דמוקרטיה היא עסק מסובך, אבל אין דרך טובה יותר כדי לנהל מדינה. התסבוכת הדמוקרטית היא גם הרקע לביקורת המוצדקת על ההחלטה של בג"ץ לבטל את התיקון לחוק המסתננים.

מדינת ישראל מוצפת בעשרות אלפי מסתננים מאפריקה שבאו לחפש חיים טובים יותר. הם באו לכאן כי היה אפשר. חוקי הטבע, העני נמשך לעשיר.

אפריקה בצרות: האוכלוסייה ביבשת גדלה, המזון מצטמצם, אתיופיה ומצרים מתקוטטות על מי הנילוס, ומי הים עולים ומאיימים להציף אזורים פוריים. התוצאה היא שכ- 400 אלף בני אדם נמלטים משם מדי שנה. עשרות מיליונים מצאו עד היום מפלט באירופה. עשרות אלפים בישראל. התופעה עולמית, המאבק פרטי. כל מדינה עושה מה שהיא יכולה. הרוב מתחת לשולחן.

איטליה וספרד חתמו על הסכמים עם מדינות מצפון אפריקה כדי לעצור את המסתננים. מדינות אחרות כמו נורווגיה והולנד הקשיחו את חוקי ההגירה ומגרשות מהגרים בתואנות על ניירת. הדמוקרטיות המערביות מוכנות לשלם הרבה מאוד כסף – לאחרים, כדי שיעצרו את האפריקאים לפני שהם מגיעים. איש לא שואל כיצד זה נעשה.

במאה ה17 פיתח פילוסוף אנגלי בשם ג'ון לוק את התיאוריה שלו על הזכויות הטבעיות. לכל אדם יש זכות לחיים, לחירות ולקניין. הרעיונות שלו הפכו לחלק מהתפתחות הדמוקרטיה והמחשבה המודרנית. חסרונם היה טמון בצביעות. כל מדינה דאגה לזכויות של אנשיה בלבד. היתר נהנו (כמו במתרחש בסוריה) מהזכות למות.

בשנתיים האחרונות סיירתי מספר פעמים בדרום תל אביב. בכל פעם הלב נכמר יותר. המסתננים מאפריקה חיים בתנאים בעייתיים. רחוק מהעין, התושבים בדרום תל אביב חיים בתנאים בלתי אפשריים כאזרחים. הזכויות שלהם נפגעות: אי אפשר להתהלך בלילה לבד מחשש לתקיפה, אי אפשר לגדל ילדים בשקט. הזכויות הטבעיות של המסתננים מתנגשות בזכויות של הישראלים.

ישראל היא אי של שפיות דמוקרטית במזרח התיכון. המדינה היחידה שמתחבטת בדילמות מוסרות שכרוכות בזכויות – זה יתרונה הגדול.

ראיתי מקרוב את תהליך התיקון לחוק המסתננים. מאחורי הדמגוגיה הפוליטית עמד דיון רציני על התנגשות ערכים. הביטויים הדלים והשפה של חלק מהפוליטיקאים עשו עוול לדמוקרטיה הישראלית. החוק נחקק אחרי חוות דעת של היועמ"ש מכיוון שזכויות האזרחים גברו על זכויות המסתננים. הוא נחקק מכיוון שמדינת לאום רשאית לשמור על אופייה ולמנוע הגירה.

פסק הדין של בג"ץ מטריד מכיוון שהוא התקבל פה אחד. ללא דילמות. חסר היה ולו עלה תאנה שינקוט בצד ההפוך השתיקה מעידה על חוסר היכרות עם המתרחש. ספק רב אם שופטי בית המשפט העליון שהכריעו בתיק ביקרו בשעת לילה בדרום תל אביב. אפשר לומר בוודאות שאיש מהם לא גר בקרבת מקום.

בית המשפט העליון הוא נכס אסטרטגי של מדינת ישראל. התועלת שצומחת מהדיונים סביב שאלות ערכיות גוברת על כל נזק שיתכן ונגרם במקרים שהוא טועה. במקרה הזה – אם הכנסת לא תצליח ליצר חוק אחר שיעצור וירתיע מסתננים – הנזק עלול להשפיע על כולם: מסתננים, תושבים ישראלים ובעיקר על זכותה של הדמוקרטיה הישראלית לקיים איזונים ובלמים.

המאמר לקוח מדף הפייסבוק של יועז הנדל.

ד"ר יועז הנדל (נולד ב-22 במאי 1975) הוא פובליציסט, עיתונאי ישראלי, בעל טור קבוע במספר עיתונים, שדר ופרשן ברדיו, וחוקר במרכז בגין סאדאת שבאוניברסיטת בר-אילן. באוגוסט 2011 החל לכהן כראש מערך ההסברה הלאומי של ישראל, וכעבור שמונה חודשים התפטר מתפקידו ומונה לראש המכון לאסטרטגיה ציונית.

תמונת הנושא באדיבות האתר "הקול היהודי".