוער לרווחת תושבי הסביבה, הצמדת שטחים נרחבים בתחנה לזיקה ציבורית לרשות העירייה בהיקף של עשרות אחוזים. נכון להיום, ההסכם לא מומש.

2008 – קריסת חפציבה – אחזקות החברה בתחנה מוצעות למכירה

משפחת יונה נקלעת לצרות, חברת חפציבה שבבעלותה קורסת כלכלית. אייל יונה מציע למכירה את אחזקותיו בתחנה המרכזית החדשה. גודוביץ פונה בשנית לראש העיר חולדאי ומציע לו לתקן את הטעות ההיסטורית של 1999 ולרכוש את התחנה מידי משפחת יונה. חולדאי מסרב בשנית.

12/2009 – חברת נצבא משלימה השתלטות על התחנה המרכזית החדשה – דהמארקר

התחנה המרכזית החדשה צוברת חובות עתק לבנקים והעסק הולך ומתדרדר. נצבא שבשליטת קובי מימון שמחזיקה עשרות אחוזים בבעלות על נכסי התחנה, רוכשת את החובות של התחנה לדיסקונט ובנוסף מממשת אופציות לרכישת אחזקות שותפיה בתחנה ובכללם את אלו של משפחת יונה. במהלכה זה הופכת נצבא להיות הנושה הגדול של התחנה ובעל השליטה הכמעט בלעדי בה.

1/2012 – התחנה המרכזית נכנסת להקפאת הליכים – דהמארקר

שנתיים לאחר שהשתלטו באמצעות חברת הנדל"ן נצבא על התחנה, קובי מימון ושותפו חיים צוף מרימים ידיים ומחליטים כי אינם מוכנים עוד ליטול על עצמם את מלוא התמיכה הנדרשת להבראת התחנה מבחינה כלכלית. הם גם אינם מוכנים לסייע יותר בכל הקשור לתביעות המשפטיות השונות שהוגשו נגד התחנה.
בעקבות כך, לאור בקשת דיקרטוריון התחנה להפעלת צו הקפאת הליכים ומינוי נאמן לחברה, נעתר בית המשפט לבקשה ונתן צו ארעי במעמד צד אחד להקפאת הליכים זמנית נגד החברות של התחנה. בהמשך להחלטה מינה בית המשפט את רו"ח חיים קמיל, ממשרד עוה"ד ד"ר שלמה נס ושות' כנאמן זמני.

3/2012 – האם הגיעו המושיעים ? האור בקצה המנהרה… – MYNET

התפתחות חדשה בסאגה ארוכת השנים – שני אנשי עסקים ישראל מגישים בקשה מיידית לרכוש את מתחם התחנה המרכזית החדשה ולהפוך אותו לנכס ציבורי לרווחת התושבים. בתוכניתם מדשאות במקום רציפי אוטובוסים.

השניים מנהלים מו"מ לרכישת המתחם. כאשר לפי תוכניתם, מתחם החנויות והפעילות העיסקית יישארו, בו בעת שמפרצי האוטובוסים יהפכו למדשאות, גנים וכיכרות. בין הצדדים מתווך אדריכל בכיר ומוכר, וגורם המעורב בנושא אישר שכבר הוגשו הצעות כספיות.

במכתב שנשלח אל נאמני התחנה ע"י עו"ד אלמקייס שייצג את הרוכשים הפוטנציאלים, נטען כי מדובר באנשי עסקים המשתייכים לקבוצה עתירת נכסים וממון אשר "ערה לאלפי התביעות הצפויות על הפרת הסכמי שכר, אי ציות לחוקי התכנון והבנייה, תשלומי אגרות וקנסות שונים, חוסר תיאום עם רשויות האכיפה, הזלזול בשלום הציבור וביטחונו, ויחד עם זאת היא עדיין מוכנה וערוכה לרכישת התחנה".

סמוך למועד זה, מגיש ארגון בעלי עסקים בתחנה המרכזית תביעת חוב בהיקף של כ-150 מיליון שקל כנגד חברת התחנה המרכזית החדשה ונגד חברת הניהול. התובעים מבקשים לפצותם על כך שרכשו חנויות במתחם לפני יותר מ-40 שנה, ועד למועד הגשת התביעה לא קיבלנו חזקה בחנויות (כלומר החנויות לא נרשמו על שמם בטאבו כנדרש). לטענת התובעים החנויות סגורות בין היתר בגלל מעשיהן ומחדליהן של הנתבעות. (לינק דה מארקר).

6/2012 – התחנה מוצעת לרכישה במאות מיליוני שקלים – דהמארקר

למעלה משנה אחרי שהתחנה לקלעה לכינוס נכסים בעקבות חובות של 250 מליון ש"ח, מפרסמים הנאמנים שמונו מטעם בית המשפט הצעה לציבור לרכישת התחנה וחברת הניהול. שוויה של התחנה אשר מייצרת הכנסות של כ-40-50 מליון מוערך בכ-400 מליון ש"ח. התשלום בגין התחנה ייועד להחזרת החובות של התחנה שבגינה הוגשו תביעות לתשלום חוב של 1.2 מיליארד ש"ח.

7/2012 – גימיק או רעיון מקורי – האם משרדי העירייה יועברו לתחנה המרכזית החדשה ? – גלובס / YNET

ארנון גלעדי, חבר מועצת העיר תל אביב, שעומד בראש הוועדה לטיפול במפגע התחנה המרכזית, מציע להעתיק את מבנה העירייה ולשכנו בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב. הכוונה היא לאחד את כל אגפי העירייה תחת קורת גג אחת ולתקן את מה שרבים מכנים היום פיל לבן בדמות התחנה המרכזית החדשה בדרום-מזרח העיר. בנוסף, דובר על כוונה להקל מצוקת הדיור בעיר באמצעות הסבת בניין העירייה למבני מגורים.

10/2012 – נצבא מציעה לרכוש את התחנה המרכזית. – NRG 

חברת נצבא, הקשורה לאיש העסקים קובי מימון, ואשר היתה בעלת השליטה בתחנה המרכזית החדשה עד שזו נכנסה להקפאת הליכים בתחילת 2012 היא אחד משני גורמים בלבד שפנו לנאמנים, רואי החשבון חיים קמיל ועליזה שרון בהצעות לרכישתה. הגורם השני שהגיש הצעה הוא מתחום הקמעונאות.

מכירת התחנה מורכבת מאד, הן בשל החובות והן בשל חוסר הוודאות לגבי תוכניות השהות בה מצד אגד ודן. כמו כן, התחנה סבלה בשנים האחרונות מהזנחה גדולה בכל הקשור לתחזוקתה ויש בה מאות חנויות לא פעילות בשל המצב שאליו הגיעה.

בעלי חנויות בתחנה המרכזית קוראים לנאמנים לא לאפשר לנצבא לרכוש את התחנה בשנית ! – גלובס

במקביל פונים לנאמנים בעלי חנויות בתחנה ודורשים למנוע מנצבא לרכוש את התחנה. בא כוח התובעים עו"ד צבי שוב: "זו התגלמות הפסוק 'הרצחת וגם ירשת?', יש לסכל כל כוונה של בעלי השליטה בנצבא, קובי מימון וחיים צוף, להתחמק מהחובות".

נגד התחנה המרכזית עומדת תביעה על סך 150 מיליון ש"ח. כמו כן, עומדות תביעות כנגד עיריית ת"א וועדות התכנון, כשסך תביעות בעלי החנויות מוערך במאות מיליוני שקלים.

בעלי החנויות רכשו חנויות במתחם לפני יותר מ-40 שנה ועדיין לא קיבלו חזקה בחנויות, לטענתם בשל מעשיהן ומחדליהן של הנתבעות ושל הרשויות השונות. התובעים הם חלק מקבוצה של כ-700 בעלי החנויות שהובטח להם על ידי הנהלת ובעלי התחנה להשלים את בניית החנויות עבור הרוכשים.

11/2012 – ישראל גודוביץ נאבק על התחנה המרכזית החדשה בת"א – גלובס

"זאת הונאה ממדרגה ראשונה", כך אומר ל"גלובס" האדריכל ישראל גודוביץ, בהתייחס לתוכנית של חברת נצבא, שבשליטת קובי מימון וחיים צוף, לרכוש בחזרה את התחנה המרכזית החדשה בת"א (תמח"ת). בתחילת השנה נכנסה התמח"ת להקפאת הליכים בשל חוב של 285 מיליון שקל וכעת בעלי השליטה הגישו הצעה לרכישתה בחזרה מידי הכונסים תמורת סכום נמוך משמעותית מגובה חובותיה. הצעות לרכישת התמח"ת ניתן להגיש עד סוף השנה.

לדברי גודוביץ, "העירייה ומשתרד התחבורה מתנערים מאחריות ומצדן שתושבי דרום העיר ימותו. אין שיקולים ציבוריים – מדוע נאמני התמח"ת מסתכלים דרך החור שבגרוש, זאת לא התחנה הפרטית של קובי מימון. הציבור יצא לרחובות בשביל כמה אגורות של הקוטג', אז למה לא נלחמים על אזור דרום ת"א הנגוע?". גודוביץ מסרב לחשוף מה התוכניות שלו לתמח"ת ומי המשקיעים שעומדים מאחוריו. ככל הידוע עומדות מאחוריו שתי קבוצות משקיעים: הראשונה – חברת אחזקה של מבני ציבור בישראל, והשנייה – חברת נדל"ן אמריקנית גדולה.

2013 – התחנה המרכזית החדשה ממשיכה לזהם את האוויר ולפגוע בבריאות תושבי דרום העיר

עיתון שכונת שפירא, "בשכונה" מדווח על המפגע התברואתי החריג שיוצרת התחנה.

כך נכתב בכתבת השער של העיתון:

"יכול להיות שכבר התרגלנו לה? שלמדנו לחיות עם גירוי מתמיד בגרון? האם רעש האוטובוסים כבר לא זר? בחודש מארס אשתקד החלה לפעול באופן סדיר תחנה לניטור איכות האוויר על גג התחנה, וכעת ניתן למדוד במדוייק את הנזקים הסביבתיים. הממצאים, המתעדכנים ללא הרף באתר המשרד להגנת הסביבה, מטרידים. תחנת הניטור בתחנה המרכזית החדשה מדווחת על נתוני זיהום האוויר הגבוהים בגוש-דן. חנקן דו-חמצני, חומר מסוכן והמזהם העיקרי הנפלט מכלי-רכב, מצוי בשיעורים גבוהים באוויר אותו אנו נושמים, ומעל לרף המקסימלי אותו קבע המשרד לאיכות הסביבה.

לפי הנתונים הזמינים ל-2012 ממוצע החנקן הדו-חמצני באוויר שלנו עומד על 61.9 מיקרוגרם למטר מעוקב – מעל ליעד לממוצע שנתי של 40 מיקרוגרם למטר מעוקב. התקנה המחייבת ("ערך הסביבה" בלשון החוק) קובעת שלא תהיה שעה שבה יימדדו למעלה מ-200 מיקרוגרם למטר מעוקב, ובשעה המזוהמת ביותר ב-2012 נמדדו בתחנה המרכזית לא פחות מ-243.5 מיקרוגרם למטר מעוקב. לצערנו, בתחום זה אנחנו מובילים את כל גוש-דן. ובמקום השני בכל הארץ במדידת נתון שיא של רמת חנקן דו-חמצני.

גרוע עוד יותר, הנתונים עלולים להיות מוטים כלפי מטה, שכן תחנת הניטור החלה לפעול באופן סדיר רק ב-19 למארס (2012). "בחורף, זיהום האוויר לא מתפזר בקלות, ולכן הנתונים החסרים מחודשיים וחצי של חורף עלולים להעלות את הזיהום הממוצע ב-2012", אומרת מעיין חיים, מהנדסת סביבתית מהקואליציה לבריאות הציבור.

אבל הנזק העיקרי הוא כל מה שקורה מסביב: "אם נדבר רק בנתונים מדידים, של תחנות לבדיקת זיהום האוויר, נפספס את המציאות החברתית שנוצרת סביב התחנה המרכזית החדשה ויוצרת הוויה שלמה", אומר תושב שכונת שפירא האדריכל שרון רוטברד.

המפגע הפיזי של התחנה יצר מפגע חברתי ותרבותי שהרס את המוניטין לאזור שלם, הוא מסביר. דוגמאות להשפעה המזיקה הן סגירת ביה"ס ביאליק שהיה צמוד לתחנה, ועקירת שדרת עצי הדובדבן במרכז רחוב הר-ציון כדי לפנות מקום לתנועת אוטובוסים. התחנה המרכזית החדשה נבנתה בתוך מציאות שבה פיזור המפגעים מבדיל בין חלקיה של העיר. למשל מספר תחנות הדלק, המהוות בין מזהמי הקרקע העיקריים, נמצאות כמעט כולן כאן, בדרום העיר. היום נדמה שקשה לדעת מה קדם למה: המפגע הגדול מכולם, התחנה, או המפגעים הקטנים, כמו מפעלים ותחנות דלק שבסביבה. לדבריו גם העתיד לא נראה מזהיר יותר אפילו אם תמומש ההחלטה לסגור את התחנה."

לכתבה באתר YNET – לחצו כאן.

איפה רון חולדאי בכל הסיפור ? האם תושבי דרום תל אביב אינם מעניינים אותו ?

נכון להיום, התחנה המרכזית החדשה בדרום העיר היא אחד המפגעים הגדולים במדינת ישראל. מבנה שפועל ללא היתרים ורישיונות, מפגע תברואתי מהמדרגה הראשונה שמזהם מדי יום את בריאותם של עשרות אלפי ילדים ומבוגרים, שטח הפקר מוזנח ונטוש שחלקיו נכבשו ע"י שוהים בלתי חוקיים שהקימו בתחומיו חנויות ומועדונים ללא היתר ובניגוד לחוק.

לאחרונה אף התבשרנו שבלב ליבה של התחנה החדשה הוקם מרכז רפואי לזרים שהשתכנו בדרום העיר. בהשקעה של למעלה מ-3 מיליון ש"ח נפתח בתחנה מוקד רפואי שעיקר פעילותו נועדה לתת מענה רפואי לשוהים הבלתי חוקיים על מנת שאלה יפסיקו להציף את בית החולים איכילוב בצפון העיר.

איך ייתכן, שראש עיר שכל כך מתגאה בפעילותיו ברחבי העיר מתעלם באופן כה מופגן מהמתרחש רק מאות מטרים בלבד דרומית לקו רוטשילד ? מדוע עיריית תל אביב לא נוקטת יוזמה ופועלת לתיקון העוול הזה שנקרא התחנה המרכזית החדשה ? אפילו בית המשפט המחוזי בהחלטה יחודית מ-6/12 קבע כי תושבי דרום העיר שממשיכים להתגורר בדירות שבבעלותם בקרבת התחנה המרכזית החדשה, זכאים בנוסף לפיצוי על ירידת ערך דירותיהם גם לפיצוי על המטרדים שנגרמים להם ועל הירידה באיכות חייהם (לכתבה).

עיריית תל אביב יפו משקיעה סכומי ענק בפרוייקטים ברחבי העיר, ראינו זאת בהקמת מבנה תאטרון הבימה, בשדרוג נמל יפו, בפרוייקט שרונה ובפרוייקטים נוספים, אך מדוע החזון של ראש העיר נעצר כשהוא מגיע לדרום העיר?

מנהיגות נמדדת בין היתר בהתמודדות אמיתית עם בעיות ולא בהתחמקות מהן. קיימת הזדמנות היסטורית לטפל במפגע הזה שנקרא התחנה המרכזית החדשה אך נדרש אומץ לב לעשות זאת. נראה כי ראש העיר מעדיף להשקיע את זמנו ומרצו בגזירת קופונים קלים ברחבי העיר מאשר לטפל בדרום עירו.

דרום תל אביב גוססת כתוצאה מהזנחה רבת שנים, במקום לטפל ולרפא את הפצעים בדרום העיר נראה כי עיריית תל אביב מעדיפה לטפח ולייפות את כל מה שמסביב לאותו הנגע אולי מתוך תקווה שהנגע ירפא את עצמו.

לעניות דעתנו לאור הדברים, נדרשת התערבות של מבקר המדינה והקמה של וועדת חקירה שתמצא את האנשים שאחראים למחדל המתמשך הזה שנקרא "התחנה המרכזית החדשה". הכתבה במלואה נשלחה לרשויות המדינה השונות ובמידה ותתקבלנה תגובות הן תתפרסמה כאן באתר בהמשך.

תגובת העירייה:

"מבנה התחנה המרכזית החדשה הינו מבנה פרטי המנוהל על ידי חברה פרטית שטיפולה במבנה כולל את תחומי התחזוקה הניקיון והאבטחה בתוכו. עיריית תל אביב-יפו מודעת לעובדה שכיום מבנה התחנה מהווה מפגע ומטרד ופועלת רבות על מנת לשפר את איכות החיים בסביבתו, במטרה להקל על התושבים ולסייע בחיזוק תחושת הביטחון. במסגרת זו הושקעו עשרות מיליוני שקלים בשיקום תשתיות, תגבור ניקיון, אכיפת הסדר בשטחים הציבוריים ובשנה שעברה אף הוקמה באזור תחנת שיטור קהילתי במבנה עירוני. במקביל, הנחה ראש העירייה לבצע עבודת תכנון אסטרטגית על מנת לבחון את עתיד האזור והתחנה המרכזית החדשה לטווח הארוך. תכנית המתאר לעיר מציעה שהתחנה בתפקודה כמרכז תחבורה מטרופוליני תועתק, ובמקומה יתאפשרו במקום שימושי משרדים תעסוקה, מלונאות, מגורים ושטחי ציבור. כל שינוי שיתבצע באופי התחנה יעשה בתיאום בעליה ובכפוף להכנת תכנית מפורטת."