עיריית תל אביב – יפו הפקיעה לפני 70 שנה קרקע לצרכי ציבור בשיטת "מכר ללא תמורה" ולא מימשה אותה עד כה. כעת דורשת "החברה לשיכון עממי בע"מ" , ממנה הופקעה הקרקע , כי העירייה תשיב לה את הקרקע כדי שתוכל בעצמה לבנות במקום דיור בר השגה 

לאחרונה הגישה בבית המשפט המחוזי בת"א ,  "החברה לשיכון עממי",  עתירה מנהלית כנגד עיריית תל אביב והעמותה לתרבות תורנית. העתירה הוגשה באמצעות עו"ד משה קמר בא כח החברה ומומחה בתחום הפקעות מקרקעין ופיצויי הפקעה.

בעתירה  דורשת החברה,  כי השתיים ישיבו לה קרקע, אותה הפקיעה העירייה בשנות ה 50, זאת לאחר שהחברה אשר עסקה בימי שלטון המנדט הבריטי, בגאולת קרקעות ובהקמת שיכונים לדיור בר השגה, העבירה לעיריית קרקע בשטח מעל 5 דונם בשיטה של "מכר ללא תמורה". זאת כאמור בהתאם להתחייבות העירייה על פי חוק לפעול בזמן סביר להקים בשטח מבנה לצורכי הציבור. הקרקע היא חלק משטח גדול עוד יותר של [כ – 31,000 מ"ר] שנרכש כ"אדמת ברקה" מבעליה הערבים, בצומת הרחובות ויצמן- פנקס בת"א.

עם הזמן הקצתה העירייה את השטח לשני ארגונים : הועד למען החייל ו "האגודה העותומנית" שלימים הפכה לעמותה לתרבות תורנית והתחייבה בהסכם מול העירייה להקים בשטח מבנה לצורך הציבור . אך גם האגודה ואחריה העמותה לתרבות תורנית לא עמדו בהתחייבויותיהן גם כאשר חלק מחבריה כיהנו בשנות ה 80,  כחברי עירייה ולא עשו דבר לממש את הזכויות בשטח.

מן העתירה : " כעולה מתקנון האגודה והעמותה, כל תכלית הקמתן לא היתה אלא לצורך הקמתו ותפעולו של בית לקיום פעילות תורנית. כפי שיפורט להלן, בית כזה מעולם לא הוקם על-ידי האגודה או על-ידי העמותה. זאת ועוד; העמותה ביקשה (וקיבלה) מרשם העמותות פטור מתשלום אגרות בטענה שאין לה עובדים, הוצאות והכנסות. בפועל, מטרת קיומה היחידה היא שמירה על הקרקע הנידונה. לעומתה אין מקורות כספיים. וברור שלא תוכל לבנות את בית פנקס ממקורותיה".

הקצאתה של חלקה 1329 על-ידי העיריה לאגודה זכתה לבדיקה ולביקורת נוקבת על-ידי מבקר המדינה, בדו"ח הביקורת בעירית תל-אביב-יפו בשנת 1983. וכך נכתב בדו"ח הביקורת (בעמ' 102-99):

" בעירייה לא נמצא תיעוד המתייחס לשיקולים שהנחוה בקבלת ההחלטה בנושא המגרש שיוקצה לאגודה. משרד מבקר המדינה העיר לעירייה, כי הקצאת מגרש שבבעלותה למטרה כלשהיא צריך שתיעשה בהתחשב בגורמים מספר, ובין היתר – מצאי המקרקעין הפנויים של העירייה, ייעודם, מטרת המבנה המתוכנן, והאוכלוסייה שאותה הוא מיועד לשרת. במהלך טיפול העירייה בהחכרת המגרש לאגודה נטלו חלק שלושה מחברי מועצת העירייה, שהיו קשורים לאגודה: אחד מסגני ראש העירייה, שהיה – בחלק מהתקופה – יושב ראש האגודה; חבר מועצה, ראש אגף הנכסים, שאביו היה גיזבר האגודה; וחבר מועצה אחר, ששימש מזכיר האגודה. חברי המועצה האמורים השתתפו בישיבות הגופים המוסמכים בעירייה, עת דנו והחליטו בנושאים הקשורים בהחכרת המגרש לאגודה. אף אם מיקרים אלה אינם נכנסים ל-ד' האמות של הוראות סעיף 122 לפקודת העירייה (הקובע כי חבר מועצה, שיש לו, במישרין או בעקיפין, כל חלק או טובת הנאה בכל חוזה או עסק שנעשה עם העירייה, לא ישתתף בדיון ובהצבעה עליהם), אין הם מתיישבים עם עקרונות כלליים של המינהל הציבורי התקין, לרבות החובה להימנע מלהימצא במצבים של ניגודי עניינים אפשריים. לפי עקרונות אלה, היה על חברי המועצה האמורים במסגרת תפקידיהם בעירייה, להימנע מלהשתתף, בכל דרך שהיא, בטיפולה של העירייה בעסקאות הנדונות".

ביום 21.11.1980 פנה ב"כ העותרת דאז, עו"ד מיבי מוזר, במכתב לעירייה, שבו ביקש שהעירייה תשיב את הקרקע לעותרת בשל אי-מימוש מטרת העברת חלקה 1329 לידי העיריה. ביום 1.2.1981 השיב מר מ.י. פישלר, ראש אגף נכסים ומשק של העיריה, כי הוא איננו מקבל את טענותיו.

עו"ד משה קמר מציין  בעתירה : "ראוי להדגיש, כי מאז פנייתה זו של העותרת לעירייה, בשנת 1980, חלפו 33 שנה, שבהן לא נעשה דבר וחצי דבר בשטח שהעותרת העבירה לעירייה לצורך הקמתו של בנין ציבורי. יצוין, כי האגודה והעמותה מעולם לא בנו כל מבנה שהוא על החלקה, למרות שחלפו 33 שנים מאז הוחכר השטח לאגודה, ולמרות שעל-פי החוזה שבין העירייה לאגודה הייתה האגודה אמורה לבנות על החלקה בנין תוך שנתיים ועד סוף חודש דצמבר 1983 ".

עו"ד קמר מדגיש : "במשך 67 השנים שחלפו מיום שהעותרת העבירה את החלקות לידי העיריה ועד עצם היום הזה לא נבנה כל מבנה ציבורי בחלקה 1344 שבנדון והיא עומדת בשיממונה. במשך עשרות השנים שחלפו נהגו המשיבות בחלקה בהפקרות מוחלטת. החלקה הייתה פרוצה לכל דיכפין, והייתה מוכרת לתושבי העיר בתור "הבור ברחוב פנקס". החלקה שימשה מגרש חניה פרטיזני. בתאריך כלשהו בשנת 2006 נבנה בכניסה לחלקה שער ברזל, שנסגר והושם עליו שלט "שטח פרטי החניה אסורה".

"בבדיקה שנערכה לאחרונה על-ידי שמאי המקרקעין אורן אלבז מטעמה של העותרת, הן במשרדי העיריה והן במשרדי הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל-אביב, הוברר, כי לא הוגשה תוכנית בנייה על חלקה 1344. עוד הוברר, כי אין לעירייה כל כוונה קונקרטית לבנות בנין ציבורי כלשהו על החלקה".

משלא בנתה האגודה את הבניין שהיה מתוכנן עד לחודש דצמבר 1983 פגו הזכויות שהוקנו לאגודה בחוזה שנחתם בינה לבין העיריה. לאגודה ולעמותה לא מוקנות היום כל זכויות שהן בחלקה 1344 ודינה של הערת האזהרה שנרשמה לטובתה של האגודה להימחק ללא כל סייג ותנאי.

בעתירה אף נכתב : "העותרת חפצה איפוא לקבל לידיה בחזרה את חלקה 1344, המהווה כאמור חלק מהקרקעות שהיא העבירה לעירייה בפעולה של "מכר ללא תמורה". מטרת העברת הקרקעות לעירייה הייתה לצרכי ציבור. מטרת העברתה של הקרקע הספציפית הזו הייתה על-מנת שהעירייה תממש עליה את הייעוד שנקבע לקרקע זו מקדמת דנא – ייעוד להקמתו של בנין ציבורי. משחלפו עשרות שנים מאז הועברה הקרקע לעירייה, מבלי שהעירייה מימשה על הקרקע את ייעודה הציבורי ומבלי שהקימה עליה בנין ציבורי, פגה זכותה של העיריה להוסיף ולהחזיק בקרקע זו. העותרת זכאית לקבל את הקרקע בחזרה ולממש עליה את הייעוד הציבורי.

עוד קמר מוסיף : "העותרת עומדת מן הצד מזה 70 שנה ורואה בעיניים כלות כיצד קרקע שהיתה בבעלותה אינה משמשת לכל צורך שהוא, ציבורי או פרטי. לא זו אף זו; העיריה העבירה זכויות בקרקע לאגודה פרטית, שהייתה בשליטתם של אינטרסנטים, שהיו בעלי מהלכים בעירייה, ואלה הצליחו לקבל זכויות זמניות בקרקע זו ללא תמורה של ממש, על יסוד התחייבותם לבנות על החלקה ולהשלים עוד לפני 30 שנה הקמתו של בנין ציבורי. דבר מכל אלה לא התממש, והעיריה אף לא טרחה לממש את זכויותיה שעל-פי אותו חוזה ולמחוק את הערת האזהרה, שנרשמה לטובתה של אותה אגודה. יש לשים סוף למצב בלתי-אפשרי זה. לעותרת הזכות לקבל את חלקתה בחזרה".