ברשות הקהל הנכבד

קודם כל ברצוני להודות לגליה, על הסרט החשוב שמעלה את הסוגיה הכאובה הזו על השולחן, ועל ההזדמנות שהיא נתנה לי לדבר פה כנציג תושבי השכונות.

אז אני חיים גורן, תושב שכונת שפירא, מתגורר בשכונה עם אשתי ושלושת ילדי. מורה לשל"ח וידיעת הארץ, רכז חינוך חברתי ומורה לאזרחות בתיכון עירוני ח', כאן בדרום תל אביב. אני מדבר כנציג התושבים, אולם באמת אני מדבר כאן מהמקום האישי והפרטי שלי, שכנראה משותף לרבים מאיתנו.

אני מאד רוצה לגור בשכונה, כאזרח מן השורה, לגדל את ילדי ולחיות בקהילה שאני אוהב, אך בתקופה האחרונה אני מרגיש שהקרקע נשמטת לי מתחת לרגליים.

איך יכול להיות שאני מביא את הילדה שלי לגן בבוקר ובשירותים של הגן יש צרכים שנעשו על ידי אנשים שלנו בגינה הציבורית הסמוכה???

איך יכול להיות שאני שומע מתלמידים שלי שהם הולכים בדרך עוקפת לבית הספר כדי לא לעבור ליד התחנה המרכזית כיוון שכבר שדדו שם לכמה מהם את הפלאפונים???

איך יכול להיות שאני שומע מקשישים שהם כבר לא מסוגלים לגור בבית שלהם כי בבניין גרים עכשיו 100 אנשים במקום חמישים וכל הביוב עולה לדירה ויש ריח נורא ולכלוך כל הזמן, אבל אין להם איך לעבור למקום אחר???

איך יכול להיות שאני לא יכול לתת לאשתי ללכת לבד מתחנת האוטובוס הביתה, מרחק של חמש דקות, כי היא מפחדת (וגם אני)??? ואל תגידו לי שזה סתם פחד מאנשים שנראים אחרת, כי בדרך הזו כבר קרו כמה מקרים שכולכם שמעתם עליהם בתקשורת ועוד המון מקרים שלא שמעתם אבל אני וחברי בשכונה שמענו מהאנשים שחיים כאן…

האמת, לא קל לי לעמוד פה עכשיו ולדבר בפניכם. ההרגשה שלנו, תושבי השכונות, היא שאנחנו לבד במאבק הזה. לבד במאבק לחיים שפויים ונורמליים. נראה כאילו שמו עלינו תג של "גזענים, חשוכים ושונאי אדם", וכשאני עם כיפה בכלל בטח יש כאלו שאומרים לעצמם – "הנה עוד איזה לאומן פאשיסט"..

אבל תאמינו לנו – לא נוח לנו במקום הזה. לא נוח לנו להיות במקום שצועק, אפילו נתפס לעיתים כמתלהם, קורא נגד ה"אחר", מבקש לגרש… אבל אין לנו ברירה. אין לנו ברירה, כי אלו החיים שלנו ושל ילדנו. וכנראה שאם אנחנו לא נקום ונזעק, אף אחד לא יעשה זאת בשבילנו. והרבה פעמים נראה שמי שלא חי פה, לא מבין בכלל את גודל הבעיה.

יש לנו בעיה אמיתית. הסוגיה הזו באמת מורכבת מאד. מורכבת ממצוקה אנושית של כל הצדדים בסיפור. מורכבת מהרבה סבל, ובעיקר מהרבה הזנחה.

כי בסופו של דבר, לא משנה איך נסתכל על זה, מצב כזה לא צריך לקרות.  לא צריך לקרות מצב שבו אוכלוסיה חלשה בעיקרה, של שכונות שנמצאות בתהליך של שיקום כבר שנים רבות וכבר רואות "את האור בקצה המנהרה", חוטפות שוב מכה אנושה. לא הגיוני לשים בשטח שבו חיים כ-25,000  תושבים ישראלים כמות כפולה מזו של מהגרים זרים ללא מעמד, ללא קשר לתרבות המקומית, ללא מחויבות לשלטון ולנורמות החיים שיש כאן.

זה כמו לשים לכם מחנה פליטים זמני באמצע הסלון בבית ולצפות שתמשיכו לנהל את חייכם כרגיל.

התשתיות שלנו, שהיו מתאימות בקושי לתושבים הישראלים שהיו פה, קרסו. המרחב הציבורי, מקומות העבודה, הדיור, החינוך, הביטחון האישי, חופש התנועה, כל אלו ואף יותר נפגעו ללא תקנה.

וזה שוב, כמו שציינתי, פוגע דווקא במקומות החלשים ביותר.

אני חייב לומר לכם, אין לי שום דבר אישי נגד האריתראים, או הסודנים. הם שואפים לחיים טובים יותר, וזה הגיוני. אבל חייבים לזכור כלל אחד עתיק, שנכון יותר מתמיד כאן ועכשיו – "עניי עירך קודמים!". וזו לא סיסמה או קלישאה ריקה מתוכן. זו אמירה מוסרית בסיסית ביותר שבעצם אומרת – לא ייתכן לפתור מצוקה של אוכלוסיה אחת, על ידי פגיעה אנושה באוכלוסיה אחרת. אתה לא יכול לעזור כלכלית לאדם ברחוב ששמעת שהוא במצוקה, על יד שתגנוב כסף מאחיך ותשאיר אותו ללא לחם.

מדינת ישראל כנראה לא תפתור את כל בעיות אפריקה, אבל את המצוקה הקיומית של אזרחיה כאן היא מחויבת לפתור!

בואו לא נשלה את עצמנו, זה נורא מפתה לומר שאולי אפשר למצוא דרך שבה שתי האוכלוסיות האלו יחיו זו לצד זו בכבוד, אבל כל מי שחי פה ומבין מה קורה יודע שזה לא יקרה. זה או אנחנו, או הם, כי אם יתנו להם אישורי עבודה אז כבר לנו תהיה פחות עבודה, ומי שחי פה עכשיו יתבסס ויהיו לנו פחות דירות, ופחות מקומות בבית הספר ועוד ועוד ואתם יודעים איך זה במדינה שלנו – את הצעד הראשון עושים בקלות אבל עם התוצאות אחר כך כבר מאד קשה להתמודד.

אז זה לא נעים, בטח לא מצטלם טוב, לראות אנשים, שגם הם בני אדם כמובן, נלקחים למחנות פליטים בדרום. אבל אם הם באו לפה כדי לחיות, אז גם שם הם יחיו ואולי אפילו יותר טוב ממה שהם חיים פה, עם מיטה מסודרת, אוכל ותנאים אנושיים בסיסיים. באופן זמני עד שיימצא פיתרון הולם, ואני כמובן מאחל להם מכל הלב, באמת, שיזכו להגיע בסופו של דבר לחיים טובים בשלום ובכבוד במדינות שלהם. כי זה גם מה שהם רוצים.

אני מאד מקווה שהסרט החשוב הזה, ומערכת הבחירות המתקרבת, יגרמו לשינוי, ללקיחת אחריות של השלטון על המצב, ולנקיטת צעדים הכרחיים לטובת כולנו.

חיים גורן