25.5.12
‏
לכבוד מערכת עיתון הארץ

שלום רב,

‏אבקשכם לפרסם את תגובתי ‏לכתבתו של גדעון לוי "ואתם ידעתם את נפש הגר", אשר התפרסמה במוסף שבועות מיום 25.5.12.

‏למקרא הכתבה התעוררו אצלי תהיות קשות באשר לאמינות הדברים. איני מתייחס ‏לחלק הראשון של הכתבה המספר סיפור קשה לקריאה וייתכן מאד שאמיתי. ברצוני להתייחס ‏להמשך הכתבה.

1) ‏אולי יסביר מר לוי כיצד מצליחים פליט מאריתריאה ובני משפחתו ‏לגייס סכום של $30,000 שהוא סכום עצום גם בקנה מידה ישראלי? וכיצד מצליחים בני ‏משפחתו של הפליט להעביר את הסכום הזה לבדווים בישראל ומשם לאחיהם לפשע בסיני? האם ‏העברה נעשתה על ידי המחאה בנקאית או המחאה רגילה או במזוודה מלאה מזומנים? בכל מקרה ‏האם לזה קוראים פליט או מחפש עבודה?

2) ‏מיד אחרי שחצה הפליט את גבול אריתריאה, ‏טוען לוי, נחטפו הוא וחברו בידי כנופיית בדווים והועברו לסיני כבולים ומכוסי ‏עיניים. בהיותי גאוגרף אני יודע כי מגבול אריתריאה –סודן ועד לגבול המצרי יש לפחות 1,000 ‏ק"מ, משם עד סיני עוד 1,000 ק"מ לפחות ועוד כ-100 ק"מ עד לתוך סיני. האם היה ‏זה מסע רגלי או שמא נעשה ברכב? או אולי בספינה על הנילוס? ובכל אותו מסע שארך ‏בוודאי שבועות ואולי חודשים היו שני האריתראים כבולים ואף לא אחד ראה לא שאל לא ‏העיר או ניסה לשחררם והם עצמם שתקו במשך כל המסע? הסיפור הזה נראה לי סיפור מצוץ מן ‏האצבע!

3) ‏מר לוי טוען שהיו אלה בדווים שתפסו אותם בעת חציית הגבול בין אריתריאה ‏לסודן. ממתי מסתובבים בדווים בגבול אריתריאה? להד"ם!

4) ‏מר לוי מספר כי בגלל ‏מצבו הרעוע של גיבור הסיפור אין סיכוי שיצליח לטפס בעצמו למרומי הקומה הרביעית ‏בדירתו אשר בפתח תקוה ונשאלת השאלה כיצד הוא עלה לשם בפעם הראשונה כאשר היה חלש ‏יותר? וכיצד הוא מגיע בכלל לעיר הזו? האם לוי מרמז על קיומו של קרטל ארגוני זכויות, ‏העומד מאחורי גל המהגרים מאפריקה?

‏ואני מגיע לעיקר: נניח שרובו של הסיפור אמיתי ‏ומצבם של הפליטים אכן נורא ואיום. מה מציע מר לוי לעשות ?

‏האם על ישראל לקלוט ‏עוד חמישים אלף אפריקאים ואחר כך לסגור את הגבולות, או שמא עליה לקלוט עוד חצי ‏מיליון או אולי מר לוי, שאין לו עניין רב במדינה יהודית וציונית, מוכן לקלוט את כל ‏אומללי אפריקה אפילו יגיע מספרם לעשרות מיליונים? הרי לבעיה הזו יש בכל זאת גם ‏היבטים לאומיים! כמו-כן, עניי עירך קודמים, אפילו אם הם ערבים, בדווים!

‏זווית ‏ראייתו של מר גדעון לוי מוגבלת מאד. הוא אינו רואה את ההיבטים השונים של בעיה ‏מורכבת (מוגבלות הניכרת גם בהרבה מאד מכתבותיו האחרות). במקרה הנוכחי הוא גם חוטא ‏בדיווח בלתי אמין.

פרופסור ארנון סופר
ראש קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה, אוניברסיטת חיפה

הערתו של פרופ' סופר:

ביום רביעי ה-30 למאי מצלצלת אלי יוספה ויינר, עורכת מדור מכתבים למערכת ‏בעתון ומבקשת ממני שאסכים לפרסם רק את סוף המכתב שלי, כלומר להשמיט את כל החשיפה ‏שלי על השטויות שכתב הקשקשן הבלתי נלאה והמזיק מר גדעון לוי.
‏השבתי לה כי אם יש ‏לעיתונה עניין שאבהיר את דעתי על המהגרים מאפריקה שיתנו לי חצי עמוד ולא שתי שורות ‏במדור מכתבים.
‏השיבה יוספה בצורה קטגורית-לא! ועוד הוסיפה "על לוי לא תאמר מילה ‏כי לא שוכנעתי כי הוא המציא סיפור ובכל מקרה עניין זה של המצאת הסיפור הוא ‏שולי…"
‏השיבותי – "על המהגרים מאפריקה כבר כתבתי רבות אך הפעם עניני באיש לוי ‏ושקריו."
‏השיחה נסתיימה בבקשתי שלא יפרסמו מכתב מצונזר.
‏באותו ערב בחדשות ‏דווח כי עיתונאי "הארץ" אורי בלאו יואשם בהחזקת חומר סודי והוא צפוי ל-7 שנות מאסר. ‏לא חלפו דקות ומקהלת צווחני הצבועים החלה בשירתה המוכרת – "זו סתימת פיות", "היכן ‏חופש העיתונות" ועוד קריאות דומות מרפרטואר המקהלה. כאשר חלוצת הביקורת היתה השופטת ‏בדימוס דליה דורנר המשמשת ראש מועצת העיתונות.
‏האם השופטת דורנר יודעת על החומר ‏שהבאתי כאן ועל חומרים נוספים שפירסמתי – האחד ב-24 בספטמבר 2008 על תרגיל עיוותים ‏דומה של לוי תחת הכותרת "עיתון הארץ ממשיך בדרכו" ועוד מאמר גדול שלי תחת הכותרת "‏מה קרה לעיתון הארץ" ב-אוקטובר 2004. באתר קתדרת חייקין יוכל כל קורא לקרוא את ‏הכתבות וללמוד עד לאיזה שפל וסתימת פיות הגיע עיתון זה.
‏לסיום, מערכת העיתון ‏מנסה למנוע ממני לגלות את פרצופו האמיתי של לוי לקהל של כ-40,000 קוראי העיתון ואני ‏מבקש מכם לסייע לי להגיע לפחות לחצי מיליון ישראלים שילמדו על הסיפור.
‏אנא הפיצו ‏חומר זה בכל הרשתות החברתיות שלכם.
‏מדליה דורנר כנשיאת מועצת העיתונות הייתי ‏מצפה שתמליץ לסגור את "פרוודה-הארץ" עד להערכות חדשה שלו ובבקשה שלא תקשר בין עיתון ‏זה לחופש העיתונות.
‏

ארנון סופר – חיפה